לבשל הפירות", שלא רק שחג המצות שייך ג"כ לתבואה, אלא עוד זאת, שהוא בכור וראשון לבשל פירותכב, ולכן גם כשנמנו החגים בקרא כפי שהם שייכים לתבואת השדה, הרי הראש שלהם הוא חג המצות, שהוא "במועד חודש האביב".
ג. ע"פ הנ"ל יש לומר, שבפירושו הנ"ל בפ' תשא כוונת רש"י היא ג"כ לבאר את הפסוקים שם:
גם בכתובים דפ' תשא מדבר על שלש רגלים בשייכות לתבואת השדה, וא"כ צריך ביאור: לאחרי הכתוב "את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות אשר צוויתיך למועד חודש האביב כי בחודש האביב יצאת ממצרים", נתפרשו עוד כמה מצוותכג — "כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה ופטר חמור תפדה בשה גו' כל בכור בניך תפדה גו' ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות", "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה".
ואינו מובן: הא דהוסיף בתוך ג' רגלים ע"ד "בחריש ובקציר תשבות" מובן הוא ע"פ פירש"יכד "למה נזכר חריש וקציר" (או דקאי "על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית כו'", או שהוא בשייכות ל"קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את השבת", שעומר זמנו בחג המצות), אבל למה בא כאן הציווי ע"ד פטר רחם? ואף שמצות פטר רחם נאמרה בס"פ באכה בשייכות ליציאת מצריםכו, כמפורש בכתוב שםכז "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים גו'", הרי לכאורה אין זה טעם מספיק להכניסו בתוך פרשת הרגלים בשייכות לתבואת השדה (ובפרט שיש עוד מצוות שהם זכר ליציאת מצרים, וכמפורש בפרשת בא שם בהמשך להנ"ל ע"ד מצות תפיליןכח, "והי' לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים").
ולכן פרש"י שם "חודש האביבכט — חודש הביכור שהתבואה מתבכרת בבישולה", להדגיש שהחג דחודש זה הוא לא