עברית
Library

Zichron Livnei Yisrael

פרק ה

תשרי עת"ר

התפלות בר"ה - סגירת האולם הגדול - התוועדות שמח"ת באולם הקטן - קונטרס העבודה - הר"מ ר' יהושע ארש - הבחינות - מחלקת שצעדרין - אכילת ה"ימים"

ר"ה עת"ר היתה הקביעות כמו בשנה זו (תשי"ח), היינו שר"ה הי' ביום ה-ו ויוהכ"פ היה בשבת.

בר"ה תרס"ט התפללו באולם הקטן; אמנם בר"ה עת"ר היה קהל של לערך ק"נ מנינים והיו התפלות באולם הגדול.

בליל ב' דר"ה אחר אמירת דא"ח הלכו ריקוד באולם הגדול, והתחילו קורות הגג להתרועע. תיכף אחר ר"ה סגרו את האולם, ואחר חג הסכות העמידו קורות נוספות מן הרצפה לגג להחזיק התקרה (לט).

התפלות בחג הסכות ובשמע"צ ושמח"ת התקיימו באולם הקטן. מצד דוחק המקום באולם הקטן תקנו אז אשר הרבנית הזקנה (הרבנית רבקה, אשת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע) וכל הנשים שבבית הרב יתפללו בחדר הסמוך לאולם הקטן, שהזכרתי קודם שהוא היה שייך לאדמו"ר מוהר"ש נבג"מ.

חדר זה הוא למזרחו של האולם הקטן, ולכן כשהגיע זמן ברכת כהנים בחג היו עולות הנשים לעזרת הנשים שהיה לצדו המערבי של האולם הקטן (שאילו היו נשארות בחדר המזרחי היו עומדות מאחורי הכהנים).

את הדלת שבין החדר המזרחי לאולם הקטן סתמו בעבר (רק הניחו חור אחד קטן עגול, לחוש לצוואת הר"י חסיד שלא לסתום דלת), ולצורך הנ"ל פתחו מחדש את הדלת הזו.

חגיגת ליל שמח"ת, היינו באור ליום ו', היתה כרגיל בבית כ"ק אדמו"ר נבג"מ, וסעודת והתוועדות הצהרים, היינו ביום ו', היתה באולם הקטן (מ).

וע"כ סדרו התלמידים אשר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ יכנס לאולם הקטן דרך הדלת הזו, שבין חדר כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נבג"מ ובין האולם הקטן, ואת מקום מושב כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ סידרו ליד שלחן שהעמידו מצד מזרח למערב בסמיכות לדלת הנ"ל.

אז בליובאוויטש היה הסדר, שליד השלחן של הרבי ישבו קרואים יחידי סגולה, כשנים או שלושה מנינים, ומסביב עמדו כל אנ"ש ובפרט התלמידים, כדי שלא ידחקו את מושב אדמו"ר נבג"מ העמידו מסביב לשלחן (שבו ישבו אדמו"ר נבג"מ ויחידי הסגולה) את השלחנות והספסלים של האולם הקטן.

ספסלים מיוחדים היו עומדים תמיד סביבות הכתלים, והיו מתוקנים למקום ישיבה עם תיבה קטנה תחת מקום הישיבה, כותל לסמיכה, ודף יוצא מהכותל הזה להחזיק עליו הסידור (שחוזר ונסתם כשרוצים). את הספסלים האלו העמידו מסביב, כדי שלא ידחקו את אדמו"ר נבג"מ בעת ההתוועדות.

תיכף כשנכנס כ"ק אדמו"ר נבג"מ לאולם שאל אצל המשפיע ר' שמואל גרונם אם הי' בעת הסתלקות אדמו"ר מהר"ש, ואמר שלא הי'. אמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ: אויף דעם ארט ממש האט מען מטהר געווען דעם טאטען.

במשך המסיבה דיבר הרבה אודות אביו אדמו"ר מהר"ש נבג"מ. זכורני הדברים: זיין שמח"ת... זיין י"ט כסלו...! ובכה הרבה, ואמר: די וואס האבען געזעהן א קדמון'דיקן גילוי אור זיינען איך און ר' מאניש [הגביר ר' מנחם מאניש מאנעסזאהן, מגדולי חסידי חב"ד המפורסמים שהי' אז על שמח"ת בליובאוויטש], גרונם [המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמאן] און אפשר משה [המשפיע שהי' נק' משה זעמבינער].

