ואתחנן אל ה'. ידוע מ"ש בספר יצירה עולם שנה נפש. עולם הוא כל העולמות כולם, נפש [הוא] כל הברואים, שנה היא הזמן, והוא יום ליום יביע אומר, שיום א' מתפאר לפני יום חבירו בפעולות שעשה בו הצדיק. ובדיבור צריך להיות כלול [נ"א: והכל נכלל בדיבור], כי הכל נברא בהדיבור. וזהו ואתחנ"ן [נ"א: וא"ת חנ"ן], א"ת [הם] האותיות, שהעלם לחנ"ן, הוא אוצר גדול שבו מתנת חנם. בעת ההוא לאמר, שהזמן הוא מתפאר בו, על דרך יום ליום יביע אומר, כי אומ"ר הוא לשון התפארות. [וזהו] וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'. כי הזמן שאין בו מצוה הוא בבחינת דלי"ת, וכשהוא שומר המצוה מתי יגיע הזמן של המצוה היא בבחינת צדקה לעני, [וזהו] וצדקה תהיה לנו כי נשמו"ר, הוא לשון המתנה, [כמו ואביו שמר את הדבר, ומשום הכי] לעשות את המצוה הזאת, לשון1 יחיד, שנתקשרו במשה ומשה היה במדריגת2 [שמיעה], לכן הוא בלשון יחיד3.