5

ישראל, שעם ישראל קיים לעולם^ל [היינו כל זמן קיום העולם, כלשון רש"י^לא "שהם קיימים לעולם" בנוגע לשמים וארץ] — משא"כ בנוגע לכאו"א מישראל בפרט, שאינו קיים לעולם בחיים גשמיים בעוה"ז (ורק לעולם הבא אפשר לומר כן^לב).

ועפ"ז, חשיבותם של ישראל ש"קיי­מים לעולם" אינו ענין, לכאורה, להקושי לדון את ישראל בזמן משה, שהרי לכאורה, משפט של אדם פרטי אינו שייך ואינו פוגע בקיום כללות עם יש­ראל.

ולכן מוסיף הכתוב "ככוכבי השמים": המשלת ישראל לכוכבי השמים כבר הובאה בפרש"י לעיל (בר"פ שמות) — "להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמו­ציאן ומכניסן במספר ובשמותם", ונמצא, שהמשל לכוכבי השמים מדגיש חשיבות הפרט, דעל אף הריבוי העצום של כוכבי השמים, מ"מ יש התייחסות לכאו"א מהם בפרטיות, "במספר ובשמותם". וכן הוא בעניננו, שהמשלת ישראל ל"כוכבי ה­שמים" מדגישה גודל חשיבותו של כאו"א מישראל בפרט, וזהו גודל האז­הרה לדייני ישראל עד כמה צריכים הם להזהר במשפטו של כאו"א מישראל.

ו. עפ"ז יש לבאר גם הדיוק בפרש"י, שהמשיל את ישראל לחמה ולבנה (ולא סתם ל"יום" כבפ' נצבים) — כי בזה נרמזת שייכותו של כל יחיד ויחיד להנצחיות של כלל ישראל (שלכן, זה שישראל "קיימים לעולם" מוסיף חומר וזהירות במשפטם של ישראל).

והביאור בזה:

המשל דשמש ירח וכוכבים הוא מקרא מלא בחומש לפני זה — בחלום יוסף^לג: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", והנמשל — "אני ואמך ואחיך"^לד, כלומר: השמש הוא משל על אב, ירח — אם, וכוכבים — בנים.

וזהו מ"ש רש"י כאן, שישראל "קיי­מים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים", ש­זהו משל על המשך הדורות של עם יש­ראל, שאין לו הפסק, "קיימים לעולם". ובזה גופא מודגשת חשיבות הפרט בנצ­חיותו של עם ישראל, שכאו"א הוא טבעת אחת מהשלשלת הנצחית של עם ישראל ("חמה לבנה וכוכבים"), ולכן הפגיעה ביחיד אינה רק פגיעה בו (באיש פרטי, והיא פגיעה זמנית), אלא בכל המשך הדורות^לה, "לעולם".

[ומטעם זה נאמר בכתוב "היום" ואינו מפרט "שמש וירח וכוכבים" — כי אין הדיוק כאן על כאו"א מהמאורות בפ"ע, אלא על הצירוף של כולם, כאב ואם ובנים ובנות, שכולם יחד הם המשך הדורות].

ז. ויש לבאר דיוק ל' רש"י ש"היום" כאן פירושו "כחמה וכלבנה וככוכבים" גם ע"פ פנימיות הענינים:

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org