112

(רק) מחמת התבואה המתבכרת אלא שה­חודש נקרא בשם "חודש הביכור", ולכן אתי שפיר השייכות כאן דהמצוות ה­תלויות בבכור.

ד. ויש לומר, שהחילוק בין פירושי רש"י דפ' בא ודפרשתנו קשור עם החילוק בתוכן המצוות המדוברות בהפרשיות ה­אלו:

בפרשת בא מדובר בעיקר אודות זכי­רת יצי"מ, כמ"ש בפסוק שלפנ"ז^ל "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" [וכן בכתובים שלאח"ז ההדגשה אינה (כ"כ) על קביעת החג, אלא על פעולות שונות ה­מזכירות על יצי"מ, "ועבדת^לא את העבו­דה הזאת. . שבעת ימים תאכל מצות. . מצות יאכל את שבעת הימים. . והגדת לבנך. . בעבור זה גו' (כפרש"י^לב "בעבור שאקיים מצוותיו כגון פסח מצה ומרור" שהם מזכירים יצי"מ^לג) והי' לך לאות גו'" — "יציאת מצרים תהי' לך לאות"^לד], ואילו בפרשתנו מדבר אודות קביעת^לה החגים (לדורות בארץ ישראל) בג' זמני השנה, "שלש^לו רגלים תחוג לי בשנה את חג ה­מצות תשמור גו' כאשר צוויתיך למועד חודש האביב".

ולכן, בכל מקום מפרש רש"י עיקר המחייב והגורם:

בפ' בא כתב — "ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחודש שהוא כשר לצאת", שזוהי הסיבה המחייבת זכירת יצי"מ, גודל חסד השם שגמלם.

ויש להוסיף, שזוהי גם הסיבה לזכירת יצי"מ לא רק בזמן יצי"מ, בחודש האביב, אלא כל השנה כולה, כפרש"י שם^ל "זכור את היום הזה, למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום".

ואילו השלש רגלים בתור קביעת חג, כל אחד בזמן קבוע בשנה, קשורים עם זמני תבואת השדה, הנחשבים ל"אביב", "קציר" ו"אסיף" של התבואה.

ה. ויש להביא ראי' לחילוק הנ"ל, דל­רש"י בפירושו עה"ת הפסוק דפ' בא "היום אתם יוצאים בחודש האביב" לא קאי על קביעת חג הפסח, משא"כ הכתוב דפר­שתנו (וכן דפ' תשא) "במועד חודש ה­אביב" — מפרש"י לקמן בפ' ראה^ל עה"פ "שמור את חודש האביב" — "מקודם בואו שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר ואם לאו עבר את השנה".

דהנה בגמ'^לז איתא "על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה", הרי שעל ג' דברים מעברין את השנה, ומדוע כתב רש"י ש­העיקר הוא "שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר", דבפשטות היינו ש­יהא בישול התבואה^לח, הרי מעברין את ה­שנה (גם) על התקופה^לט, שיבא הפסח בזמן

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org