שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"א

בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"א

.

בלתי מוגה

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה].

א. כבר דובר פעם^א ש"קלקלתנו זוהי תקנתנו"^ב – שאף שבזמן הבית הנה שמחת בית השואבה אינה דוחה לא שבת ולא יום טוב^ג, הרי הטעם לזה הוא לפי ששמחת בית השואבה היתה קשורה עם ענינים האסורים בשבת ויו"ט: החליל וכלי שיר, תיקון הגזוזטרא כו' ("ומתקנין שם תיקון גדול"^ד); משא"כ עתה, משחרב ביהמ"ק, שאין עושים כל ענינים אלו – ישנה השמחה גם בשבת ויו"ט.

וכשם שהדברים אמורים בנוגע לזמן, כן הוא גם בנוגע לאישים – שבזמן הבית היתה שמחת בית השואבה רק ע"י "חסידים ואנשי מעשה" ש"היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור"^ה, אבל "כל העם כו' באין לראות ולשמוע"^ו, וראי' ושמיעה זו פעלו שלאחרי כן – בשמיני עצרת ושמחת תורה – היו כולם שמחים; משא"כ עתה, משחרב ביהמ"ק – אין גם ההגבלה ד"חסידים ואנשי מעשה", כפי שנתבאר בארוכה בשנים שלפנ"ז^ז.

ובנוגע לפועל: אף שעתה הוא יו"ט, ובעוד זמן קצר נכנסים גם ליום השבת – צריך כאו"א למצוא את ה"חסיד" שבו וה"איש מעשה" שבו, ולהיות בשמחה, באופן של שמחת בית השואבה, שהיא שמחה גדולה ביותר, כמארז"ל^ה "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", ובאופן שהשמחה תחדור את כל הגוף, ועד לרגלים, כמארז"ל ש"היו מרקדין".

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לפרוס מפה ולקדש^ח].

***ב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה חסידים ואנשי מעשה.

***

ג. בנוגע ליום השבת (שעומדים עתה סמוך לכניסתו), הנה אף שבכללות הרי יום השבת אינו זמן השמחה (שזהו החילוק בין שבת ליו"ט)^ט, אעפ"כ, ע"פ האמור לעיל הרי בזמן הזה ישנו ענין שמחת בית השואבה גם ביום השבת.

ולבד זאת – מצינו בראשונים ובאחרונים, וגם בדברי הגאונים, שגם בשבת ישנו ענין השמחה^י. והמקור לזה – מאמר הספרי על הפסוק^יא "וביום שמחתכם": "אלו השבתות".

ולכן, לא זו בלבד שהזמן דשבת אינו צריך להיות בסתירה להשמחה, אלא אדרבה – "מצא מין את מינו"^יב, ועי"ז ניתוסף גם בשמחת בית השואבה.

ומשמחת בית השואבה נלך להשמחה דשמיני עצרת ושמחת תורה, ועד שנבוא ל"שמחת עולם על ראשם"^יג, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכת המזון, ואח"כ אמר, שחלוקת "כוס של ברכה" תתקיים לאחרי ההתוועדות דיום הש"ק^יד].

**********

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org