Sources and References, Shir HaShirim, Daf 14

אועמ"ש ע"פ והארץ הדום רגלי: ישעי' רס"י סו. [כ]. תו"א פ' בראשית.

בפותח את ידיך: תהלים קמה, טז.

גבד"ה כי עמך מקור חיים: תו"א פ' מקץ.

דע"פ ראה אנכי: לעיל ר"פ ראה.

האור אבא המלובש בז"א שנק' שמים: מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקסח.

וג) והנה פי' הנך יפה רעיתי: באוה"ת פ' שלח ע' תקפג מציין: ”הנה היופי הוא דוקא בכמה גוונין וכמשנ"ת בד"ה הנך יפה רעייתי הנ"ל [— הכוונה לכאן] יעו"ש דדרוש ההוא מתקשר ושייך לדרוש זה [— הגהות על ד"ה ועשו להם ציצית שבסידור ג, ג]".
תוכן סעיף זה מובא באוה"ת כי תצא ע' תתקסט.

זוהם דרך כלל ג' גוונים לבן אדום וירוק: באוה"ת שלח ע' תקפג מציין לכאן: ”כלול מד' גוונין לבן ואדום וירוק ככרתי כו' והן ד' חיות שבמרכבה פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם כו'".
וראה באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקו (הנחה אחרת ממאמר זה ”יש בחי' גוון רביעי והוא גוון תכלת שהוא בחי' קבעומ"ש לקשר ג' לבושי הנפש מחדו"מ בתומ"צ".

חכמראה הקשת: יחזקאל א, כח.

טוע' בפ' נח דע"א ב': ראה אוה"ת פ' נח כרך א כא, ב.

ינכסוף נכספתה לבית אביך: בראשית לא, ל.
וראה בענין הפסוק לעיל מסעי צ, סע"ב. וראה גם אוה"ת תצוה ע' א'תריג.

יאובמ"א נתבאר שזהו ענין האהבה הטבעית: ראה אוה"ת פ' נח כרך א עב, א.

יבלגוון לבן שהוא גוון עצמי: ראה לעיל פ' אחרי כח, ג ובמ"מ לשם. וראה בסה"מ תקס"ד ע' קלו שאברהם הוא בחי' לבן. וראה במ"מ לשם.

יגע"פ השמים כסאי: תו"א ב, ג ואילך.

ידופחד יצחק: באוה"ת שה"ש כרך א ע' קעג מציין כאן לזח"א קלז, ב.

טובפרדס שער הגוונים ספ"ג: ”ופ"ב, שהירוק הזה הוא הירוק כמוריקא וכחלמון ביצה שהוא ממש כללות אדום ולבן, וכן פי' הרשב"י ירוק כליל חיוור וסומק" — אוה"ת שה"ש כרך א ע' קעג.

טזבד"ה שניך כעדר הרחלים: ראה לקמן לח, א ואילך ”ע"י הצירוף והתכללות נמשך בהן כח וחיות מה שלמעלה מערך הכח והחיות של כל אות בפ"ע".

יזתפלות אבות תקנום: ראה ברכות כו, ב. ובהנסמן בשער י"ז שם.

יחליעקב אשר פדה את אברהם: ישעי' כט, כב.
ע"ל המאמר ד"ה וספרתם פ"ב [אמור לה, ג]. וש"נ. [כ].
וראה תניא פל"ב ובהערות ותיקונים לכ"ק אדמו"ר שם.

יטמדת אהבה מדת אברהם: ראה ישעי' מא, ח.

כרחמנות מדת יעקב: ראה זהר לך פז, ב. שמיני לח, א. ב"ר פע"ח, ח. וראה תניא פמ"ב.

כאוהנה זה הוא היפה הראשון הוא בחי' נעשה: באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקו (הנחה אחרת מהמאמר): ”וז"ש שהנך יפה הלזו הראשון הוא מאמר נעשה שאמרו ישראל בקבלת התורה פי' נעשה לנו אנחנו בעצמינו היופי והת"ת ע"י העבודה שיעבדו את ה' בג' גוונין הנ"ל שבא מלמטה למעלה שמפארי' הם בעצמן א"ע כנ"ל".

כבולבטל רצונך מפני רצונו: אבות ב, ד.

כגאבל יפה השני: ראה אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תריג שמציין לכאן ע"ש בארוכה.

כדהבא לטהר מסייעין לו: שבת קד, א. וש"נ.

כהישראל אשר בך אתפאר: ישעי' מט, ג.

כוכי שרית עם אלקים: בראשית לב, כט.

כזכחתן יכהן פאר: ישעי' סא, י.

כחלך ה' הגדולה והגבורה: דה"א כט, יא.

