סימן כט
א
הנה הא ודאי לא מיבעיא דמצוה לגרשה ואם אינו מגרשה נקרא רשע כדכ' מהר"מ במרדכי ובהג"א ר"פ המדיר גבי עוברת על דת דמקרי רשע אם אינו מגרשה כו'. וז"ל המרדכי שם סימן קצ"ו ואדרבה אם אינו מגרשה כשהיא עוברת על דת מקרי רשע. וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שלהי גיטין. ומשמע דלענין זה אין לחלק בין יש לו בנים לאין לו בנים. תדע דהא עוברת על דת שבפרק המדיר מיירי ביש לה בנים כדאמרינן התם שמקללת יולדיו בפני מולידיו כו' וגם הר"מ במרדכי מיירי ביש לה בנים שהרי נודרת ואינו מקיימת מגרשה משום דבנים מתים כו'. ואע"פ שיש לדחות זה מ"מ האמת דמשמע דאין לחלק בהכי וכן שלהי גיטין אמרינן זו מדת אדם רשע כו' ולא חילקו בין יש לו בנים. והא דאמרינן רפ"ד דעירובין דאשה רעה שמצוה לגרשה מ"מ זימנין דאית לה בנים לא מצי מגרש לה י"ל דהיינו רעה בדיעותיה וכמשמעות הרמב"ם וש"ע סי' קי"ט ס"ד אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה אלמא דתרתי מילי נינהו. והטעם י"ל דלא חיישינן ללעז היכא דיש חשש איסור מדינא ע' תה"ד סימן רל"ב. ועיין מ"ש בתשובה בענין כתיבת שם העיר מסטיסלאוו בשם הב"ש סימן קכ"ה סק"י ואע"ג דאין כופין לגרשה כשיש לו בנים י"ל דכפייה שאני. (ואגב אורחא אמרתי לכתוב שבנדון מסטיסלאוו מצאתי קולא על דיעבד) וגם בזיווג הראשון מצוה לגרשה כמ"ש הח"מ וב"ש סימן קי"ט ס"ד סק"ד:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור