Or Torah
קמב
איתא בזוהר אלמלא לא הכה משה את הסלע אלא [היה] מדבר אליו לא היה שכחה. וטעם לזה הוא, כי כלל הוא שמשה רבינו ע"ה כל הניסים שנעשו על ידו לא היו רק ע"י הדיבור, ולא היה שייך לעובדין כידוע [נ"א: ולא על ידי עובדא]. [וזהו] הרם את מטך, ובזה לבד נכנע הים, לאפוקי יהושע. כי נודע שמשה רבינו ע"ה היה מבחי' הדעת ונמשך אל הדיבור, וגם דורו היה דור דעה, ועל שם זה נקרא דור המדב"ר, לשון דיבור הנמשך מן הדעת, וקיבלו את התורה בדיבור. ואיתא בגמרא שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת, ובא הילל ולמד להם שפסח דוחה את השבת ואמר להם עצלות שבכם שלא שמשתם שמעיה ואבטליון היא גרמה לכם השכחה. והטעם לזה, כי השכחה באה [מחמת] הנפילה שנפלו הניצוצין מבחי' הדעת. וע"כ אמר אלו שמשתם וכו', שהם היו גרים, דהיינו (י') ניצוצות קדושות שהיו בנפילה והוקמו והורמו, כי בוודאי לא (לכל) [לכם] היה שכחה, דהיינו בחי' נפילה כנזכר. והנה אף ע"פ ששכחו1 אח"כ הבאת סכין בשבת וכו' כדאיתא התם, אף על פי כן כשראה מעשה נזכר הלכה כדאיתא התם, דהיינו שלא נתגלה [נ"א: שלא היתה הנפילה] רק2 מבחי' הדיבור הנמשך מהדעת ונשארה בעובדא. והנה כאשר תמו דור הראשון של דור המדבר, דהיינו דור דעה, ובא דור אחר, ראה משה רבינו ע"ה שבחינתם הוא עובדא דוקא, שהם באים לרשת את הארץ כנודע, ועל כן הכה את הסלע. ובאמת אמר לו הקב"ה כי אדרבא, היה צריך להקים ולהרים דור הב' הזה, על שם אביהם יקראו בנחלתם דהיינו דור המדבר, ובדיבור לבד היה יוצא מים, ובזה היו גם הם מבחי' דור דעה. ומזה נמשך שכחה, דהיינו מהדיבור אל העובדא3. ויפה אמרו בזוהר שאלו לא הכה משה את הסלע לא היה שכחה.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.