כטע"פ ועשו להם ציצית: בסידור שער הציצית.

לסד"ה בהעלותך את הנרות: לעיל פ' בהעלותך ל, ד.

לאסד"ה אני ישנה: לקמן לה, א.

לבבד"ה כי תצא: לעיל פ' תצא לו, א.

לגבד"ה אם לא תדעי לך: תו"א כג, ב.

לדבד"ה כה תברכו: לעיל פ' נשא כו, ד.

להובביאור ע"פ אלה מסעי: לעיל פ' מסעי.

לוועמ"ש ע"פ מה יפית ומה נעמת: אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תריג. וראה אגה"ק סי' יח.

לזבביאור ע"פ יונתי: לקמן כ, ד.

לחוהנה מ"ש עיניך יונים הוא עד"מ: בסה"מ תקס"ד ע' קלז הוא באריכות יותר: ”וזהו שמסיים עינייך יונים, פי' בא ליתן טעם על סיבת ההשתל' דהארת פנים עליונים מפני הארת פנים תחתונים דכנס"י אע"פ שאין ערוך כלל בין נברא לבורא כו', לפי שעיניך יונים, וביאור ענין זה יובן עד"מ".

לטעיניך יונים: שה"ש ד, א.

מעד"מ כמו זוג יונים: ראה גם תו"א מז, ג.

מאוכמו יונים שמסתכלים . . שאין עוד מלבדו: מובא באוה"ת שה"ש כרך א ע' שלז. וראה שם מה שכתב בשם כ"ק אדה"א.

מבהקב"ה נמשל לחתן: תענית כו, ב.

מגלאסתכלא ביקרא דמלכא: עסש"ב (רפ"ט). ובזח"א (לח, ב. קצט, א). [כ].

מדכי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.

מהכדרך שבא לראות: חגיגה ד, ב.

מועין ה' אל יראיו: תהלים לג, יח.

מזרגלי' יורדות מות: משלי ה, ה.

מחראה נתתי לפניך היום את החיים: דברים ל, טו.

מטובחרת בחיים: דברים ל, יט.

נרחצתי את רגלי: שה"ש ה, ג.

נאולהחיותם ברעב: תילים (לג, יט), שם אי' ולחיותם בלא ה'. [כ].
כ"ה בכ"מ בדא"ח.

נבכי לא על הלחם לבדו: דברים ח, ג.

נגהשמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך: ברכות יג, א.

נדודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

נהתען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב.

נוסד"ה להבין מ"ש ביום השמע"צ: לעיל סוכות פא, ד.

נזוזהו לחיותם ברעב שהחיות שלהם הוא מבחי' הרעב: ראה ס' מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' רס. לקו"ש חכ"ט ע' 313 וע' 332 ובהערות לשם מציין ”וראה תו"א ר"פ לך".

נחבסה"מ תקס"ד ע' קלח: ”ולהחיותם ברעב פי' לא יהי' חיותם ממזון ומאכל כלל בימות המשיח אלא יהי' חיותם מן הרעב גופא, כי במה שהיו רעבים וצמאים לאל חי בזאת יהי' שפע חיות נפשם, דהיינו ע"ד שהי' משה בהר מ' יום לחם לא אכל כו' ואעפי"כ הי' גופו חי וקיים ממזונא דלעילא כו' והענין הוא כמ"ש". רעבים גם צמאים. וראה אוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתקיב.

נטרעבים גם צמאים: תהלים קז, ה.

סנפשנו חכתה לה': תהלים לג, כ.

סאויענך וירעיבך ויאכילך: דברים ח, ג.

סבכי על כל מוצא: דברים ח, ג.

סגסד"ה ויאכילך את המן: לעיל פ' עקב טז, א.

סדועניתם את נפשותיכם: ויקרא כג, לב.

סהבד"ה ביום השמיני שלח: לעיל שמע"צ פו, ד.

סוקול דודי: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס בסה"מ תקס"ט ע' מ.
בבוך 4 נמצא מאמר זה בין מאמרי פסח אחר ד"ה ואכלתם אכול וקודם ד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו בפ' צו יא, ג.
ובזה מתורץ מה שכתוב לקמן יד, ד ”וכמ"ש ג"כ (לקמן) בפ' במדבר". במהדו"ק סבר לסדר מאמר זה בין מאמרי פסח.
הגהות וקיצורים באוה"ת שה"ש כרך א ע' רמה. וע' רנ (בבוך 1376 רשום עליו ”קיצור מד"ה קול דודי שבלק"ת). ע' רנב. ונדפסו גם באוה"ת ויקרא כרך ג ע' תשסח. ביאור שם ע' תשעה.
באוה"ת שה"ש כרך ג ע' תתפד מציין כ"ק מהורש"ב ”נר' שייך לדרוש קול דודי שבלק"ת" ע"ש.
ראה להלן בהוספות להערות וציונים השוואה לד"ה זה.
נזכר באוה"ת שופטים ע' תתלה. שה"ש ע' רפב. ובבוך 1039 נרשם בגוכתי"ק הצ"צ ברשימת המאמרים המבארים ”ענין מצה".
הובא באור התורה בראשית (מ, ב). וע' ביכעל קטן שמינית בויגין שתח"י (עב, ב). עם תוס' ביאור ע"ז באורך, יעו"ש היטיב. [כ].

