צא מאיצטגנינות שלךיז. שעיט שהוא הטבע. טבעי גם נתיב "לא" איני יודע. ופשיטא שנתיב הל"ב לא יֵדַעיח. ונתיב הל"ב זהו ציציתיט. ופעולתם נראה בזה שאין הולכים אל הזונה, טפחו לו ציציותיוכ. קיין השגה העלפט נט וכו' ועוזרים לו הציציות. אברם אינו מוליד אברהם מולידכא. ששכל הנעלםכב השגה בנפש לחודי' אינו מוליד אבל שכל הנעלם כשה"אכג — מחדו"מ. הבפועל ממש — אז יש תולדות.
אםכד הי' לי מסנ"פ על יהדות, איני חפץ לדבר עד"ז. כי הרי כל דבור פועל וזהו נוגע לרבים. אבל עתה נצרך למס"נ אויף דעם אויבערשטען, זאַך שטעלען. ע"ע הי' ההו"א מס"נ נגד הגפ"ו, ועתה. . . כי אין המצב יכול להשאר כמו שהוא עתה. . .
כשבאוכה לאסור את הרבי — (אדה"ז. הכותב) — התחבאכו בבית החיים. שאלו את הרבניתכז אַיֵהו. וענתה שא"י. הכוה על הלחי, והיפילו שן אחת. כשהלכו חזר אדה"ז לביתו, ובלילה בא לשם שמואל מונקעסכח. בדפקו על הדלת, שאלו אדה"ז: מי שם? — שמואל! — ער דאַרף זיך אויסקלבען באַ נאַכט! — איך האָב ניט געואסט אַז באַם רבי'ן אז אויך דאָ נאַכט! — ווייסט, מען איז מיר געקומען אַרעסטרען? — איך ווייס. — עס אז דאָך אַ סַכנה. — וואָס זאָל איך אייך זאָגען. באַ מיר קומט אויס, אַז איר דאַרפט פארען. — עס אז דאָך אַ סַכנה. — אויבכט איר זיינט אַ רבי, וועט אייך קיין קויל נט נעמען. און אויב ניט, זיינט