ע"ד ביטול דחכ' הנ"ל שבפני' ארי', אך אע"פ שזה נחשב בחי' עלי' לחיות הבהמה מ"מ אחר ההתכללות בפני ארי' הנ"ל נתעלה בחי' ארי' הנ"ל ע"י הקרבן (... וכדוגמת המאכל שאוכל האדם שמתחילה נחשב עלי' לגבי המאכל במה שמתעל' מבחי' דצ"ח לבחי' מדבר להיות דם כדם האדם ובשר כבשרו אך אח"כ מוסיף כח וחיות באדם והטעם להיותו גבוה בשרשו יותר מנפש האדם שהוא בחי' התוהו שקדם לתיקון כו'. ..), וענין עלייתו הוא מה שניתוסף בו כח ועוז ע"י חיות הקרבן הנכלל בו להיות נושאות את הכסא ומנושאות עם הכסאלח והיינו שמתחלה נתעלה בבחי' ביטול בבחי' הכסא ואדם שעל הכסא שזהו בחי' מנושאות ואח"כ ע"י ביטולם בבחי' הכסא מתנשא הכסא ואדם שעה"כ לקבל ממקום יותר נעלה שלא הי' יכול [להגיע] מצד עצמו (... והטעם ג"כ להיותם בחי' חיות ובהמות לגבי אדם שעהכ"ס ושרשם בתוהו יותר נעלה ולכן ביכולתם לנשאות את הכסא כו' וכידוע במרכבה לגבי הרוכב כו'. ..). והנה אחר שנושאות את הכסא בבחי' העלאה אז נתוסף אור וחיות באדם שעהכ"ס וממנו לכל העולמות וזהו מה דאתזני כל עלמין ע"י הקרבןלט.
אך כל העלי' בפני ארי' להיות מנושאות הוא רק במקורו שנק'מ מקור העולמות [בלבד] (... שהוא בחי' מדות שבמל' בלבד או [יו"ד] כלי' האמצעי' וחיצוני' [ד]מל' כו'. ..) ולזא[ת] גם ההמשכה שנעשה מבחי' [ההעלאה] אינ[ה] רק בחיצוני' ממקור העולמות וזהו אכילת מזבח שהוא מה שנשרף ע"ג המזבח בארי' דאכיל קרבנין הנ"ל, אבל יש עוד בחי' אכילת אדםמא (... שהוא מה ש[ה]כהנים אוכלי'מב בשר כו' שהוא בירור יותר פנימי וגורם המשכה פנימי' יותר. ..). כי הנה ידוע שבד"כ בחי' אדם מדבר הוא באצי'מג כי אד"ם הוא בחכ'מד כח מ"המה וידוע דבחי' החכ' מאיר בכל עולם דאצי'מו ואין אא"ס שורה אלא בחכ'מז לכן מאיר אא"ס בכל עולם האצי' שהו"ע תפיסת המהות וכידוע דבאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חדמח משא"כ בבריאה אינו רק