סזקול דודי הנה זה בא . . דומה דודי לצבי: שה"ש ב, ח-ט.

סחשו"ה להחמיץ — וגאלם: באוה"ת שה"ש ע' רמה יש הגהה לכאן.

סטויהי בחצי הלילה: שמות יב, כט. באוה"ת שה"ש ע' רמה יש הגהה לכאן.

עשהפסח אינו נאכל אלא עד חצות: פסחים קכ, ב. וש"נ.

עאעל מצות ומרורים: במדבר ט, יא.

עבהנה ארז"ל עד שלא נברא העולם: ראה אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרכו שמציין לכמה ספרי קבלה ודא"ח שמבואר ענין זה. וראה גם באוה"ת פ' בא ע' שח.

עגארז"ל עד שלא נברא העולם: פדר"א (פ"ג). [כ]. ראה לעיל פ' בהר מג, ב ובמ"מ לשם.
באוה"ת שה"ש ע' רמה יש הגהה לכאן.

עדואינו פועל בו שום שינוי כמ"ש אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו. ובהמשך תרס"ו ע' תעז-ח אשר (לא רק העדר השינוי שבהשמש הוא משל ל”אני ה' לא שניתי", אלא) גם הפשיטות והעדר השינוים שבהאור — הוא משל לפשיטות האור שלמעלה. — לקו"ש ח"ז ע' 155 הע' 18.

עהיהללו את שם: תהלים קמח, יג.

עואתה הוא עד שלא נברא העולם כו': באוה"ת שה"ש ע' רמה יש הגהה לכאן.

עזוהנה בנוסחא הישנה . . ועתה הוא הנוסחא עד שלא נברא: ”כי בדורות הראשונים הי' מקום לקס"ד שישנה גם מציאות ממש והי' צריך לשלול קס"ד זה. אבל לאחרי שנתגלתה תורת הקבלה, שזה היה גם הקדמה לגילוי תורת החסידות שבה מודגש ענין אחדותו ית' — בנוגע למציאות ממש, אין מקום לקס"ד כזה, וזה שצריך לשלול הוא שלא ישנו אפילו ”מציאות" שבתכלית הדקות אתה הוא עד שלא נברא כו' אתה הוא משנברא כו'" — ד"ה לך אמר לבי תש"כ הערה 49. (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ג ע' רפז).

עחוההפרש בין בראת לנברא: ראה אוה"ת מג"א ע' ב'שסג [בהוצאה החדשה ע' קעב]. מובא בהגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' לד.

עטכאלו נברא ממילא: בד"ה לך אמר לבי תש"כ סעי' ה' הערה 35 (נ' סה"מ מלוקט ח"ג ע' רפה) מבאר ”מהו החידוש בזה שהבריאה אינו פועלת שינוי בו' ית'. והביאור בזה כי גם פעולה הבאה בדרך ממילא מורה שהדבר שממנו באה הפעולה הוא בגדר מקור להפעולה . . דפעולה שבאה מ”מקור" (גם כשהיא באופן דבדרך ממילא) עושה שינוי (בדקות עכ"פ)" ע"ש.

פשו"ה הוא — ויחוס כלל אליו יתברך: אוה"ת שה"ש ע' רמו יש הגהה לכאן.

פאוזהו מלכותך מלכות כל עולמים: ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רמא שמציין לכאן.

פבכל הנקרא בשמי: ישעי' מג, ז.

פגכי בריאה הוא יש מאין: ראה לעיל פ' ראה כ, ג. ואתחנן ב, ב ואילך. וראה במ"מ לשם.

פדנשמות ישראל עלו במחשבה: ב"ר רפ"א.

פהבדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

פובד"ה מי מנה: לעיל פ' חקת סז, א: ”בראתיו הוא בחי' מחשבה שהוא יש מאין יצרתיו הוא בחי' דיבור שהוא בחי' צורה שמצייר האותיות שבמחשבה אף עשיתיו הוא בחי' המעשה".

