Or Torah
יא-א
כל האומר ויכלו בשבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ע"ד מה היה העולם חסר, מנוחה, באה שבת באה מנוחה. וגם ויכל אלהים ביום השביעי. כי כלל גדול הוא אם רואה אדם דבר ציור ובנין ואחר הראות הזה נשאר הרשימו חקוק בלבו וכל הבנין. וזהו נקרא רשימו בכל מקום. ובחי' הרשימו נקרא מלכות, נוקבא, לגבי בנין ממש. ובוודאי כאן ברשימו יש כח הדבר ג"כ, כי כח הפועל בנפעל, וכן להיפך. וזהו פי' אדם וחוה ד"ו פרצופים נבראו. כי באמת בשעה שרואה הדבר בעצמו אינו ניכר הנוקבא כלל, אך אחר שילך מזה המקום נשאר רק הרשימו בעצמה. ואח"כ, אפילו כשרואה עוד, אף על פי כן נשאר וניכר הרשימו לבחי' מיוחדת. וזהו ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם, דהיינו שנסתלק (נ"א שנחלק) הזכר וניכר הנוקבא, דהיינו הרשימו, פרצוף בעצמו. וזה פי' אסורה נא ואראה את המראה וגו'. כי משה ראה את הנוקבא והבין שזה הדמיון מאספקלריא המאירה, דהיינו כנזכר, ועיקר הראות הוא המראה הגדול הזה, אמר אסורה נא, להסיר עצמו מזה המראה שהוא הרשימו לבוא לבחי' דכר. וזה הראה לו בנבואה ראשונה, וזכה מזה לאספקלריא המאירה. וזהו וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. כי משה ראה בהר החיות והרוחניות מהמשכן עם כל פרטיותיו, וכשראה נשאר הרשימו אצלו. וכשעשה המשכן בזה הרשימו היה כח הפועל בנפעל, וישרה הרשימו עם הבחי' הראשונה על המשכן. כי ברשימו כלול הדבר ג"כ כנזכר. והנה כשעלה ברצון המאציל א"ס ב"ה לברוא את העולם נצטייר כל בנין העולם, וזהו סוף מעשה במחשבה תחילה. וזהו החיות של העולם, כי כח הפועל בנפעל, על דרך משל כמו שהאומן מצייר תחילה כל הבנין ואח"כ עושה אותו, ובזה נותן חיות אל הבנין שיהיה קיים. אך הבנין שבציור נק' מנוחה, שלא היה במעשה מלאכה, ונקרא עולם התענוג, ובינה ציירה ציורין כנודע. וזהו החיות של העולם. וכשלא היה העולם בשלימות לא היה החיות שורה עליו, והשלום לא שריא אלא באתר שלים. וזהו מה היה העולם חסר, מנוחה. וזהו ויכל אלהים ביום השביעי וגו', עיין לקמן סימן (ת"ס)1.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.