נכתב בידי מכונה ועדיין לא נבדק בידי אדם - הקטעים שלא נבדקו מסומנים.
ב"ה, ב' אייר תשי"ט
ברוקלין
הרה"ג ... כו' מוה'...
שלום וברכה!
במענה למכתבו מיום הרביעי, ועל ראשון ראשון,
א) אמרו לו שכאילו הי' ציווי מצדי, וע"פ שגגה לא מילא אותו, וכו' — אין הדבר מתאים, כי לא הי' בזה כל ציווי, ובמילא פשיטא שאין מקום לבקשת מחילה וכו'.
ב) במ"ש אודות ענין השוגג בכלל, — יעוין בזה באגה"ק לרבנו הזקן, סוף סי' כח' — (מיוסד עמ"ש בלקו"ת להאריז"ל פ' ויקרא), וברש"י שבועות ב' ע"א ד"ה תולה.
ג) במה ששאלוהו בביאור פתגם אדמו"ר הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה) בההפרש שבין גילוי אלי' לגילוי הבעש"ט, שרצונם לפרש (כמ"ש במכתבו) דאלי' נענש מפני שגילה ענין שהי' כעין כפי' למעלה, משא"כ הבעש"ט.
יש מקום לחיפושים בטעם העונש, באם לא הי' הדבר מפורש. וחז"ל בסיפור המאורע, אמרו ברור גם הטעם, וכלשונם (ב"מ פה', ב): אמרין ברקיעא מאן גלי רזיא דעלמא. ותו לא מידי. ז.א. ברור — שהעונש הוא על שמגלין רזי מעלה. והרי זהו ענין תורת החסידות, לגלות פנימיות התורה, רזי התורה ורזין דרזין. וידוע הסיפור ע"ד הרה"ג הרה"צ הרה"ק כו' הר"פ מקאָריץ, טענתו על מה שמגלין רזי תורה ביותר, אף שהי' מתלמידיו של הבעש"ט וחברו של הה"מ. והשגחה העליונה הראתה, שנצחה השיטה דפרסום תורת החסידות-הבעש"ט באופן דיפוצו וגם חוצה.
ד) במה שספרתי במי ששכח, וברך ענט"י לכרפס, (בסדר ליל פסח) — למה לא הורתי לו, ללבוש בתי ידים ולא להסיח דעת עד זמן ברכת המוציא.
כמדומה שהזכרתי זה בפירוש (שהרי זהו מהסברות הראשונות בזה) ואמרתי גם תירוצה, והוא — שבנוגע לליל סדר פסח, שללו הפוסקים אפשריות זו בפירוש ( ). ועד כדי כך — שי"א [וכנראה מפני שאין מחמירין כ"כ בספק ברכה להקל] ופוסקים (ספר יפה ללב, הובא באורחות חיים החדש ועוד) שבאם שכח ובירך ענט"י לכרפס, יטול ידיו שנית ויברך ענט"י להמוציא. ולא כעצה האמורה. והטעם מובן, שכיון שבטלו הנהגה זו, כדי שיתמהו התינוקות או מטעם אחר, אין להחזירה אפילו באופן דלא שכיח.
בכבוד ובברכה לבשו"ט
מ. שניאורסאהן
אוצרות הרבי
הצעת תיקוןנשלח לבדיקהדיווח על בעיהבלי חשבוןהטמעה באתר אחר