פרק ה. — האורב בחדר

בחדש מר"ח בשנת ת"ר התיישב בליובאוויטש איש אחד יליד זאמוט, כבן חמשים, הוא ואשתו יראי אלקים ובאים בקר וערב לבהכנ"ס להתפלל. האיש הי' אומן נפלא בעשיית נרות חלב ויציע האיש — ליפמאן פעלדמאן הי' שמו — להרה"ק ר' ברוך שלום^לז להשתתף עמו בעםק זה. בהסכמת אביו הסכים הרה"ק רב"ש לזה וליפמאן פעלדמאן נעשה בן בית בחצר הוד כ"ק אדמו"ר ובבתי בניו.

נרותיו של ליפמאן קנו להם שם בעיר ובסביבה וליפמאן קנה לו שם טוב בנדבו נרות לשלשה בתי הכנסיות שבעיר ולבחורי הישיבה, נוסף על הנרות שהי' נותן לחצר הוד כ"ק אדמו"ר ולבתי בניו ובני המשפחה חנם אין כסף. גם אשתו בתי' מרים — ככה היתה מכנה עצמה — היתה מחלקת בכל ערב ש"ק לנשים עניות נרות חנם אין כסף.

האיש ליפמאן שכר פועלים לעשות מלאכתו כפי שהורה להם והוא בעצמו הי' מבקר תמידי בביהכנ"ס ובבתי הוד כ"ק בני אדמו"ר, בהישיבה והאכסניות של האורחים, שהיו

מתועדים מזמן לזמן לחזור את תורת הוד כ"ק אדמו"ר ולספר סיפורי חסידים, והי' אומר שלהיותו איש פשוט שאינו יכול ללמוד בעצמו הוא נהנה להיות נוכח במקומות כאלו. ובכל מקום בואו היו מרחיבים לו הדרך ורוחשים לו כבוד בעבור הנהגתו ביראת שמים ובמדות טובות עם כל אדם בכלל ועם עניים בפרט.

בכל שנה ושנה הנה בחדשי טבת ושבט הי' מתקיים יריד בליובאוויטש, ולהיותה סמוכה לגבול רוסיא הפנימית היו סוחרים רבים באים להיריד גם ממקומות רחוקים: מווילנא, קעניגסבערג, קראקא, ווארשא, קיוב, מאסקווא ועוד. ימים אחדים קודם היריד נסע ליפמאן מליובאוויטש על משך איזה זמן ואת עסק הנרות עזב על יד קרובו בעל מלאכה אשר זה איזה ימים שבא אליו.

בחדש אדר ראשון שב ליפמאן ממסעו. וקרובו הי' עוסק בעשיית הנרות וליפמאן — כמנהגו מאז ומקדם — הי' מבקר ומבלה שעות הרבה בביהכנ"ס בין האורחים הבאים להתקבל לראיון להוד כ"ק אדמו"ר. והי' מתענין לדעת עניני הבאים, שאלותיהם והעצות שהגידו להם. הי' משתתף בכל ועידות החסידים ורק בזמן שקרובו הי' נוסע עם סחורה להסביבה הי' הוא — ליפמאן — עסוק במלאכת הנרות.

בחדש אדר שני נודע לחסידי ווילנא, ע"י אחד מאברכי החסידים שהי' מרגל חרש^לח שלהם בין המשכילים, אשר הלשינו את הוד כ"ק אדמו"ר. גם עלה בידם להעתיק את כתב המלשינות וישלחו את האברך ר' שלמה משה^לט לליובאוויטש עם העתק כתב המלשינות וימסרו לו לספר להוד כ"ק אדמו"ר מכל הנודע בענין זה.

כשבא ר' שלמה משה לליובאוויטש מצא שם את החסידים הרבנים המפורסמים ר' יצחק אייזיק מהאמיל ור' ברוך מרדכי מבאברויסק והם מתועדים (פארבריינגען) בבית ר' זלמן בעשעס, אשר שם התאכסנו. ואף כי הענין הי' דחוף בכל זה לא רצה לצער את הוד כ"ק אדמו"ר תיכף, ומה גם כי נזדמן אשר ענקי החסידים הרי"א והרב"ם היו בליובאוויטש, ובידעו — מה שהגיד לו בסוד גמור החסיד ר' משה אלי' שירמאן^מ — כי הרי"א והרב"ם הם מהעומדים בראש הועד לעסקני הכלל החליט, אשר תהלה יתראה עמהם ויגלה להם את דבר שליחותו, וישתתף בההתועדות.

ההתועדות היתה בהתרגשות גדולה, כי הרי"א ורב"ם חזרו את שני המאמרים אשר שמעו^מא, כן ספרו את שיחות הקדש אשר שמעו בשעת סעודת קדש^מב וירבו לספר על אדות ארחות חיי החסידים בדורות הקודמים, היסורים הגדולים שסבלו ממנגדיהם מימין ומשמאל, ויאנחו על המצב הנורא הזה, אשר עין הממשלה צרה באמונת ישראל ועושים כל מה שאפשר לצוד את ילדי ישראל ברשת הכפירה בדת. וידברו על אדות המשכילים הארורים ימ"ש המסיתים ומדיחים, והוד כ"ק אדמו"ר עסוק בתורה ועבודה ואינו עוסק בעבודת הכלל כפי אשר עשו במקרים כאלו בדורות הקודמים^מג.

