ו'שלז

ו'שלז

[תחלת ניסן תרצ"ג]

שלום¹ וברכה!

מכתבו מער"ח זה² קבלתי, ותודה רבה עבור הידיעות בהנוגע לענין ראשון, דעת ראש האלינס בשילוח משלחת להבא-כח, בטח ידיינו בזה בישיבתה של האלינס המיועדה להיות, ואם כי לבבם ער לכל הנוגע לאחינו שי', בכל זה צריכים להחיים מבעוד יום. והדבר דורש אשר כבודו, וכבוד ידידנו מר סליאזברג, יהיו נוכחים בעת השקלא וטריא בענין, להפיח רוח חיים גם בהאופנים כי יסבו בלכתן³ לפי תוכן המבוקש. ובדבר התזכיר בטח יעובד וישוכלל כדרישת הענין.

התשובה⁴ יכולים לשער מראש, כי מטה אזן קשבת, והוא מצדו יעשה הכל לכתוב אל אדוניו, מענה אשר יכולה להרגיע לבלתי מתענין, ובכן דרוש לעמוד על המשמר להזכיר בכל עת מצוא, והשי"ת יחוס וירחם.

בהנוגע לענין השני, ידיעות פרטיות המתקבלים⁵ אלי הם אנחות, גנוחי גניחי וילולי ילילי על שברם, יושבים בפחדים איומים. המכתבי עתים מתארים המצב בצבעים שחורים, ואנשים הבאים משם מספרים דברים מבהילים. הרב ד"ר מונק⁶ שי' דורש במפגיע להשפיע כי לא יוסיפו להרגיזם באמצעות נידוי ונזיפה⁷, וכן קוראים אנחנו במכ"ע קריאתן של שלטון הקהלה והסוחרי' המדברי' בסגנון כזה.

אמנם כל ההכחשות של הרדיפות, הבקשות של הקהלה, והרבנים, ובעלי מסחר הדורשים במפגיע להעמיד תעמולות הנידוי והנזיפה, וכל הידיעות המרגיעות, אינם עושים עלי שום רושם כלל, אלא אדרבא מעידות המה לעומתן. וכולם מזכירים אותי, אותן הימים השחורים אשר נדרשתי במפגיע ובאיום להכחיש בכתב כל הרדיפות הנעשות בבעלי דת⁸.

ודעתי היא כבראשונה, אשר צריכים לסדר השתדלות בנועם ובחשאי⁹. ועם זה לשלוח צירים, גם כן בחשאי, אשר יראו את המצב באשר הוא.

השכל הי' מחייב כי צדקו דברי כבודו, כי היתר נטוי רק נגד היהודים המתערבים במדיניות – פוליטיק – אבל הקורא פקודת הנידוי¹⁰ על בתי מסחר היהודים רואה אחרת, ובכל אופן – ח"ו – האבני בליסטראות יפלו לראשונה בחלוני המזרחים, ומי יערב אשר ח"ו לא יהיו גם קרבנות, ד' ישמרם וישמחנו.

מה אמר ומה אדבר, המקרים והאסונות ברחובות היהודים בשנים האחרונות בכמה מדינות הרגילונו לדבר בקור רוח, הן המה הרפו "חוש-ההרגש", וכאילו ח"ו נחלש דגלנו העתיק "אהבת ישראל", והרבה גרם בזה רגש המפלגותי, ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די, ויצו את ברכתו ויאר פניו אתנו סלה.

בדבר העזרה להרבנים¹¹, זובחים, זקנים ובני תורה, נהניתי במאד מהחלטת ועידתם¹² שהיתה במועד המוגבל¹³, והשי"ת יהי' בעזרם ובעזרינו להביא התועלת הנרצה להחיות רעבים ולהצילם מרדת שחת.

בטח יקרא כבודו את הרצאתי והקול קורא אשר שלחתי לידידנו מר סליאזברג¹⁴ שי', ויואילו להגיד משפטם עליהם.

לא אפונה אשר יואילו להודיעני למתי יגש המזכיר ד"ר דרוקובר שי' לעבודתו זאת, ויבוא בכתובים את לשכתי בכל הנוגע בענין זה.

תודה עבור הפ"ש מאת כל ידידינו יחיו, ברך לקחתי וברך אשיבם בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר.

ידידו¹⁵ הדו"ש מכבדו.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org