במצחו מגיע עד הרצפה ונשאר עומד על אצבעות רגליו וגודלי ידיו. מ"מ).
מוציוהכ"פ.
קדוש לבנה בסדור ובחגירת האבנט.
כג בספר המנהגים ע' 59: תפלת מעריב והבדלה, בקיטעל וטלית, אבל בכובע (ולא ביארמולקע) והטלית על הכתפים. ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "מובן עפמש"כ בשער הכוונות ש"ו תפלת מנחה ד"א* : אם הי' רואה (האריז"ל) שכבר שקעה החמה הי' מוריד הטלית בין כתפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא וכשהוא בין כתיפיו אין חשש אם הוא לילה. וראה נ"כ השו"ע או"ח סי"ח". וראה גם לעיל הערה 12.
* בכמה דפוסים: ענין תפלת שחרית בסופה.
תפלת המעריב — בשליאַפּעֶכג .
כד להעיר מאגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ד ס"ע כט: "ובפרט כשהעם רב — וכמו בכוס של ברכה בסעודה, התוועדות וכיו"ב — שמפני אריכות הזמן בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס ע"י כל השומעים קשה להזהר מהפסק. ולכן יש להנהיג דוקא מנהג ההוא, ז.א. שכל אחד ואחד יברך לעצמו ברכת הנהנין".
ברהמ"ז דסעודת מוציוהכ"פ — על כוס של יין. אמר שבברכתו על הכוס ש"ב — בפה"ג — אין יוצאים השומעים. וכ"א יברך לעצמו (מלשונו הי' משמע שכן הוא תמיד בברכת כוס של ברכהכד . הכותב).
אין מברכין שעש"ל כל צרכי עד למחרתוכה .
אמר לי: במוציוהכ"פ היו מדברים ע"ד הסוכהכו . "זאָגען מענדל'ן אַז מ'דאַרף וכו'["].
סוכות.
כז = וארץ ישראל.
כח בספר המנהגים ע' 65: מברכים על אתרוג מקאלאברי (הנק' ג"כ "יאנאווער"). ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן — בעל התניא והשו"ע — להדר אחר אתרוגי קאלאברי — יאנאווע "מטעם הידוע לו". ואמר: כאשר אמר הקב"ה למשה ולקחתם לכם פרי עץ הדר גו' הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא (ראה ג"כ שיחת שמע"צ שמח"ת ה'שי"ת [סעיף ז] הנדפסת בקונטרס פה [סה"מ תשי"א ע' 101]). וראה בשו"ת חת"ס חאו"ח סר"ז: דינו של אתרוג כדין עוף טהור שאינו נאכל אלא במסורת ע"כ אותם הבאים מיאנאווא שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינת אשכנז יוצאים ידי חובתם באתרוגים הבאים מיאנאווא, הן הנה הכשרים וא"צ שום סימן כו'. ובשו"ת בכורי שלמה סכ"ח אשר הרה"צ מטשעכאנאוו הי' מברך רק על אתרוג מיאנאווא וכ"כ בס' תולדות שלמה על המהרש"ק". וראה גם שיחות תשרי תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר). ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 294. וש"נ. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' רפ. ח"ד ע' כד. ועוד.
כט ראה שיחות תרצ"ג שם. ובשיחת יום שמח"ת ה'שי"ת שם: אפילו אין די ימי המהפכה רח"ל, וואס עס איז געווען שווער צו באקומען א אתרוג, האט מען געלייגט גרויס השתדלות אויף א קאלאברער, און מען האט זיך אויך משתדל געווען אויף א ארץ ישראל אתרוג. ובאגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"א ע' סג: ואתרוג א"י [=ארץ ישראל] הי' אצלו [אצל אדמו"ר מהר"ש] פ"א ולא בירך עליו כ"א בעת הלל נטלו. ולהעיר ממכתב אדה"ז להרה"ק רלוי"צ מבארדיטשוב מיום ד' לך תקס"ד (אגרותקודש שלו ח"א ע' ריג): שמעתי שכ"ק י"נ קבל מא"י תוב"ב ב' אתרוגים על החג העבר מאוד נפלא בעיני על אשר לא שלח לי א' כדרכו בקודש.
