סימן מב

סימן מב

בענין הנ"ל¹

הנה אודות העגונה כבר השבתי לו את אשר בלבבי. רק מחמת הנחיצות, שהי' מהר"ם מקהלתכם נחוץ עלי דרך קצרתי קצת במקום שהי' לי להאריך, וגם שכחתי להשיב לו את אשר ביקשה נפשו עוד שתי שאלות. והנה הקיצור הוא בסוף דברי שכתבתי שלא יצוייר הצלתו באמצעות המים במקום העמוק כשהוא משוקע במים כי אם על ידי הולכי ספינות כגון דייגים וכיוצא בהם שתופסים במשוט הארוך ואולי מששוהו והוציאוהו, וכולי האי לא חיישינן, מחמת שלפי הנראה לא נראה ולא נשמע אז מהולכי ספינות דבין אם מצאוהו אם לא מצאוהו קלא הוה לי'.

ולכאורה אין זה טעם מספיק, דהא אמרינן בגמרא דלא אמרינן אי איתא דסליק קלא הוה לי', והכי נמי יש לומר דלא אמרינן אי איתא דהוו הולכי ספינות קלא הוה להו, וחיישינן שמא עברו הולכי ספינות והעלוהו, כדחיישינן בירושלמי בצלוב שמא מטרונא עברה כו', ולא אמרינן דאי איתא דעברה מטרונא קלא הוה לה.

ומנא תימרא דחיישינן להעלוהו אחרים במשאל"ס ולכאורה משמע מפירש"י דלא חיישינן אלא שעלה מעצמו ברחוק פרסה או יותר, כדפרש"י² במתני' גבי מים שיש להם סוף לרבי מאיר דחיישינן שמא לאחר פירשתו משם יצא והלך לו. ומדרבי מאיר נשמע לרבנן במשאל"ס. וכן פירש"י דק"כ ע"ב גבי מן הארכובה ולמטה דלא תנשא ואי משום טביעה הואיל ומשאל"ס חיישינן שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר עכ"ל. ומשמע דלא חיישינן אלא שמא עלה מעצמו ולא שהעלוהו אחרים. אבל באמת נראה דרש"י לאו דוקא נקט, דהוא הדין להצלה על ידי אחרים חיישינן כדחיישינן בצלוב בירושלמי, וראי' מעובדא דרבי חנינא בן דוסא דאמר לה בתי מי העלך כו', מכלל דלא היתה יכולה לעלות מעצמה ואפילו הכי בשלישית אמר להם עלתה. ואין לומר על פי נס, וכמו שהי' באמת על פי נס שנזדמן לה זכר של רחלים וזקן כו', דאם כן בשלישית נמי הוה ליה למימר שלום, ואע"פ שלא היתה יכולה לחיות במים מכל מקום על פי נס היתה יכולה לחיות אפילו הכי כמה ימים כמעשה דרבי מאיר. אלא ודאי דלא סמך על נס היוצא מהיקש הטבעי לחיות במים יותר משתי שעות, אלא שמכל מקום אמר שבודאי עלתה שהעלוה אחרים שאין זה נס היוצא מדרך הטבע, וכמ"ש במכתבי הראשון דברי רבינו הגדול אחמו"ר זצללה"ה³ לחלק בהכי, ואם כן כיון שזכינו לדין דחיישינן להצלה על ידי אחרים במשאל"ס, אם כן אין זה מספיק מה שלא נודע לנו אם היו הולכי ספינות ודייגים מצויים שם.

אבל העיקר מה שסמכתי על סברא זו דיותר קרוב לומר שזרם המים שטפוהו תחת הקרח ושם הוה כמים שיש להם סוף. ועל כל פנים מידי ספיקא לא נפקא והוה ספק מים שיש להם סוף ספק משאל"ס דמקילין האחרונים, ומכל שכן היכא דיותר קרוב שזרם המים שטפהו תחת הקרח.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org