א

סימן נד

[שותפין שלוה א' מהן לצורכו] שאלה זו לכאורה יש בה ג' טענות לחייב את ראובן. הא' מפני ששמעון הלוה המעות הי' שותפו ופסק הרב"י בש"ע סי' ע"ז ס"ב דהשני משועבד כשמודה שההלוואה הי' לצורך השותפות ובנ"ד י"ל שהי' לצורך השותפות שהרי הוכרח ללות כדי לשלם באכסניא בריגא שעמד שם עם סחורה דשותפות. והב' משום ששמעון לוה מלוי על וועקסיל של ראובן ער"ס נו"ן וידוע שעל וועקסיל לא שייך פרעתי דל"ד לשאר כת"י כמו שפסק הרב הק' מוהר"מ מענדל מהראדאק זצ"ל משום דוודאי לא הי' מניחו ביד המלוה כשטר בעדים כיון שגובים בו בעש"ג בדד"מ, וא"כ כמו ששמעון יכול לגבות מראובן ע"י וועקסיל זה כך לוי הבא מכחו יכול לגבות. הג' בהצטרף ב' הטענות שהוא שותפו שהרי מהימן לו א"כ כשבא ללוות בשליחותו על וועקסיל שלו ראוי להאמינו יותר משאר אדם דהא הרמב"ן שבטור סי' ע"ז ס"ל דשותפין הם כשלוחי' זל"ז א"כ כ"ש בנ"ד דכתבו על הוועקסיל מוכיח עליו. וכד מעיינינן נ' דכל ג' טענות אלו אין בהם ממש. הטענה הא' משום שהרא"ש חולק שם וכוותי' פסק הרמ"א והש"ך ועי' נתי"מ שצריך שיהי' שבח כו' משא"כ הכא שכלה כל הקרן ג"כ וראובן הכניס בכפליים כשמעון וטוען ששמעון ישלם מביתו המגיע ממנו למחצית ההפסד ואע"ג שיש מחלוקת בזה אם צריך לשלם ע' מל"מ בה' שותפין מ"מ בנ"ד הי' תנאי מפורש שיהי' ההפסד לחצאין. ועוד שעכ"פ לא הי' חייב ראובן לשלם מביתו לשמעון על המגיע באכסני' להצטרכות נסיעה לביתו ויעשה כמו שיכול, לכן גם הרב"י מודה דאינו משועבד שהרי אין ההלואה לצורך השותפות כו'. והטענה ב' גם היא אין בה ממש דשמעון אינו נאמן לומר שראובן שלחו ללות דקיי"ל אין משלחין מעות בדיוקני ואין וועקסיל זה עדיף מדיוקנ י כיון שהוא כ"י חלק ולא נכתב על שם לוי ואי משום מיגו דאי בעי אמר שמגיע לו ע"ז מראובן והי' מוכרו ללוי בכומ"ס האי לאו מיגו הוא דמוכר שט"ח יכול למוחלו משא"כ כשלוה בשליחותו. ועוד דהוי מיגו להוציא כיון שלוי יודע שאין מגיע לראובן ע"ז משמעון א"כ איך יוציא ממון ע"ז, והוי מיגו מממון לממון, עמ"ש הטור סי' ק"נ בשם רבינו יונה ובתשו' מהרי"ט חלק א' סי' קי"ב. ועוד דלוי ידע ששמעון יש בידו ג' וועקסלין בח"י ראובן שהיו מונחים תח"י לוי וכשפרען שמעון ממעות השותפות החזירן לוי לו א"כ לא הי' שמעון יכול לומר שמגיע לו מעות מראובן על וועקסיל בח"י חלק הנ"ל מאחר שהוחזקו ג' וועקסלין פרועי' בידו ולוי משוי לי' ראה (עש"ך סי' ע"ב ססע"י י"ח בס"ק צ"ז):

טענה ג' משום שהי' שותפו גם זה לא מהני ול"ד לשליש דאמרי' גיטין ס"ד דהא הימני' דשא"ה שהאמינו על אותו דבר אבל הכא אין ראי' דמשום שהאמינו בעסק א' יהי' נאמן בשני עדים לומר ששלחו ללות ואפי' ב' לא נאמני' כיון דצריכי שבועה שהרי ראובן אומר בפה מלא שלא שלחו וגם שמעון מודה עכשיו ועוד בנ"ד שהוחזקו בידו שטרות פרועין ולוי ידע מזה שהרי היו תח"י גרע טפי וגם אפשר שהי' ללוי טב"ע בהוועקסלין א"כ ידע שהם פרועין כו' ודד"מ לא שייך כאן חדא דגם בדד"מ צריך ראי' ע"ז, ועוד דבזה לא דנים דד"מ עי' ריב"ש שבב"י סי' ס"ח. ומ"ש המ"מ פכ"ז מה' מלוה בשם רמב"ן וכ"ש להרמב"ם .

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org