Letter 2092

שלום וברכה!

[חדש הגאולה תשי"ג]

מה שהקשה במכתבו האחרון על המסקנא בנדה (מב, א) דהוי כרואה מתוספתא זבים רפ"ג, דלפי פי' הגר"א בזבה אין מינה אין סותרה וא"כ הוי כנוגעת - לא הבנתי קושיתו, דבש"ס איירי בפולטת ש"ז שקבלה ובתוספתא - ברואה אינה מינה, דאפילו טומאה דנוגעת אין עי"ז, דאין האשה מטמאה בלובן.

ב) מה שהקשה במכתבו שם - בר"ש זבים פ"ד מ"ו, דמפרש בתוספתא הנ"ל דאין מינו סותרו היינו זב שראה כו' שאין סותר אלא יום א' משא"כ בזבה דסותרת ז', דא"כ ה"ז חומר בזבה ולא בזב.

הנה גם בעצם הדין יש להקשות, דכיוון דגזה"כ הוא דדוקא זיבה גמורה סותרת כל ז' ולא כשהיא מעורבת, א"כ גם בזבה צ"ל הדין כן, דאם תראה לובן בימי זובה הרי אף שא"א בלא צחצוחי זיבה, לא תסתור אלא יום א' (ראה נדה כב, א ובתוס' שם).

עוד צע"ק לפי' זה - דהול"ל אין מינו מעורב סותר.

גם לכאורה צ"ע, מש"כ הר"ש דעל פי' הב' יש כמה קושיות - מה הן.

ולישב כל הערות הנ"ל, ובאשר בלא"ה מוכרח לומר דהר"ש במשנה זו נדפס בלתי מתוקן, כי בין התיבות "אשה בראי'" חסרות כמה תיבות כמובן. אולי אפ"ל, דנפל בדפוס עוד טעות ובמקום "ופי' זה" צ"ל "ופי' הא' לא יתכן" - ומיושב כל הנ"ל. ומה שמפרשי התוס' העתיקו פי' הא' ולא הב' - הנה קלבד"מ, שלא הרגישו בכל הערות הנ"ל.

Kehot Publication Society · commercial