English
ספרייה

שיחה ג

60

מביא רש"י טעם לעריפה כל עיקר, והרי אין פרש"י על התורה ספר של טעמי המצוות, ולא בא אלא לפרש פשוטו של מקרא, וברובא דרובא לא מצינו שרש"י יפרש טעמן של המצוותיב.

ויש לומר, שההכרח בנדו"ד למצוא טעם (גם ע"ד הפשט) למצות עריפה, הוא מפני האופן המיוחד של המתת הפטר חמור, "וערפתו" דוקא:

הריגת חמור ע"י עריפה — "עורפו ב­קופיץ מאחוריו" — היא מיתה הקשורה ב­יסורים וצער, כי ע"י עריפה מאחוריו ב­"קופיץ" ("סכין גדול"יג) שוברים את עצם הצוואר כו'יד. וצ"ע: גם אם יש צורך לה­מית את הפטר חמור (כיון ש"כל פטר רחם לה'"טו, וכמו שבכור בהמה טהורה צריכים לזבוח לה'טז, עד"ז פטר חמור שלא רצה לפדותו צריכים להמית), מ"מ, למה צריכה מיתתו להיות באופן כזהיז?

והרי הזהירות ב"צער בעלי חיים" הוא ענין המובן בשכל הפשוט (גם ד"בן חמש למקרא"). ועוד זאת: מפורש לעיל בפ' בראשיתיח ש"לא הותר לאדם ולאשתו ל­המית ברי' ולאכול בשר" (דלאדם ולחוה לא הותרה מיתת ברי' אפילו בשביל אכי­לה), ומזה מובן, דגם כאשר הותרה אח"כ (לנחיט), צ"ל זהירות שלא לצער הבעל חי, שזהו הטעם בפשטות לאיסור אבר מן ה­חיכ, ולכן שחיטת בהמה לאכילה היא ב­סכין (כמובא בפרש"י לעיל בפ' ויראכא).

ולכן, לאחרי שפרש"י מהי עריפה — "עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו" — מוכ­רח להמשיך ולבאר הטעם לזהכב: "הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו".

ביאור הדבר:

זה שבעל החמור אינו רוצה לפדותו אינו אלא "הפסד" (היזק) בלבד, שהרי אין לו הנאה וריוח מזה, כי קודם פדייתו הרי הוא אסור בהנאהכג (וכמ"ש רש"י בד"ה שלפנ"ז "נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה", שבפשטות כוונת רש"י היא, שה­פדי' ע"י שה היא היא המתירה את הפטר חמור בהנאהכד), ועוד, דאם אינו פודה אותו, הרי צריך להמיתוכה — וא"כ מה

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org

יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור

הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
השינוי יופיע אחרי שאחראי האוסף יאשרו. כל גרסה נשמרת בהיסטוריה.
דיווח על בעיהבלי חשבון
מה לא בסדר?
מה לא בסדר?
הדיווח גלוי לכולם באתר (בלי שמכם), חוץ מדיווח על זכויות יוצרים או תוכן פוגע. אל תכתבו כאן פרטים אישיים. או פתחו דיווח מלא, עם כותרת ותיוגים
הטמעה באתר אחר
על הדף

פרטים

מזהה
rh-vb2mq65r

עותקים

פעילות אחרונה

עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.

מקורות