נעשה אדם בצלמנו וגו'. פי', על דרך משל אדם שיש לו בן, אף שהבן עבר מכנגד פניו והלך מאתו, עם כל זה נחקקה הצורה של הבן במחשבה של האב. אך מי שלא היה לו בן מעולם, לא יכול לומר שיהא נחקק במחשבתו צורת הבן שיהיה לו אחר כך, כי עדיין לא ראה אותו ולא הכיר צורתו. וזהו דרך בני אדם. אבל אצל השם יתברך שייך זה לומר אף קודם שנבראו ישראל היה נחקק צורתם במחשבה, כמ"ש רז"ל ישראל עלה במחשבה, כי אצלו יתברך העבר והעתיד א'. וזהו שאמר הכתוב נעשה אדם, [רצה לומר] אלו ישראל הנקרא אדם, בצלמנו, פי' באותו צלם וצורה שהיה נחקק במחשבה. וזהו כדמו"תינו, רצה לומר באותו דמיון שהיה במחשבה קדומה, עתה נעשה אותו.