מגודל הלחץ שהי' אז נשברו השלחנות והספסלים, והעמידו שלחנות על שלחנות און מען האט צוגעקוועטשט שטארק את אחד מאנ"ש המלמד מבאריסאוו (איני זוכר כעת בדיוק את שמו, הירשל או חאציא), וצעק אוי, ואמר לו כ"ק אדמו"ר נבג"מ:

ווען איר וואלט וועלן הערן מיט א אמת וואלט איר ניט שרייען אוי, איך בין געשטאנען אנטקעגן טאטן ווייל איך האב געוואוסט אז דער טאטע דארף ריידן צו איינעם. איין מאל זיינען אויף מיר געלעגן דריי אידן גופנית'דיקע אידן, א בארג בפועל ממש, בפועל ממש א בארג, ר' צדוק ניחאמקין בערע ניחאמקין (אינני זוכר את שם השלישי) אבער כ'האב געוואוסט אז דער טאטע דארף ריידן צו איינעם בין איך געשטאנען וכו'.

אח"כ אמר:

אלקות וויל ריידן, דורך וועמען איז קיין חילוק ניט, ווער עס איז א כלי צו דעם.

הגביר ר' מאניש הנ"ל ז"ל הי' כבר איש זקן אז, והרגיש חלישות, והלכו במהירות להביא מים קרים. על הספסל שאצל בית הרבנית הזקנה ישבה הרבנית הזקנה (מרת רבקה אשה אדמו"ר מהר"ש נבג"מ) והרבנית מרת שטערנא שרה ז"ל (אשת אדמו"ר נבג"מ). הן באו תיכף ועמדו אחורי הדלת של החדר הנ"ל.

כששמע אדמו"ר נבג"מ מביאת אמו הרבנית הזקנה הנ"ל עמד מלא קומתו ופנה אל זוגתו הרבנית שטערנא שרה בתמיהה: דו? [את?] כפי הנראה הי' מוסכם ביניהם איזה ענינים בזה.

כשהתחילה אמו הצדקנית לבקש ממנו שלא יתאמץ (אנשטריינגען זיך) כ"כ, השיב לה:

מאמע מיר וועלן אלע גאנץ זיין. מען וועט צושפרינגען צו טאנצן מארגן אי"ה וועלן מיר אלע גאנץ זיין.

כשהוסיפה לבקש מה ממנו השיב לה (איני זוכר לשון קדשו):

מאמע דיינער בין איך און א זון ביז משיח וועט קומען, און דעם טאטענס בין איך א זון און א עבד אויך.

מחמת דוחק המקום, והיות שמחמת זמן של ערב שבת לא חפץ כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ לטעום אחר זמן קידוש (כמו שהתנהג כ"ק אדמו"ר שליט"א יבדל לחיים בשמח"ת שנה זו ודאשתקד, שלא טעם אחר זמן קידוש מאומה), ומחמת שלקח משקה עד זמן קידוש, ומחמת החום ודחיקת האנשים, נעשה כבד לו לשבת.

בקשו את הנאספים לשוב אחורנית, אבל לא הי' אפשרי. נסו פעם ושתים וכו' ולא יכלו להקל את שאיפת האויר כדרוש אז לכ"ק אדמו"ר נבג"מ. עמד כ"ק אדמו"ר נבג"מ ואמר:

איר זאלט מיר פון דאנען ניט ארויסלאזען ביז איך וועל אייך זאגן א רייד און א מאמר, א רייד ווי תומכי תמימים דארף זיין און א מאמר.

והלך להנפש. זה הי' זמן קצר אחר זמן קידוש, בתחלת הלילה. אנחנו חכינו באולם הקטן עד אחר חצות הלילה והלכנו הביתה.

ה"רייד" שחפץ לדבר יצאה אח"כ לאור בשם קונטרס העבודה תרע"א, הנדפס כעת, ונקרא ג"כ בשם תרס"ט, אשר כפה"נ הי' הענין מסודר אצל אדמו"ר נבג"מ בסוף שנת תרס"ט, וחפץ לדבר בשמח"ת עת"ר, ומסבת הנ"ל שלא דיבר יצא לאור בשנת תרע"א (מא).

