להתעלותכג ע"י הכהן המעלה, והיינו כי אדם הוא בגימ' מ"ה הוא הנותן כח לבהמה שהיא בגימ' ב"ן שתוכל להתעלותד. ובזה יובן מ"ש ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, ולכאורה נתינת הטעם שאו' כי סמך אינו מובן והל"ל כי למד ממשה, או שמשה מסר לו כל' רז"ל משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. אך הענין שלמסור דבר הרוחני צ"ל ע"י גשם שבה יתאחז הדבר הרוחני, ולכן ע"י מה שאומר ולמד אותו ד"ת, הרי הדבור הוא עדיין רוחני, לכן נאמר כי סמך משה את ידיו עליו, וע"י הסמיכה נמסר לו כח הרוחני ג"כ, וזה"ע הסמיכה שהיו סמוכין איש מפי איש שהו"ע מסירת הכח הרוחניכד ע"י סמיכה זו. וכמו"כ יובן בענין סמיכת הקרבן שצריך האדם בחי' מ"ה ליתן כח להבהמה בחי' ב"ן שתוכל לעלותכה, ואז כחה גדול שתתעלה בעילוי אחר עילוי ותגביה עמה גם נה"ב שבאדם ג"כ שתעלה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות גבוה מעל גבוה כו'. ועפ"ז יובן ג"כ מה שבני ישראל דוקא סומכיןכו ולא בנות ישראל, להיות בני ישראל שרשם מש' מ"ה, אבל בנות ישראל שרשם מבחי' המל', לכן בני ישראל דוקא סומכין ולא בנות ישראל כו'. וזהו וסמך כו' ועי"ז ונרצה שעיקר המשכת הרצון עליון הוא ע"י הקרבת נה"ב שזהו ע"י הקרבת הבהמה, והגורם שתוכל הבהמה הגשמיות להתעלות זהו הסמיכה של האדם בגימ' מ"ה, ולכן ע"י וסמך עי"ז נעשה להיות ונרצה לו לכפר עליו.