פזובד"ה שובה ישראל: לעיל שבת שובה סו, ב: ”בראתיו בחי' מחשבה כי בריאה היא מאין ליש כך המחשבה היא מאין שלא נולדו ונתהוו בחי' אותיות קודם המחשבה ואותיות המחשבה הן בבחי' העלם . . ויצרתיו . . מלשון צורה שמצייר חומר ההיולי שהוא בבחי' ההעלם והצורה הוא גילוי להחומר.

פחשו"ה ומזלות כו': באוה"ת שה"ש ע' רמו הגהה לכאן.

פטהכלול בשמש עצמו: ראה אוה"ת יתרו ע' תתלד.

צבד"ה תקעו בחדש: לעיל ר"ה נה, א: ”שאם לא הי' המגן והמכסה לא היה השמש מאיר בבחי' זו כו' ולע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כו' ע"ש. וזהו שלמעלה מבחי' זיו והארה המאיר ע"י מגן ונרתק כו' ומזה יובן ההפרש בין מלכות כ"ע ובין מלכותך כו'" — אוה"ת שה"ש ע' רמו הערה לכאן.

צאובד"ה שיר השירים: לעיל א, סע"ב.

צבובביאור ע"פ שחורה אני: לעיל ח, א במ"ש שם בענין בחי' זיו ואור השמש המתפשט מן השמש ע"ש.

צגובחי' מלך מלכי המלכים היינו בחי' מלכותך: ראה לעיל פ' צו יב, ב. דשם נראה שהוא חב"ד, וראה במ"מ לשם.

צדבבחינת עצמותו הוא ושמו לבד: ראה אוה"ת תרומה ע' א'תא.

צהבפרדס בעה"כ ערך מלך: ”והיותר מתיישב אצלנו, כי מלך הוא כ"ע והוא מלך המולך על מלכי שהם שני מלכים חכמה ובינה שהם מלכים המולכים על שבעה מלכים שהם שבע' ימי הבנין". — אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תשע. ראה אוה"ת שה"ש ע' רנג.

צושו"ה שהוא בחינת — מהותו ועצמותו כו': באוה"ת שה"ש ע' רמו הגהה לכאן.

צזמהלך ת"ק שנה: ראה חגיגה יג, א.

צחכל צדיק נכוה מחופתו של חברו: ראה ב"ב עה, א.

צטשו"ה יציאת מצרים — (ועמ"ש . . ס"פ שלח): באוה"ת שה"ש ע' רמו נמצא הגהה אחרת וקיצור.

קבד"ה בחדש השלישי: בתו"א פ' יתרו ”לצאת מנרתק נה"ב כו', עד ויעל אברם ממצרים" — אוה"ת שה"ש ע' רנב.

קאשארז"ל (ברכות ד"מ סע"א): ראה אוה"ת ויקרא כרך ג ע' תשמה.

קבשו"ה יודע לקרות — טעם דגן: באוה"ת שה"ש ע' רמז יש הגהה לכאן.

קגב' בחי' מצה: ראה אוה"ת בא ע' שז: שעדיין נשאר הקושיא שהרי אומר מצה זו שאנו אוכלים דהיינו מצה שקודם חצות היא ע"ש שלא הספיק להחמיץ.
וראה פסחים לו, א ובמפרשים שם. ירושלמי שם פ"ב ה"ד.

קדושמרתם את המצות: שמות יב, יז.

קהבלע מצה יצא: פסחים קטו, ב.

קושו"ה וכמ"כ — בטל רצונך כו': באוה"ת שה"ש ע' רמט יש הגהה וקיצור לכאן.

קזשו"ה להיות בחי' — כנשר כו': אוה"ת שה"ש ע' רמט הגהה לכאן.
”שהמכוון בהגבהה זו לינק מבחי' דקמי' כחשכא כאורה ואם צדקת כו' כדי שלא יצטרך להכנעה וביטול, וזהו ענין החמץ" ע"ש בארוכה.

קחאבי אבות הטומאה: באוה"ת שה"ש ע' רמט יש הגהה לכאן בפי' אבי אבות הטומאה.

קטגסות נקרא אבי אבות הטומאה: ראה קונטרס ומעין מאמר ט"ו ואילך. ד"ה אני ישנה — תש"ט סעי' יא (ע' 119).

קישו"ה ממילא — ובערת הרע כו': באוה"ת שה"ש ע' רנ יש הגהה לכאן.

קיאובערת הרע: דברים יז, ז. ועוד.

קיבשו"ה גם מלשון — לבטל היש כו': באוה"ת שה"ש ע' רנ יש הגהה לכאן.

קיגעל מצות ומרורים יאכלוהו: במדבר ט, יא.

קידמרור באמצע בחי' קו האמצעי: מובא גם באוה"ת פ' בהעלותך ע' תיט.

קטווכמ"ש ג"כ לקמן: ראה הערה בתחילת המאמר.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org