Part V; Kuntres Acharon, Chapter 4
The whole chapterידוְהִנֵּה, לְקִיּוּם מִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל־יְדֵי אֲחֵרִים מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה, וַאֲפִילוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְכָל שֶׁכֵּן תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת מוֹחִין וּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים, וְהַטַּעַם – כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
14To perform a mitzvah that cannot be delegated to another, one foregoes Torah study,19 even that of the maaseh merkavah,20 and beyond question one forgoes prayer, which is the state of intellect and intellectual love and awe.21 The reason is as we have noted.
טווְעוֹד זֹאת, שֶׁבֶּאֱמֶת מְאֹד גָּדְלָה וְגָבְהָה מַעֲלַת הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וְכֵן לִימּוּדָם, עַל מַעֲלַת הַמּוֹחִין שֶׁהֵן דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים. כִּי הֲגַם דִּכְתִיב: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ עַל־יְדֵי מִדּוֹתָיו, מִכָּל מָקוֹם, אֵינֶנּוּ דָבֵק אֲפִילוּ בְּמִדּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת אֶלָּא בִּמְצִיאוּתָן, וְלֹא בְּמַהוּתָן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״.
15In addition: the magnitude of the quality of mitzvot requiring action and their study far transcends the quality of intellect, meaning intellectual love and fear. For though the verse declares, “to cleave to Him”22 through His attributes, still one does not cleave to the essence of the Supreme attributes but only to their state of existence,23 in conformity with, “I am dust and ashes.”24
טזוְכָל שֶׁכֵּן בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, דְּ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ״ בְּאוֹרוֹ וְהִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, כִּי אִם בִּמְצִיאוּתוֹ, שֶׁהוּא שֶׁמְּחַיֶּה אֶת כּוּלָּם, וְלֹא בְּמַהוּתוֹ, אֲפִילוּ לָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת כוּ׳״, לְבַד ״עֲלוּלִים הַנֶּאֱצָלִים״ – מַשִּׂיגִים כָּל אֶחָד בְּ״עִילָּתוֹ״ כְּפִי הַסֵּדֶר שֶׁבְּ״עֵץ חַיִּים״ בְּהִתְלַבְּשׁוּת הַ״פַּרְצוּפִים״.
16This is all the more true in terms of the Light of the En Sof, blessed is He, for no thought can apprehend Him in His radiance25 or the extension of the life-force issuing from Him, blessed be He. One can grasp His existence, that He gives life to all, but not His essence.23 This applies even to the supernal beings,26* as we find, “Holy holy holy is the L–rd of hosts….”27 Only emanated “effects”28 can conceive their “cause,” according to the order in Etz Chaim in the investment of the visages.
יזאֲבָל לֹא בְּנִבְרָאִים אֲפִילוּ בִּנְשָׁמוֹת דַּאֲצִילוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם: ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי כוּ׳״.
17However, creatures are denied this apprehension, even the souls of Atzilut, as we find regarding Moses, “You may see my hinderpart….”29
Kehot Publication Society (English Translation)