English
ספרייה

שיחה א

46

אבל מלבד זה שדוחק גדול לומר שלחכמים יש מצוה בהבאת חרוסת על השולחן (שהרי מסתימת לשונם "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אע"פ שאין חרוסת מצוה" משמע שס"ל שאין בחרוסת מצוה כללטו) — הנה עצם פירוש הנ"ל (שפלוגתת הרמב"ם וה­ראב"ד היא אם הלכה כחכמים או ראב"צ) צ"ע, דאי משום כך לא הי' הראב"ד כותב על דברי הרמב"ם "זה הבל"? דכי משום שפסק כראב"צ ה"ז "הבל"?

ולכן נ"ל, שגם הראב"ד ס"ל שה­טיבול בחרוסת הוא מצוה מד"ס זכר לטיט כדברי ראב"צ (ולכן לא השיג על דברי הרמב"ם לעיל בפ"ז, כנ"ל), ו­אעפ"כ ס"ל להראב"ד שאין מקום לטבל מצה בחרוסת.

ג. והנה בצפע"נטז ביאר פלוגתת ה­רמב"ם והראב"ד באופן אחר, וז"ל: עיין בהשגות ובהה"מ. והנה גבי מצה יש ב' טעמים על מצות אכילתן אחד משום זכר לעוני ואחד משום זכר לחירותיז. . וב­מרור רק טעם אחד משום עבדותיח, ו­חרוסת ג"כ משום עבדות. והנה בזמן ה­מקדש בודאי מטבילין המצה ג"כ בחרו­סת אך בזה"ז כיון דחזינן דמצוה דזכר לעבדות בטל דמרור בזה"ז דרבנן רק במרור תיקנו משום זכר אבל במצה א"צ לתקן כיון דנשאר בו הטעם משום חירות דהוה מה"ת וא"כ לא שייך טיבול ב­חרוסתיט ובזה פליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל אם שייך תיקון דרבנן היכא שבלא זה שייך חיוב דאורייתא.

וכוונת הצפע"נ היא (גם) לבאר זה ש­השגת הראב"ד היא רק על דין טיבול מצה בחרוסת שבהלכה ח', ולא על דין טיבול מצה בחרוסת שלפנ"ז ברמב"ם, כשמדבר (בהלכה ו) בדין אכילת מצה ומרור בזמן הבית, וז"ל "ואחר כך כורך מצה ומרור כאחד ומטבל בחרוסת כו'", והראב"ד משיג שם רק על מ"ש הרמב"ם "כורך מצה ומרור כאחת" (ש"זהו כהלל מ"מ זה הסדר לא דייק"כ) אבל לא על הטיבול בחרוסת.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org

יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור

הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
השינוי יופיע אחרי שאחראי האוסף יאשרו. כל גרסה נשמרת בהיסטוריה.
דיווח על בעיהבלי חשבון
מה לא בסדר?
מה לא בסדר?
הדיווח גלוי לכולם באתר (בלי שמכם), חוץ מדיווח על זכויות יוצרים או תוכן פוגע. אל תכתבו כאן פרטים אישיים. או פתחו דיווח מלא, עם כותרת ותיוגים
הטמעה באתר אחר
על הדף

פרטים

מזהה
rh-x1xhz20s

עותקים

פעילות אחרונה

עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.

מקורות