* * *

בתחלת שנת עת"ר עברה מחלקת באבינאוויטש והתיישבה בשצעדרין (מב).

המחלקה הזאת היתה כמו ממוצע בין החדרים לתלמידי האולם (כמו ביהמד"ר דפה, אבל גבוהה באיכות מביהמד"ר דפה - לפי מצב מהות הישיבות אז באירופה).

ר' יהושע ארש

במשך הקיץ תרס"ט היו פעמים אחדות מלאכות מעיר שצעדרין בליובאוויטש לעבד את הפרטים בזה.

מספר התלמידים שהיו בעיר הנ"ל היו כששים לערך, ובדרך כלל שלוש מחלקות, כל תלמיד הי' שוהה בעיר שצעדרין שנה ומחצה. שנה הראשונה הי' אוכל "ימים" ("טעג" הי' נקרא זה אז בחיי הישיבה), היינו שהיו מסדרים שבעה"ב יקח תלמיד אחד לאכול אצלו יום אחד או יותר בשבוע.

עם אנשי העיר הותנה שארבעים תלמידים לערך יתפרנסו באופן הנ"ל ועשרים תלמידים יתפרנסו מקופת הישיבה שבליובאוויטש למחצה או לכולה. אחר חג הסכות עת"ר נסעו התלמידים מליובאוויטש לשצעדרין.

לר"מים היו בוחרים מגדולי הלומדים שבין חסידי חב"ד, הר"ר זלמן דוב מדריבין ז"ל (מג), למדן מופלג, והי' מתלמידי הרה"ג והרה"ח ר' צבי נטע (גנעסין) מפאצעפ (בישיבה שהחזיק, ויצאו ממנה תלמידים גדולי תורה הרבה, והרבה תלמידים באו מישיבתו ללמוד בתות"ל (מד)).

למשפיע ומנהל נבחר הר"ר שאול דוב נ"י זיסלין, משכיל נפלא בדא"ח בשעתו, א קלוגער בעל לשון חלק ובעל מדות מצויינות.

* * *

אני למדתי בחורף עת"ר בליובאוויטש, אצל הר"ר יהושע ארש ז"ל, שנתקבל אז בפעם הראשון לר"מ בתות"ל.

למדנו מסכת קידושין עם כל התוספות במשך החורף עם חג הפסח, וידענו אותה היטב.

אחר חג הפסח הוצרכנו לנסוע לשצעדרין, אך לא היו מוכנים שם לקבל אותנו, והוכרחנו להתמהמה בליובאוויטש עד אחר חג השבועות.

מן אחר חג הפסח עד אחר חג השבועות למדנו באולם הגדול.

המשגיח על נגלה הי' אז הרב ר' יוסף פרידמן מראגאטשאוו (מה).

דא"ח שמענו אצל ר' משה מזעמבין, שהי' משפיע באולם על התלמידים הצעירים (מו).

פעם משך זמן אמר לפנינו תניא המשפיע הראשי של תות"ל ר' שמואל גרונם (הרש"ג). גם פעם אמר לפנינו תניא המשפיע ר' מיכאל בלינער ע"ה.

גם סדרו התוועדות לפנינו. פעם היה מתוועד הרש"ג ופעם הר"מ בלינער.

הבחינות של התלמידים, אם מסוגלים הם, היו ע"י הבחורים הקשישים. הבוחנים שלי ושל גיסי אלטער ביילין היו הרבנים הרה"ג ר' רפאל כהן הי"ד מגערמאנאוויץ (מז) וחברו הרה"ג ר' אברהם אלי' פלאטקין ז"ל, שהי' רב באוסוועט ואסטאשקוב.

הבחינה היתה במסכת כתובות דף עד ע"ב בסוגי' דהמקדש את האשה על מנת שאין עלי' נדרים. הבחינה שלי היתה ביום ו' עש"ק בוקר, ובתוך הבחינות נכנס כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ מנהל תו"ת. כשהי' כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ נכנס בתות"ל היתה נופלת אימה גדולה ויראה וביטול ממש כלפני מלך, ובפרט כשעומדים לבחינה בנוכחיותו. אעפי"כ ת"ל הצלחנו אני וחבירי גיסי הנ"ל בבחינות.

