זאת התורה אדם כי ימות באוהל. ודרשו רז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו [עליה]. פי' כי כשאדם מדבר אז אינו יכול להבין בהבנתו מה. ואם הוא מבין דבר על בוריו אזי אינו יכול לדבר כראוי, ואז הוי הדבור מת. ולהיפך הוי הבינה מת כביכול. כי הדבר שאינו מושל מחמת זולתו הוי [נ"א: נקרא] מת. וזה ידוע כי לכל דבר שבעולם צריך י' מדות. ואם אין הניצחון שמנצח את המניעות ממנו, אז אין הדבר נגמר לפועל. וכן להבנה צריך י' מדות. והעיקר הם הנה"י. ומי נק' הבינה, כי מה שאני מבין שואל מ"י זאת, ואם אינו מבין לא שייך לשאול מ"י. לכן מ"י מרמז על אימא. לכן מי שרוצה ללמוד תורה צריך ללמוד בקול ודיבור, לכן צריך להמית את המ"י, דהיינו נה"י דההבנה.