ציון במשפט תפדה
לב
גבוה יותר מבחי' ההודאה. ולהבין זה ומהו הודאה כי מודים חכמים לר"מ לפי שמחולקים תחלה ואיך שייך לומר כן נגדו ית'.
אך כי אנו שוכני מטה אומרים שהבריאה הוא יש מאין ששמים וארץ ושמי השמים דבר היש הנראה לעינינו ומה שלמעלה הוא האין, אבל אצלו ית' הוא בהיפך מן מה שנראה לעינינו כי כולא קמיה כלא ממש חשיב וכל מה שלמטה הוא יותר כלא וכאין והוא ית' הוא היש האמיתי (ועמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה וסד"ה כי תשמע בקול), וע"ז אנו אומרים מודים אנחנו שאנו מודים שהאמת הוא כמו שהוא בידיעתו ית' [הג"ה, ולכן מודים גימט' מאה* דהיינו מאה ברכות כי הבחי' ברכות* שיומשך מזה בגילוי ממש איך דכולא קמי' כל"ח ובפרט כי מאה ברכות מורה על בחי' כתר כמ"ש בזהר פ' חיי דקכ"ג א' ושם הוא דכולא קמי' כל"ח והודאה היינו שמודים שבאמת כמו שהוא בבחי' כתר כמ"ש בסידור בדרוש ל"ג בעומר שבחי' ע"ק אינו מושג ומובן רק בבחי' הודאה ע"כ מודים גימ' מאה ברכות שמודים שהאמת הוא כמו שנמשך מבחי' מאה ברכות עכ"ה] וכאו"א מישראל יש בו בחי' הודאה זו.
אך עכ"ז ההודאה הוא מרחוק דהיינו שבעצמו אינו אצל וסמוך לזה שמודה אלא בחי' אמונה שהיא בחי' עטרה ומקיף ולכן גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא הרי שמאמין ביכולת רבוש"ע כו', אבל ברכה הוא גילוי וכמו ישמעאל בני ברכני [דודאי המכוון הוא שיהי' גילוי אא"ס הסוכ"ע בבחי' ממכ"ע שנתגלה* לר' ישמעאל דהיינו מאצילות לבריאה] וכך ברוך ה' מן העולם ועד העולם שנמשך מן העולם דאתכסיא עד העולם דאתגלייא, והיינו ע"י והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום כו' שעל ידי מצות ותורה ממשיכים גילוי בנפש (וכמ"ש בספרי שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם, ועיין מ"ש בד"ה וידעת היום והשבות מענין באמונתו יחיה), ומתחלה צ"ל ואהבת כו' שעי"ז אח"כ בש"ע ברכות והמשכות בא"י כו' היינו שבין בחי' הודאה לבחי' ברכה הוא בחי' אהבה כו' (ועמ"ש בענין ברכה בד"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה שהוא בחי' ראי' בחי' ביטול כו' ע"ש ועמ"ש בד"ה ביום השמיני עצרת בענין לבא מבחי' כריעה לבחי' השתחואה והשתחוואה הוא בחי' ביטול והוא בחי' שמו"ע כמ"ש סד"ה השמים כסאי ולכן הממוצע ביניהם הוא בחי' אהבה).
ב) והנה כדי שיבא לבחי' ואהבת הוא ע"י התבוננות שמע ישראל ובשכמל"ו פי' כי הנה הבריאה הוא יש מאין [נ"ב, ע' בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בפ' ראה סעי' א' בענין כי עמך מקו"ח ובהביאור]. פי' כמ"ש בשכמל"ו שבחי' מלכותו מה שנק' מלך עליהם שאינו בחי' עצמיות הוא המחי' כל עולמות עליונים וממשלתך הוא למטה מבחי' המלוכה [נ"ב, וכמ"ש בזוהר פ' מקץ ע"פ שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו דבחי' מלך שלח את בחי' מושל כו'], שהוא מושל
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Or HaTorah
- Volume
- דברים כרך א
- Id
- rh-q4as5r2z
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.