שיחה א
51
ויש לומר שענין זה שבגלות מצרים — שבה נקודה הכללית של רע — נרמז בענין החרוסת, שהיא "זכר לטיט" (וכנ"ל, שזה מדגיש שהוא זכר לקושי השעבוד המיוחד לגלות מצרים דוקא).
וזהו הטעם (הפנימי) שבחרוסת ישנם שני דינים (כנ"ל ס"ב בדברי הרמב"ם ואדמו"ר הזקן) — עיקר התקנה שהיא הבאתה על השולחן שתהי' לפניו בעת אמירת ההגדה, ונוסף על זה מצות הטיבול בה — שי"ל שהם כנגד ב' הענינים שבגלות ושעבוד מצרים: זה שיש בו רע מיוחד, כללות הרע והתפשטות, זה שהוא שורש לכל הגליות, שפועל התפשטות הרע.
ועפ"ז יש לבאר החילוק בין חרוסת למרור, שבמרור נאמר שיעור אכילה (כזית), משא"כ חרוסת א"צ שיעור כזית, ובכלל לא נאמר בה שיעורמז — כי שיעור מורה על דבר המצטרףמח מחלקים ופרטיםמט, וכדי להגיע לכמות הדרושה זקוקים לשיעור מסויים, משא"כ בענין שאינו בגדר שיעור כי הוא בגדר נקודהנ [וע"ד שאיסור ע"ז הוא במשהונא — כי איסור ע"ז אינו רק ענין פרטי, אלאנב הוא נקודת הכלנג (כמחז"לנד "כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה"), ולכן לא שייך בו שיעורנה]. וכן בנוגע לחרוסת, שכיון שהיא זכר על כללות הרע של מצרים לכן אין לה שיעור.
ח. והנה מצינו ענין שני בחרוסת — "זכר לתפוח" (כדאיתא בגמ'נו והובא להלכה בשו"ע רבינו הזקןנז), הוא זכר לזה "שהיונח יולדות בניהן שם בלא עצב. . דכתיבנט תחת התפוח עוררתיך". דלפירוש זה חיוב חרוסת הוא זכר לדבר טוב — מעלתם של ישראל. ובפרט עפמ"ש הגאוניםס (וכן נפסקסא ברמ"א ושו"ע אדה"ז) שיש לעשות חרוסת בפירות הדומים לכנסת ישראל.
וע"פ הנ"ל (סעיף ז) — יש לקשר שני הענינים, "זכר לטיט", ו"זכר לתפוח":
כתיבסב "גם את זה לעומת זה עשה האלקים", שמזה מובן שההתנגדות של הרע של מצרים להטוב של בנ"י היא מעין דוגמתהסג. דכיון שמצרים היא ה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- לקוטי שיחות
- כרך
- כרך לב
- מזהה
- rh-72ceetxk
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.