מהרשנ"ע אמר "אַ חסיִדישער יונגערמאן דארף לערנען חומש מיט רש"י", והי' אדנ"ע תמיד עושה כן. וגם הצ"צ למד בכל ליל ה'צז מפרשת השבוע עם פירש"י.
מלבד זה הי' לומד תורה (חומש) עם איזה פי'צח, בכל שנה פי' אחר. פעם פנ"י. שאלתי ע"ד פי' הראב"ע, ואמר שפ"ז ג"כצט.
הי' אומר בכ"י תנ"ך בע"פ. שאלתי ע"ד דברים שבכתב וכו'ק, ואמר שלא היו נזהרין בזהקא.
בכ"י במשך שעה ורבע הי' "אַ שפּאַציִר בין הספרים". והי' לוקח איזה ספר ומעיין בוקב. הי' הולך עם צעטיִל ובוחר ספר.
הי' אומר זוהר.
מפרשת ויקרא עד פ' נצבים, הי' אומר לפני קבלת שבת שה"שקג — לא עם הטעמים, כ"א בנגון מיוחד לזה.
בשבתות הקיץ הי' לומד פרקי אבות — לפעמים ב' וג' משניות — בשבת, ולכן נמשך אצלו כל הקיץקד.
בש"ק מקדש, מזונות, אח"כ לומד ומתפלל מנחה, ואח"כ אוכל הסעודה. וכנראה, שהי' זה כדי להשלים ג"סקה (בפעם אחר שמעתי ממו"ח, ששאל את אדנ"ע איזה מהם לסעודה ג'. וענה איזה שתרצה. הכותב) כי לא הי' אוכל סעודה ג'קו, וגם אם אכל פירות, לא הי' זה להשלים ס"גקז. און דאס האָט עם געקוועצט. כך הי' רובא דרובא, גם בשבתות הקיץ. ואם, לפעמים, לא התפלל מנחה קודם הסעודה, היתה איזה סיבה בדבר.
א' כ"ה ניסן.
מהרשנ"ע הי' חוזר המאמר לפני רשב"ץ (בחיי הצ"צ). היתה אצלו אסיפת מקטרות (פּיִפּקעֶס), והי' אומר