Or Torah
פה
ואמרתם זבח פסח הוא וגו'. כי הנה יש ב' תענוגים, א' לנצח אויבים, וזהו התענוג מה שהוא מנצח, והב' להציל את בנו מדבר שאינו טוב לו, וזה בא מאהבתו את בנו. והנה ביציאת מצרים היו כביכול ב' תענוגים ביחד, דהיינו לנגוף את המצרים ולהציל את ישראל. והנה יש עוד תענוג ג' שהוא גבוה מב' הנזכר, והוא מ"ש ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא, ודרשו רז"ל נגוף את מצרים ורפוא לישראל, שרפאם מכאב המילה. ותענוג הזה בא מרחמנות האב על בנו, והוא גבוה [יותר] מב' [תענוגים] הנזכר, כי הם באתגליא וזה באתכסיא. (ועוד, שהוא לרפאות את בנו מן המכות שכואבים לו כבר)1. והנה כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא (את האדם) [אותו]. דהיינו שיש צלם א' שהוא למעלה מן הטבע וצלם ב' שהוא מן הטבע, הטבע בגימטריא אלקים, וזהו צלם אלקים שבכתוב, והוא בחי' הגוף שתחת הטבע (ונקרא) [ויקרה] מקרה הטבע. אבל המחשבה שהיא החיות היא קיימת לעד. על כן כמה צדיקים שלא שלטה בהם הטבע, כגון אברהם אבינו ע"ה וכיוצא בהם, שהיו דבוקים במה שלמעלה מן הטבע. ונודע כי יציאת מצרים היתה בזכות אברהם, דהיינו מחמת אהבה. הגם שהיו גבורות במצרים, זהו גבורה שבחסד, מחמת אהבתו את בניו מכה שונאיהם. וזהו ועבר ה' לנגוף, דהיינו הוי"ה, מדת הרחמנות ואהבה, העביר על מדתו לנגוף את מצרים, והכל מבחי' אהבתו לבניו. ונודע כי עולם התענוג, הוא עולם דאתכסיא, נקרא הוא, כמ"ש אז תתענג על ה', למעלה מהוי"ה ב"ה (שהוא תפארת2 וז"א שהוא מוחין). וז"ש והיה כי וגו' מה העבודה וגו' ואמרתם, שבעבודה [זו] אנו ממשיכין תענוג הנקרא הוא, להוי"ה, והיינו פסח, לשון דלוג, שמדלג עולם התענוג ובא לשם הוי"ה ב"ה כמו שהיה בעת יציאת מצרים. וזהו מ"ש ופסח ה' על הפתח, ופי' בזוהר פתחא דגופא, שרפאם מכאב המילה, והיינו תענוג הג' הנז' ודו"ק.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.