למאי נפק"מ להלכה השקו"ט למה הבדיל משה רבינו את שלש הערים בעבר הירדןכג.
ה. ונראה שהן הן הדברים:
במ"ש בריש הלכות מצות ערי מקלט "מצות עשה להפריש ערי מקלט שנאמר שלש ערים תבדיל לך ואין ערי מקלט נוהגת אלא בארץ ישראל", קמ"ל הרמב"ם שמצוה זו היא מצוה התלוי' בארץ, ולכן יסוד מצות ערי מקלט הוא מ"ש "שלש ערים תבדיל לך"כד, כי עיקר חיוב ומצוה דהפרשת ערי מקלט היא על שלש הערים שבא"יכה; ואח"כ ממשיך (בהלכה בפ"ע) "ושש ערים היו כו'", כלומר, שהגם שיסוד החיוב והמצות עשה הוא הבדלת שלש ערים בארץ ישראל, מ"מ, "שש ערים היו", שהלכה שבפועל יהיו שש ערי מקלט שקולטות את הרוצח (גם שלש בעבר הירדן), שדיני ערי מקלט חלים על כל ששת הערים.
ונקודה זו חוזר ומדגיש הרמב"ם בהלכה הג', דכשם שהוא בהמ"ע דהפרשת ערי מקלט, שהמצוה היא בארץ ישראל דוקא (והבדלת ג' ערים בעבר הירדן היא כעין טפל ודבר נוסף), עד"ז מצינו בדין קליטתן — ש"הודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען", ודין זה אינו בכלל הלימוד שבתחילת ההלכה "שש ערי מקלט תהיינה לכם", שאין כל אחת משש ערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן — אלא הוא דין מיוחד בערי מקלט שבעבר הירדןכו.
כלומר: הדין הראשון שבהלכה זו — "אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן" — הוא, שדין קליטת ערי מקלט הוא רק כשישנן כל ששת ערי מקלט, דכל ששת ערי מקלט הוי כמו חפצא אחת, ולכן אם חסרה אחת מהן אין דין קליטה בכולן, ודין זה שווה בכל שש ערי מלקט, הן אותן שבארץ כנען והן אותן שבעבר הירדןכז.
ואח"כ מוסיף הרמב"ם עוד הלכה — "והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען" — דכיון שכל עיקר מצות הפרשת