ר' שלמה משה הי' אחד מפלוגת הסידי חב"ד בעיר קיידאן — פלך קאוונא — והתפרנס מסרסרות. הוא הי' אומן יד בכתיבה תמה ובפתוח חותמות, הצטיין בחוש נפלא להכיר טבעי בני אדם וחכם גדול וחרוץ. וזה כשלש שנים שהעתיק מושבו לווילנא ביחוד בכדי לקבל תפקיד מרגל חרש לטובת החסידים בין המתנגדים והמשכילי' ויצליח מאד בזה.

בעת ההתועדות, משך את תשומת לבו של ר' שלמה משה אחד האורחים שעמד על ספסל ומזמן לזמן הי' כותב על פיסת נייר. נדמה לו אשר פני האיש אינם מוזרים לו וכבר נפגש עמו, אבל אינו יכול להזכר איפה ומתי ראהו. משעה לשעה נתחזק בדעתו אשר, למרות תלבשתו כאחד החסידים ובעת שמנגנים מכה כף אל כף בעינים עצומות, איננו מהאורחים הבאים להוד כ"ק אדמו"ר, ולא גרע עיניו ממנו שעה ארוכה. ובהסתכלו בו ראה כי ליפמאן והאורח קורצים עין זה לזה, ויבן כי דבר שותפות הוא להם, בינתים נזכר כי האורח הזה הוא בנימין מומר, אחד ממרגלי חרש של בית פקודות שר הפלך, ורעד עבר בכל עצמותיו, ובפרט אשר מזה הוכחה, כי בוודאי גם ליפמאן מרגל הוא ומצודה פורשים הם להוד כ"ק אדמו"ר בפרט ולהחסידים בכלל.

שמעו הרע של בנימין מומר הי' מפורסם בווילנא ובכל הסביבה, והי' מטיל אימה גדולה על כל מבלי פדות בין יהודי לאינו יהודי, כי הי' שואף דם ונהנה מיסורי בני אדם. בשעתו עשה נקמות בבעלי אחוזות הפולנים ועל פיו נדונו מאות אנשים למיתה ורכושם הוחרם לאוצר הממשלה. ולברר שמץ חשד של פגיעה בכבוד המלכות הי' נמסר ע"י בנימין מומר.

כשנגמרה ההתועדות גילה רש"מ להרבנים הרי"א ורב"ם את דבר שליחותו, הראה להם העתק המלשינות ויספר את כל אשר נודע לו בזה ובאיזה אופן גילה את הדבר. ויוסף לספר להם כי ראה פה את המרגל חרש בנימין מומר מסתתר בתלבושת של חסיד ואשר קרץ עין ל”החסיד" ליפמאן בעל הנרות, וא"כ ברור שגם ליפמאן מרגל הוא.

רש"מ מיהר ללכת לרגל אחר ליפמאן ובנימין. מפני גודל הרפש והבצה הלכו ליפמאן ובנימין בצדי הרחוב לאטם ורש"ם הולך אחריהם ושומר את צעדיהם עד אשר הגיעו לדירתו של ליפמאן ברחוב סעריצע^מד. וישמע את בנימין אומר לליפמאן: במשך השני ימים שהנני פה לא הצלחתי בשליחותי ולחנם שלחוני לבקר אותך. בעוד שעתים אסע וכשאבא אעיד כי נכונה הרצאתך, אשר הרבי עסוק בתורתו ובחסידותו והבאים אליו שואלים בעניניהם הפרטים ואין לו זמן להתעסק בעניני הכלל אך השפעתו על היהודים מרובה וגדולה היא, ואשר למותר להמשיך ישיבתך פה, ובודאי כעבור שבועות אחדים תוכל לעזוב את הרקק ותחזור למקומך. ליפמאן ביקש את בנימין שיכנס לביתו ויאכלו יחד, אבל בנימין השיב כי כבר שבע ממאכלים הכשרים שאכל שני ימים אלו. עתה ילך להמשטרה, יקיץ את הוואיט^מה יראה לו את תעודתו ואז לא תחסר לו סעודה עם בשר חזיר שמן.

רש"מ חזר אל רי"א זרב"ם וימסור להם מכל אשר שמע. הרי"א ורב"ם ספרו לרש"מ כי תכלית ביאתם לפה היתה, לפי שבשלשה שבועות מקודם נחקרו שניהם מאת הבולשת, כל אחד בעירו, על אדות מהותו של הוד כ"ק אדמו"ר ויחסו אל עניני היהודים, הן בעניני הטבת מצבם הכלכלי והן בהטבת מצבם המוסרי, ויבאו אל הוד כ"ק אדמו"ר להתייעץ בזה.

