שאין חסד ויסוד (טוב) שני ענינים שונים, שמדת החסד היא למעלה עדיין מדרגת המקבל, ורק ב"סוף הששה מדות" (יסוד) מתחדש ענין הירידה אל המקבל — אלא שניהם הם ענין אחדל, שחסד ויסוד הם ההתחלה והסוף של המשכה אחת (ההמשכה ד"מדות"לא), שמזה מובן שכללות ענין המדות מכריח מציאותו של "מקבל".
ובזה יש לבאר עוד דיוק בל' אדה"ז כאן — שצירף יחד הביאור של אותיות ו"ה: "נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה", וכן בהדוגמא "וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע"י דבורו" — כי בזה מודגש עוד יותר, שכללות ההמשכה שע"י מדות קשורה עם מציאות של "אחרים" כפי שהם מציאות נפרדת ממנו, שלכן, גמר השפעה זו (שע"י אות וי"ו) הוא ע"י דבורו ית' (הנרמז באות ה"א אחרונה)לב — "כמו אדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע"י דיבורו"לג.
ז. והנה, כיון שביאור זה בד' אותיות שם הוי' למעלה ובנפש האדם כתבו אדה"ז באגרת התשובה, מסתבר לומר, שגם פרטי הענינים שבביאור זה שייכים לענין התשובה.
ויש לומר הביאור בזה:
בתחילת הפרקלד מביא אדה"ז "ביאור מלת התשובה ע"ד הסוד, תשוב ה', ה' תתאה תשובה תתאה, ה' עילאה תשובה עילאה"לה. ועפ"ז יש לומר, שהביאור בהמשך הפרק ע"ד ד' אותיות שם הוי' בנפש האדם, הוא בהתאם לב' מדריגות אלו שבתשובה.
הסברת הענין:
החילוק בין תשובה תתאה ותשובה עילאה מבואר בהמשך הפרקים באגה"ת: תשובה תתאה היא התשובה על עוונות, לתקן הפגמים כו' שע"י מעשיו הרעיםלו, ותשובה עילאה ענינה — השבת הנפש "מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו ית'