12

ויש לבאר זה (בפנימיות הענינים), ע"פ דברי הזהר^מט בפירוש הכתוב^נ "ו­אברהם זקן בא בימים", ש"ימים" קאי על לבושי המצות (שעל ידי עשיית מצוה נברא לבוש שעל ידו תוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה בעוה"ב), ו"בא ב­ימים" פירושו שכל ה"לבושים" של אב­רהם אבינו היו אצלו בשלימות, שלא הי' חסר אצלו אפילו לבושא חדא.

ומבואר בזה, שאין כוונת הזהר להו­ציא את הענין ד"ימים" מידי פשוטו, אלא שלבושי המצות שייכים גם ל"ימים" כ­פשוטם^נא. כי לכל יום ויום של ימי ה­אדם יש "לבושים" השייכים ליום זה דוקא, וכדי להשיג לבושים אלו צריך שיום זה יהי' "ממולא" בעשיית מצוות.

[וי"ל שמטעם זה הזהיר הבעש"ט^נב "לא יניח שום יום מעשיית מצוה", ד­היינו, גם באם יוכל להשלים למחר מה שהחסיר היום באופן שלא יחסר ממספר הכולל של המצוות — מ"מ, כיון שחסר לו יומא חדא, חסר לו הלבוש השייך ליום זה דוקא]^נג.

ועפ"ז יובן דיוק הלשון "הפריש חטאתו על חלב שאכל אמש לא יביאנה על חלב שאכל היום" — כי עיקר ה­התחלקות בין שתי האכילות, שמשום כך יש להביא קרבן בפ"ע על כל אכילה ואכילה, היא מצד חילוק הימים, שהוא חילוק בה"לבוש".

כלומר: מצד ה"אור" ותוכן הפעולה — הרי הוא בשווה בשתי האכילות, ואין טעם כ"כ לחלק ביניהן שקרבן הראשון לא יוכל להיות עולה לו על האכילה השנית; אלא עיקר השאלה היא מפני חילוק הימים, דכיון שבכל יום משתנה ה"לבוש", ונמצא, שכל אכילת חלב שיי­כת לתיקון "לבוש" אחר, ולכן לכתחילה לכו"ע לא יביא של אמש על אכילת היום.

אמנם היות שסו"ס אין החילוק אלא ב"לבוש", אבל בנוגע להאור והתוכן הרי הוא שווה ממש בשתיהם — לכן ס"ל (לגירסא אחת), שבדיעבד, אם הביא — כפר.

(משיחת ש"פ עקב, כ"ף מנ"א, תשמ"ז)

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org