למחרתו בצהרים בא אברהם המוכסן^מו ויספר — בסוד גמור — להגבאי ר' חיים

דובער^מז אשר לפני שעה הי' אצלו הוואיט דאנילע^מח ויספר לו כי בלילה העבר בא אחד וידפוק בחלון הוואלאסט (המשטרה) בחזקה ויקרא בקול מפקד לפתוח לו. ויצו — דאנילע — להשוטרים לפתוח את הדלת. מה מאד נבהלתי — סיפר דאנילע — לראות איש יהודי נכנס ומראהו כאחד האורחים הבאים אל הרבי ושק על כתפו ומצוה עלי בקול מפקד לך אתי החדרה או שלח את שוטריך אלה מכאן, כי דבר סוד לי אליך. עודנו מדבר הגיש לי את תעודתו וארא כי מרגל חרש הנהו ורעד עבר בכל גווי. ואתן לו חדר מיוחד ויחליף את בגדיו וידרוש לתת לו לאכול וישת ויאכל ויחקור אצלי על הנהגת הראבין (הרבי) ויצו עלי אשר איש לא ידע כי הי' פה. וטרם עלות השחר צוה לתת לו עגלה טובה לנסוע להמשטרה לעיר ליאזנא. ועתה אברהם לך וספר הדבר להראבין, אבל בסוד גדול, והזהר ובטח עוד לא שכחת מי הוא דאנילע^מט.

הרי"א והרב"ם ספרו לכ*ק אדמו"ר מכל הענין של מרגלי החרש כפי אשר ספר רש"מ ואח"כ נקרא רש"ם וימסור את דבר שליחותו. והוד כ"ק אדמו"ר החליט, אשר איש — זולת בנו הרה"ק הרב"ש אשר כ"ק רבינו הזקן ברכו בחיזוק לב — לא ידע מזה, ואשר אל ליפמאן פעלדמאן יתייחסו גם להבא כמו עד עכשו.

עברו שני שבועות וליפמאן בא אל כ"ק הרה"ק רב"ש ויאמר, כי קבל ידיעה מביתו שהוא מוכרח לנסוע להתם ואינו יודע על כמה זמן, לכן בדעתו למכור את חלקו בעסק הנרות בזול. ואחד מבעה"ב בליובאוויטש, ר' אברהם שילעוויר^נ קנה את חלקו של ליפמאן.

בחדש מאי דשנה ההיא נצטוה פקיד הבולשת המחוזית — זשאנדארמסקי אפיצער — לקבוע דירתו עם שני עוזרים בעיר ליובאוויטש ומעונו ברחוב זאריעטשע^נא, הפקיד ואחד מעוזריו היו מדברים אידית ולעתים קרובות הי' מבקר בזאל (טרקלין) הקטן בשעה שנאספו האורחים המחכים ליחידות. גם הי' נכנס אל הישיבה בשעה שהי' כ"ק אדמו"ר אומר תורה, ותמיד היתה הלבשתו כאיש פרטי, חוץ מזמנים קבועים או ביום הראשון ובימי אידם, שאז הי' לובש בגדי השרד שלו.

עבודת העסקנות של הוד כ"ק אדמו"ר נתרחבה מזמן לזמן וגם הועד בפטרבורג הסתדר בטוב. והצעיר ר' ישראל חייקין — יליד עיר נעוועל — מצטיין בעבודתו, הכי חשאית, עם סגן שר הפנימי — אנדראטאוו.

בשנה ההיא — תר"א — שלח הוד כ"ק אדמו"ר חמשה עשר אלף רוכ"ס לאה"ק ת"ו, אשר חלק מהם הי' לפרוע את החובות מזמן העבר. כן יסד אז ביהכנ"ס חב"ד בירושלים ת"ו בצפת ובטבריא ומסדר את החלוקה לכל בני חב"ד באה"ק ת"ו.

בעיר באריסאוו היו שני אנשים אשר הפילו אימתם על כל הגליל, אנשים רעים וחטאים החוטפים הנקובים בשם זונדיל מזיק ואייזיק ח„‘. וילשינו את הוד כ"ק אדמו"ר אשר בישיבה הגדולה שלו בליובאוויטש הוא מסתיר שלשים נערים שכבר נמסרו לצבא ובשליחותו של הוד כ"ק אדמו"ר גנבו אותם.

ואף שכבר התישב פקיד הבולשת ועוזריו בליובאוויטש בכל זה באו פקידי הבולשת מעיר המחוז — באבינאוויטש — ומעיר הפלך — מאהליב — עם פקידי המשטרה המחוזית ובעוד לילה הסבו את חצרו של הוד כ"ק אדמו"ר את בית הישיבה ושני בתי הכנסיות שבעיר.

הפקידים חקרו ודרשו תעודותיו של כל אחד מתלמידי הישיבה והאורחים שמצאו אז בליובאוויטש, נוסף על החיפושים בכל האכסניות, בבתי בני אדמו"ר ובבתי הבעה"ב במשך שלשה ימים לילה ויום — ולא מצאו כל מאומה. אבל מרגל חרש הפלכי — גאוורילאוו שמו — אמר כי בטוח הוא אשר התעודה — כן קרא לכתב המלשינות — של האזרחים מייטין זונדיל וגינזבורג אייזיק אמיתית היא, ואם עכשו לא נמצא מאומה הנה במשך הזמן ימצא הכל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org