איתא במדרש, כשבא קין לפני אדה"ר אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, אמר לו כל כך גדול כח התשובה, פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. הנה נודע כי יש דבור, ומחשבה, ומחשבה למחשבה. כשנצייר דברים אלו לבני אדם1, דהיינו נפרדים, [נמצא] אדם שעבד לא' בוודאי אם רבו משלם לו אינו מתנת חנם [ובודאי אם משלם לו אדם אחר בודאי אינו כי אם מתנת חנם] כי אינו מחוייב בזה. וכשעובדין לאדם אין עובדין רק לדבורו [כי מחשבתו אינה מושגת]. וזהו מה שאמר הקב"ה למשה בא ואראך אוצרות של מתנת חנם, פי' [עולם המחשבה], חנם, בלא מצות, שאין מעשה מצות מגיע עד שם [ודו"ק]. ואמרו רז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. וקשה למה כך. ונראה דאיתא מה היה העולם חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה. העולם נברא בו' ימי המעשה, ובדיבורו של הש"י, דהיינו אותיות התורה, ונעשה הכל מאין2. אבל עדיין לא היה כח הפועל בנפעל כי זהו קיומו. וקב"ה נק' מנוחה שאין בו [נ"א: שאינו שייך בו] תנועה, כי תנועה לא שייך כי אם בדבר שהוא בזמן ובמקום, אבל קב"ה הוא א"ס ב"ה ואינו נעתק ממקום למקום, וגם אינו בגדר הזמן. וכשעשו ערב רב את העגל, אם לא שעשו המשכן היה העולם חוזר לתוהו ובוהו. אבל כשעשו המשכן נתקיים העולם על ידו [נ"א: על מעמדו] מפני שהיה מכוון כנגד העולם, כמ"ש בזוהר שהיריעות נגד הרקיעים. וזהו לחשוב מחשבות לעשות, ע"ד מ"ש רז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ [ובכל דבר שעשה למשכן היה מחשב באותן האותיות, דרך משל כשעשה היריעות היה מחשב האותיות שבהן נבראו שמים] וההיקש על השאר. אבל הקמת המשכן היה צריך להיות ע"י משה דוקא, דכתיב וראה ועשה וגו'3, פי' ע"י שאתה מסתכל בזה המשכן של מעלה, מכח הרשימו שישאר בך ממנו תתן חיות למשכן התחתון בהקמתך [אותו]. כי ההסתכלות הוא מדריגה תחתונה של חכמה, והיא עושה כלים, כמ"ש בזוהר באסתכלותא ברא קב"ה עלמא. ואיתא מים עליונים תלוים, ומים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא. והכל צריך להיות באדם. וב' מים אלו באדם הם כך: מים העליונים הם תורה ומצות שאדם עושה והם תלוים, ומים התחתונים הם העבירות ר"ל בוכים וכו', ומעלים אותם בתשובה, ונק' שבת [ש' ב"ת] שהעלה את הבת דהיינו לג' קוים [נ"א: ע"י ג' קוין] וזהו צירוף בראשית בת ראשי, והעולם נברא בתשרי, ע"כ נכתב הצירוף [כנ"ל] כמו שכתב [בתקוני זוהר]. וזהו מ"ש (בסימן) עשיתי תשובה ונתפשרתי, פי' שעשה פשרה בין מים עליונים לתחתונים, [על כן] אמר אדם הראשון מזמור שיר ליום השבת.