English
ספרייה

מצורע

43

משא"כ בעל שלש ראיות אינו חייב בקרבן אא"כ היתה הראי' הראשונה (כמו השני') ברצוןד [וכמבואר בגמ'ט, דזה ששנינו (במשנהי) "ראה ראי' ראשונה בודקין אותו" (אם היתה באונס) — אף שבעל ראי' אחת טמא גם באונס, ולמאי נפק"מ בדיקה זו — הוא "לקרבן", "דאי קמייתא באונס לא מצטרפא לשלש לחייבו קרבן"יא].

וצריך ביאור, מדוע הראי' השלישית דבעל שלש ראיות מחייבת קרבן גם אם היא מחמת אונס [דלא כבעל שתי ראיות, דראי' שני' צ"ל ברצון דוקא, כנ"ל); ול­אידך — הראי' הראשונה שלו (משלש ה­ראיות) צ"ל ברצון דוקאיב [דלא כבעל שתי ראיות, דגם אם הראשונה באונס, טמא בראי' שני' (כשהיא ברצון)].

ב. ויובן זה ע"פ ביאור שלשת אופנים אלה בעבודה רוחנית:

ענין ה"זוב" הוא חולי, כמבואר ב­רמב"םיג, דיש טומאה היוצאת מהגוף באופן טבעייד, אבל זוב הוא הטומאה היוצאת מצד חולי.

והחילוק בעבודה בין שני אופנים אלו: הטומאה היוצאת מגוף האדם מורה על הרע שיש באדם, שיש בו שתי חלוקותטו: א) רע טבעי הנמצא בו מצד עצם הבריאה, שכך נברא האדם שנשמתו הקדושה מלובשת בגוף גשמי וחומרי, עם יצר הרע (כמ"ש*15 "כי יצר לב האדם רע מנעוריו") — כדי שיהי' ענין הבחירה; ב) רע שלא ע"פ טבע הרגיל, שהוא כמו חולי — שע"ז ארז"לטז "חולי זה יצר הרע" — הרע שנתוסף בהאדם ע"י החטא.

והנה ב"רע" זה גופא שנתוסף ע"י החטא — יש ב' ענינים: א) ע"י חטא עץ הדעת נתוסף רע בכל בני אדם, והוא "זוהמת" הנחש שניתנה בחוה (כמחז"ליז "הטיל בה זוהמא") ועל ידה — בכל בני אדם. ב) זה שהאדם מגרה יצרו עליו, שעי"ז נתוסף אצלו רע, יותר ממדת הרע שיש בו מצד חטא עה"ד.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org

יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור

הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
השינוי יופיע אחרי שאחראי האוסף יאשרו. כל גרסה נשמרת בהיסטוריה.
דיווח על בעיהבלי חשבון
מה לא בסדר?
מה לא בסדר?
הדיווח גלוי לכולם באתר (בלי שמכם), חוץ מדיווח על זכויות יוצרים או תוכן פוגע. אל תכתבו כאן פרטים אישיים. או פתחו דיווח מלא, עם כותרת ותיוגים
הטמעה באתר אחר
על הדף

פרטים

מזהה
rh-9n3av8c9

עותקים

פעילות אחרונה

עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.

מקורות