[ויש לומר, שזהו החילוק שבין שני הכתובים שהביא על דיבור — "ואשים דברי בפיך, ודברי אשר שמתי בפיך": בשניהם נרמז ענין ההשפעה מתפארת למלכות ("דברי"), אלא שבפסוק הראשון ההדגשה היא על "ואשים", המשפיעמ (תפארת), לפי שזהו כנגד הענין הראשון שבדיבור, שבו מתגלה עצם המדה (דתפארת); ובפסוק השני ההדגשה היא על "דברי" (מלכות) וכפי שכבר נמצא "בפיך" [אלא שדיבור זה הוא "אשר שמתי (בפיך)"], לפי שכאן ההדגשה על "התפשטות" המדה (נה"י), שכל ענינה הוא ההשפעה לחוץמא].
ועפ"ז יש לבאר המעלה שבמעשה על דיבור (בענין הגילוי), ש"על דיבור. . הביא ב' פסוקים. . ועל מעשה פסוק א'":
כיון שבדיבור ישנו גם "גילוי" הנפש, לכן אינו נעוץ ב"תחלתן" ממש, בפשיטות הנפש שלמעלה ממציאות ומעלות הנפש; ודוקא בכח המעשה, שהוא כח נבדל, ולא ניכרת בו (כ"כ) מעלת האדם (ועד שגם בבעל חי ישנו כח המעשה כמו באדם)מב, מתגלה הביטול שמצד פשיטות הנפש שלמעלה מהתחלקותמג, ולכן מביא "על מעשה פסוק א'", להורות על הביטול של הנפש ("כתר") שלמעלה מהתחלקות המתגלה בעשי' דוקאמד.