בלילה הראשונה נתן לי ב' אתרוגים מקאַלאַברי וא"יכז . באמרו: כן נתנו גם לי. וצוני לברך בתחלה על הקאל'כח ואח"כ לנענע עוד הפעם גם בשל א"יכט . ולא לפרסם עד"ז עכ"ל.
כג בספר המנהגים ע' 59: תפלת מעריב והבדלה, בקיטעל וטלית, אבל בכובע (ולא ביארמולקע) והטלית על הכתפים. ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "מובן עפמש"כ בשער הכוונות ש"ו תפלת מנחה ד"א* : אם הי' רואה (האריז"ל) שכבר שקעה החמה הי' מוריד הטלית בין כתפיו משום דלילה לאו זמן ציצית הוא וכשהוא בין כתיפיו אין חשש אם הוא לילה. וראה נ"כ השו"ע או"ח סי"ח". וראה גם לעיל הערה 12.* בכמה דפוסים: ענין תפלת שחרית בסופה.כד להעיר מאגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ד ס"ע כט: "ובפרט כשהעם רב — וכמו בכוס של ברכה בסעודה, התוועדות וכיו"ב — שמפני אריכות הזמן בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס ע"י כל השומעים קשה להזהר מהפסק. ולכן יש להנהיג דוקא מנהג ההוא, ז.א. שכל אחד ואחד יברך לעצמו ברכת הנהנין".כה ראה גם לקמן ע' 147.כו ראה גם התוועדויות תש"נ ח"א ע' 105.כז = וארץ ישראל.כח בספר המנהגים ע' 65: מברכים על אתרוג מקאלאברי (הנק' ג"כ "יאנאווער"). ובהערת כ"ק אדמו"ר שם: "קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן — בעל התניא והשו"ע — להדר אחר אתרוגי קאלאברי — יאנאווע "מטעם הידוע לו". ואמר: כאשר אמר הקב"ה למשה ולקחתם לכם פרי עץ הדר גו' הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא (ראה ג"כ שיחת שמע"צ שמח"ת ה'שי"ת [סעיף ז] הנדפסת בקונטרס פה [סה"מ תשי"א ע' 101]). וראה בשו"ת חת"ס חאו"ח סר"ז: דינו של אתרוג כדין עוף טהור שאינו נאכל אלא במסורת ע"כ אותם הבאים מיאנאווא שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינת אשכנז יוצאים ידי חובתם באתרוגים הבאים מיאנאווא, הן הנה הכשרים וא"צ שום סימן כו'. ובשו"ת בכורי שלמה סכ"ח אשר הרה"צ מטשעכאנאוו הי' מברך רק על אתרוג מיאנאווא וכ"כ בס' תולדות שלמה על המהרש"ק". וראה גם שיחות תשרי תרצ"ג (ברשימות כ"ק אדמו"ר). ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 294. וש"נ. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ג ע' רפ. ח"ד ע' כד. ועוד.כט ראה שיחות תרצ"ג שם. ובשיחת יום שמח"ת ה'שי"ת שם: אפילו אין די ימי המהפכה רח"ל, וואס עס איז געווען שווער צו באקומען א אתרוג, האט מען געלייגט גרויס השתדלות אויף א קאלאברער, און מען האט זיך אויך משתדל געווען אויף א ארץ ישראל אתרוג. ובאגרותקודש אדמו"ר מהורש"ב ח"א ע' סג: ואתרוג א"י [=ארץ ישראל] הי' אצלו [אצל אדמו"ר מהר"ש] פ"א ולא בירך עליו כ"א בעת הלל נטלו. ולהעיר ממכתב אדה"ז להרה"ק רלוי"צ מבארדיטשוב מיום ד' לך תקס"ד (אגרותקודש שלו ח"א ע' ריג): שמעתי שכ"ק י"נ קבל מא"י תוב"ב ב' אתרוגים על החג העבר מאוד נפלא בעיני על אשר לא שלח לי א' כדרכו בקודש.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org