11

[אבל לענין קינוח לכלוך החטא י"ל שאין צורך בקרבן חטאת, דכיון שעבר רק בשוגג, אין הלכלוך גדול כ"כ ויכול להעביר רע זה על ידי תשובה לחוד (משא"כ במזיד שצריך ליוה"כ, כנ"ל)].

ד. ויש לומר, שבזה מחולקות שתי הגירסאות הנ"ל ברמב"ם:

להגירסא "אם הביא כפר" — שהקרבן שהפריש על חלב שאכל אמש יכול ל­כפר (בדיעבד) על החלב שאכל היום — כפרת החטאת שייכת לריצוי המלך, שתתקבל אצלו גמירת לבו של האדם "שלא יעשהו עוד". דכיון שמדובר באו­תו מין חטא (אכילת חלב), והרי הקבלה היא "שלא יעשהו עוד" (ובפרט אם הוא באופן ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", באיזה מצב שיהי') — א"כ נמצא, שה"ה קבלה אחת ושווה ("שלא יעשהו עוד") עבור כל ה­פעמים שעבר על חטא זה^מד, ולכן גם הריצוי הנפעל על ידי הקרבן על מין חטא זה הוא שווה בכל פעם ופעם.

ואע"פ שצריך להביא קרבן בפ"ע "על כל פעם ופעם" (אם לא היו בהעלם אחד) — ואין חטאת אחת מכפרת על כמה מל"ת (שלא נעשו בהעלם אחד) — ה"ז מפני שאינו דומה מצב האדם וה­מקום וכו' בכל פעם ופעם [שלכן תשובה שלימה היא באותו מקום וכו'^מה — כי זה שאינו עובר על עבירה זו במצב אחד אינה הוכחה שלא יעשהו במצב אחר] — ולכן צריך תשובה וקבלה בפ"ע על כל פעם ופעם (בהתאם למצב האדם והמקום וכו' שבפעם זו), ובדרך ממילא צריך גם קרבן בפ"ע, כי עזיבת החטא פירושה עזיבת מעשה חטא (גם) באופן זה שנעשה אז;

אבל בדיעבד מועיל הקרבן שהפריש על חלב שאכל אמש לכפר על חלב ש­אכל היום — כי סו"ס אין כאן עקירת שם קרבן מחטא לחטא, כיון שתוכן הקרבן (קבלת האדם שלא יעשה חטא זה — בכלל) שווה ממש בשתי הפעמים.

משא"כ להגירסא "אם הביא לא כפר", כפרת חטאת שייכת לטהרת הרע שעל ידי מעשה החטא, שבזה כל מעשה של חטא הו"ע בפ"ע, כי בכל מעשה חטא "נכנס" עוד רע בנפשו^מו וצריך פעולה בפ"ע להוציא את הרע של כל פעם ו­פעם^מז. ולכן הקרבן שהפריש על חלב שאכל אמש אינו יכול לכפר על אכילת חלב של יום זה.

ה. ויש להוסיף ביאור בזה ע"ד ה­חסידות — ובהקדם דיוק הלשון "חלב שאכל אמש. . חלב שאכל היום", דלכ­אורה כאן לא נוגע חילוק הימים אלא חילוקי הפעמים, שהקרבן שהפריש על פעם הא' שאכל חלב לא יביאנה על פעם הב' שאכל חלב^מח. ומהו הדיוק "אמש. . היום"?

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org