אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. כי יש ב' מיני מדריגות. הא', מחמת תורה ותפלה מחזיק יותר לעבודת ה'. ב', אע"פ שעובד בלא שכל, אעפ"כ מתאווה יותר [לעבודת הבורא], כמשל א' שנסע הרבה מילין לעיר, אע"פ שמסיתין אותו שלא יסע לעיר ההוא, אומר הלא נסעתי כך הרבה איך אניח באמצע. הצדיק נקרא כל, שהכל הולך על ידיו, ונקרא אפרים, שפרה ורבה מחמת מצותיו כנזכר. ויש עוד מדריגה שנקרא מנשה, שהוא לשון שכחה, ע"ד כי נשני מבית אבי, ששוכח בהקב"ה. והאדם יתן אל לבו הלא לא עבדתי את ה', [כי1 אדם לא נקרא עובד ה'] כי אם בדחילו ורחימו. ויראה היא מה שתפול עליו יראה, ולא מה שמעורר את עצמו ליראה כי זה הוא רק העלאת מיין נוקבין. רק היראה העיקרית כשתפול [עליו] חיל ורעדה, ומחמת פחד אינו יודע היכן הוא, והמוחין נזדככו, ויורדין דמעות [מאליהם]. אבל כשאינו כך, אע"פ שנראה לו שהוא עובד ואוהב את הש"י, בוודאי היא אינו כלום. כי זה השער לה', יראה היא השער לאהבה, ואם אינו בשער זה הנקרא יראה איך אפשר [לו] לבוא לאהבה [נ"א: להיות באהבה]2. ע"ד נודע בשערים בעלה, כשהאדם עם השכינה3, פי' עם היראה, מתחבר אליו הקב"ה. דרכו של איש לחזור אחר אשה, הקב"ה [שהוא נקרא איש] מחזיר אחר [אשה, פי'] מי שיש בו יראה [שנקראת] אשה, ואז נקרא עם ה', כי חלק ה' עמו. אבל מי שהוא עובד ואינו אפילו עבד [נ"א: אכן מי שהוא כנ"ל אינו אפילו עבד], ומכל שכן שאינו במדריגה זו שתפול עליו היראה4 ואינו עובד את ה' רק מצות אנשים מלומדה, והוא סובר שהוא אוהב את ה' [ועובדו בשמחה], ואין זו רק שמחה הוללות. ע"כ ישוב אל ה' [בכל לבו ובכל נפשו]כז, ויעבוד בחשק גדול יותר. וזהו נקרא מנשה, כי מחמת ששכח את ה' עובד אותו יותר. וראובן גם כן פירושו כמו אפרים דלעיל, על דרך חזי במאי ברא אתינא לגבך. ושמעון פירושו ש"ם עו"ן.