בעת שהקשו אותנו הבוחנים קושי' בתוס' הגדול, שאלתים איך אפשר לומר באופן אחד מטעם קושי' אחרת, וכ"ק אדמו"ר נבג"מ שאלם: נו, מה אתם אומרים? והם נסו לתרץ בדוחק.

לבנו אמר לנו שנוסעים אנחנו לשצעדרין. אני אז בן י"ד וחצי וחבירי הנ"ל בגיל הזה ג"כ, ובלכתנו הביתה (שהתאכסנתי אצלם גם אחרי אשר סדר חיי בגשמיות הסתדר בשנת תרס"ט כנ"ל) הלכנו במרוצה. חפצנו לבלי להראות התפעלות ואמרנו איש לרעהו למה אנחנו רצים, הרי לא ידענו מראש שניסע, ובכלל למה היא המרוצה; וכעבור רגעים אחדים הננו הולכים שוב במרוצה.

אחר חג השבועות באנו לשצעדרין (מח). בנגלה שמענו שיעור אצל הרב ר' משה מרדכי עמרמי [פאהארעלסקי] מפאטשעפ (מט).

מכתב שכתב הרמ"מ עמרמי למחבר, ובו מזכיר לו את תקופת שצעדרין

הר"ר משה מרדכי עמרמי (פאהארעלסקי)

הר"ר שאול דוב זיסלין המנהל ומשפיע של הישיבה סדר אז ששתי המחלקות, היינו אנו שבאנו בקיץ עתה והמחלקה שבאה בחורף עת"ר ישמעו שיעור ביחד.

ר' שאול דוב זיסלין

הלימודים היו במס' בבא בתרא. שבוע למדנו בפ"ע לגירסא ושבוע שמענו שיעור לעיון.

לגירסא הי' עלינו ללמוד י"ב דפין בשבוע, החל מתחלת המס' ב"ב, וביום הש"ק אחה"צ היו הבחינות על מה שלמדנו, ואז הי' אומר לנו איזה חידושים והערות. במשך הקיץ למדנו לגירסא עד אמצע יש נוחלין, או יותר.

את השיעור לעיונא אמר לפנינו בפרק חזקת הבתים. במשך הקיץ סיימנו פרק חזקת הבתים.

התלמידים שבמחלקה הגבוהה לא רצו להיות עמנו במחלקה אחת והפריעו באופנים שונים בעת השיעור. אירע שני פעמים שהר"מ ר' משה מרדכי סגר הגמרא באמצע השיעור, למרות סבלנותו הגדולה.

דא"ח למדנו שעה ומחצה בערב ושעה א' בבוקר. הרב שאול דוב אמר לפנינו מאמר מלקוטי תורה דברים וגם מעט בחלק שיר השירים.

המשגיח על נגלה הי' הרב ר' יעקב ברוך קרסיק ע"ה (הי' אח"כ משגיח בתות"ל באולם הגדול).

בגשמיות הסתדרנו על "ימים" בשנה הראשונה (נ), והתלמידים שאכלו "ימים" עד אז, עברו לאכול על הוצאות תות"ל, ומסרו לנו (לתלמידים החדשים) את ה"ימים" שלהם.

בעלי הבתים לא ידעו מהסדר הזה ולא יכלו להבין מדוע זה מוסרים התלמידים את היום שלהם לתלמידים אחרים, ושאלו בצער גדול: מדוע אתה הולך מאתנו? האומנם אינך שבע רצון? האם לא כבדנוך כראוי? או אולי האוכל איננו טוב? או בלתי מספיק? כל ההסברים לא נתקבלו על לבם.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org

Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source

Suggest a fixSent for review
The change shows once the set's keepers approve it. Every version is kept in the history.
Report a problemNo account needed
What is wrong?
What is wrong?
Reports are public on the site (without your name), except those about rights or offensive content. Leave out personal details. Or open a full issue, with a title and @mentions
Embed on another site
About this page

Details

Id
rh-6qa4h2g0

Copies

Recent activity

No fix suggested or problem reported here yet.

Sources