אגרת ד'תתסט

ב"ה, כ"ד מ"ח, תשי"ז

ברוקלין.

הוו"ח אי"א נו"נ כו' הרב מו"ה משה שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת הספר קרית ספר, אשר הו"ל בתוספת אזנים לקופה. ויישר חילו בהפצתן של תורתם של ראשונים, אשר הם כמלאכים וכבני אדם, וכפירוש השל"ה אדם מלשון אדמה לעליון, כי קמאי הוו קא מסרי נפשיהו על קדושת השם (ברכות כ, א).

וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, הוראה למעשה בהנהגת כל חרד לדבר ה' גם בימינו אלה, ועיי"ש ברש"י ד"ה בנזקין, השתא איירי נמי במי שמבזה עצמו על קדושת השם.

ולחביבותא דמילתא עברתי בסמיכות לקבלת הספר בין דפי הספר עכ"פ בחפזה, ומועתק לקמן איזה הערות.

בברכת הצלחה בעבודת החזקת והפצת היהדות האמיתית להרמת קרן ישראל סבא.

נ. ב.

בהתחלת הקדמת הספר: אשר התעו אותי וכו' - כת"ר מביא ראי' מזה - במבוא סעיף ד' - לזמן כתיבת הספר, שמזה מוכיח שנכתב בזמן "גירוש היהודים מצרפת, (ואף ש)רבנו לא הי' בין המגורשים, מדבר על הכלל כולו". אבל לפי זה אינו מובן הבא לאחרי זה בהקדמת המחבר, נתן בני פליטים ובנותיו בשבי, גורשו מהסתפח בנחלת ארץ הצבי כו' ימים רבים כו'. ועוד כמה ביטוים הבאים לאחרי זה.

ולדידי, ובפרט ע"פ מ"ש כת"ר שרבנו מדבר על הכלל כולו, כוונת המחבר הוא לבאר הסיבה על שלא נמצא ס"ת מוגה כמשפטה כו' - שמזה מסובב הכרח בספר כזה - שהמצב בא ע"י שהלכו ישראל בגולה ונתמעטו הלבבות וכו'. וזהו כוונתו במ"ש אשר התעו אותי אלקים מבית אבי היינו ארץ ישראל וכמ"ש אח"כ ארץ הצבי, ומיושב כל הנ"ל.

מ"א ח"ב: דלשמה היינו - לשם תורת ישראל והאזכרות לשם קדושת השם. ובסוף החלק: לשם תורת משה כו'. והנה סברא לומר דאין נפק"מ בין האומר תורת משה (וכל' הרא"ש) או תורת ישראל (כל' הסמ"ג). ולכן הביא ב' הלשונות. אבל צ"ע א) אם דעת המחבר שאין מספיק אמירתו תורה לחוד. ב) מקורו שקדושה מזכירים רק באזכרה. - ובשני אלו יל"ע בטושו"ע או"ח סל"ב ויו"ד סרע"ד. ובמקורות שנסמנו שם.

בסופו: ראשי מטו"מ בדברי ירמי' ושבת שלפני ת"ב כו' ובמקום שמפסיקין מטו"מ כו'.

עפ"ז כשאין מפסיקין מטו"מ מפטירין רק ב' דפורענותא ובש"פ פנחס אף שהיא בבין המצרים מפטירין בדומה!

Kehot Publication Society · commercial