Part V; Kuntres Acharon, Chapter 4
The whole chapterיחמַה־שֶּׁאֵין־כֵּן מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת ״מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה״ הֵנָּה בְּדֶרֶךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מִכֵּלִים דַּאֲצִילוּת לִבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, מִמַּהוּתָן וְעַצְמוּתָן דְּחִיצוֹנִיּוּתָן, כְּמוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל אֶתְרוֹג וּמִינָיו, הִלְבִּישׁ בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִמַּהוּתָן וְעַצְמוּתָן דַּחֲסָדִים [פְּנִימִית] [פְּנִימִים] דִּ״זְעֵיר אַנְפִּין״, וְהַיְינוּ מִבְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּתָן, כַּנּוֹדָע בְּכָל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת.
18But the performance of mitzvot—“these are the works of G–d.”30 In the process of gradual descent18 from the vessels of Atzilut to Beriah, Yetzirah, and Asiyah, from the very nature23 and essence18 of their external aspect, as for example within the etrog and its “kinds,”31* the Holy One, blessed is He, clothed of the very essence32 of the internal Kindnesses of the Minor Visage, meaning from their outward state, as is known in the case of all mitzvot of action.
יטמַה־שֶּׁאֵין־כֵּן הָאָדָם, אֲפִילוּ יֵשׁ לוֹ נְשָׁמָה דַאֲצִילוּת, מֵאַחַר שֶׁמְּלוּבֶּשֶׁת בְּגוּף, לֹא יוּכַל לִמְצוֹא בְּנַפְשׁוֹ וּלְהַשִּׂיג מַהוּתָן וְעַצְמוּתָן שֶׁל פְּנִימִית הַחֲסָדִים דִּ״זְעֵיר אַנְפִּין״ דַּאֲצִילוּת, (כִּי הָאֲצִילוּת הִיא בְּחִינַת ״חַיָּה״ בִּכְלָלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַקִּיף מִלְמַעְלָה וְאֵינָהּ מִתְלַבֶּשֶׁת בִּכְלִי כְּלָל) כִּי אִם מְצִיאוּתָן, עַל־יְדֵי דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים.
19In contrast, man, even possessing a soul of Atzilut,33 since it is clothed in a body, cannot detect and apprehend within his soul the character and essence of the inward Kindnesses of the Minor Visage of Atzilut. (For Atzilut is the state of chaya34 in the general Four Worlds, an encompassing18 state from above, and does not clothe itself within any vessel at all). Man’s capacity for apprehension is limited to their existence through intellectual love and fear.
כוּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי״, הוּא בְּדֶרֶךְ נְבוּאָה דַּוְקָא. (שֶׁהוּא הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים).
20The statement, “You shall see my hinderpart,” is by means of prophecy only. (Prophecy entails divestment of the physical,35 as explained in Raaya Mehemna, Parashat Mishpatim.)
כאוְהַיְינוּ הַטַּעַם, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַנִּבְרָא לְהַשִּׂיג כְּלוּם בְּמַהוּת הָאֱלֹקוּת, שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא, וּבְלִי הַשָּׂגָה – אֵין זוֹ הַלְבָּשָׁה וּתְפִיסָא וּדְבֵיקוּת אֲמִיתִּית.
21This then is the reason: No creature is capable of grasping anything whatsoever of the essence23 of G–dliness, the Creator. Without comprehension there is no investing, or grasp,36* or cleaving in the true sense.
כבמַה־שֶּׁאֵין־כֵּן הָאֶתְרוֹג עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, חַיּוּתוֹ נִמְשְׁכָה וְנִשְׁתַּלְשְׁלָה מִמַּהוּת חִיצוֹנִית דְּכֵלִים דְּנוּקְבָא דִּ״זְעֵיר אַנְפִּין״ דַּאֲצִילוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שֶׁכָּל הַפֵּירוֹת הֵן בַּאֲצִילוּת, כִּי לַמֶ״ד כֵּלִים דַּאֲצִילוּת יָרְדוּ לִבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה (וְהֵן יוּ״ד מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, עַל־יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת בְּנוּקְבָא דַעֲשִׂיָּה, מַהוּת בְּמַהוּת) כִּי הַכֵּלִים דַּאֲצִילוּת נַעֲשׂוּ נְשָׁמָה בַּעֲשִׂיָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱלֹקוּת מַמָּשׁ, לְפִי שֶׁבַּאֲצִילוּת ״אִיהוּ וְגַרְמוֹהִי חַד״, הַמַּאֲצִיל וְהַנֶּאֱצָל, וְעַל־יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת מַהוּת הַנְּשָׁמָה בְּמַהוּת הַכֵּלִים דְּנוּקְבָא דַעֲשִׂיָּה – נִתְהַוָּה הָאֶתְרוֹג.
22However, the etrog, by way of example, its life is drawn and descends from the very essence of the outer aspect of the vessels of nukva of the Minor Visage of Atzilut, which is a state of G–dliness, as stated in Etz Chaim that all the fruits are (rooted) in Atzilut. For the thirty vessels37 of Atzilut descended into Beriah, Yetzirah, and Asiyah (they are the Ten Utterances38 by which the world was created) through enclothement in nukva Asiyah, essence in essence.39 For the vessels of Atzilut became the soul of Asiyah, which is actually a state of G–dliness. In Atzilut “He and the vessels are one,”40 Emanator and Emanation. Through clothing, the essence of soul in the essence of the vessels of nukva of Asiyah, the etrog came into being.
כגנִמְצָא, כְּשֶׁתּוֹפֵס הָאֶתְרוֹג וּמְנַעַנְעוֹ כְּהִלְכָתוֹ, הֲרֵי זֶה תּוֹפֵס מַמָּשׁ חַיּוּתוֹ הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ מִנּוּקְבָא דַאֲצִילוּת, הַמְיוּחֶדֶת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף הַמַּאֲצִיל בָּרוּךְ־הוּא.
23The result is that in holding the etrog and waving it as the halachah requires, he is actually holding the life-force clothed within it of the nukva of Atzilut which is united with the Light of the En Sof, the Emanator, blessed is He.
כדמַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בְּכַוָּונָתוֹ, אֵינוֹ מַשִּׂיג וְתוֹפֵס, אַף הַיּוֹדֵעַ הַסּוֹד. – אֶלָּא מְצִיאוּתָהּ, וְלֹא מַהוּתָהּ. אַךְ בְּלִימּוּד הִלְכוֹת אֶתְרוֹג מַשִּׂיג וְתוֹפֵס הָאֶתְרוֹג מַמָּשׁ וּמִצְוָתוֹ כַּהֲלָכָה, בִּבְחִינַת דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, וְכָל שֶׁכֵּן הַלּוֹמֵד הַסּוֹד. אֲבָל דַּוְקָא סוֹדוֹת הַמִּצְוָה, דְּלֹא גָרַע מִלִּימּוּד הִלְכוֹתֶיהָ, וְאַדְּרַבָּה כוּ׳, אַף שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיג הַמַּהוּת.
24The reverse is true concerning his kavanah (intention). Here he does not grasp and seize its essence, even though he is familiar with the mystical (meanings involved).41 Only the existence aspect is within reach. However, by learning the laws of etrog he does attain and grasp the etrog proper and its mitzvah appropriately, by speech and thought.42 Even more so he who learns the sod aspect of the law. Here we speak of (studying) the sod aspect of the mitzvah specifically, which is not inferior to the study of its laws proper—quite the contrary…though he does not apprehend the essence.
Kehot Publication Society (English Translation)