סימן ט

המכסה אני מאוהבי את אשר הודעתי נאמנה בישראל בכל סביבותינו, אודות השוחטים שנתרבו מקרוב מצוק העתים ה' ירחם, ומסיגים גבול ריעיהם. אשר כי אף גם שאין לפסול שחיטתן משורת הדין, שהחשוד לדבר אחד אינו חשוד כו'^א, ומה גם מאיסור קל לחמור^ב. אמנם זהו כששוחט לעצמו דווקא, אבל הממונה לשחוט לאחרים, דמדינא דגמרא^ג צריך להראות סכינו לחכם דווקא ומנדין על זה, ולפי^ד דעת הרמב"ם^ה וסמ"ג^ו וסיעתם הנידוי הוא משום חשש פגימה ולא משום כבוד החכם, דאין מנדין אלא מי שמבזהו [להחכם] ח"ו ולא מי שאינו מכבדו אפילו בקימה והידור שהוא מן התורה^ז, כמ"ש בהגהות מיימוניות^ח הובאו ב"י וט"ז סי' של"ד^ט להלכה, וכל שכן בלהראות סכין דרבנן. אלא דמשום חשש פגימה לחוד, משום דהרבה ישוב הדעת ויראת שמים צריך לבדיקת הסכין^י, הוי סגי להראות הסכין לאיזה תלמיד בעלמא כל שיודע דת ודין בבדיקת הסכין וירא ה' מרבים, ולא הצריכו להראות לחכם דווקא רק מפני כבודו של חכם^יא כו'. ועיין תבואות שור^יב דאף להרא"ש^יג וסיעתו לא מהני מחילת החכם, משום דמחשש איסור נמי נגעו בה, כשיטת הרמב"ם וסיעתו. אלא עיקר ההיתר הנהוג עכשיו שאין מראין הסכין הוא כמ"ש הרא"ש והובא בשו"ע^יד להלכה כי הם זהירים [וזריזין] והרבה ישוב הדעת [ויראת שמים] צריך [כנ"ל]^טו. וכן כתב הב"י ורמ"א בדרכי משה סימן א'^טז דלא די בחזקת כשרות דכל ישראל אלא שיודעים בו שהוא אדם כשר, עיין שם בדרכי משה. ואם כן איפוא, מאחר דתלמוד ערוך הוא^יז דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו ממנו מקרי רשע, הרי הרשע אינו אדם כשר ואינו ירא את ה' ודאי, רק שבדבר שלא נחשד בו מוקמינן ליה בחזקת כשרות דכל ישראל, אבל לא מיקרי אדם כשר וירא שמים לכל מודה על האמת, כי הרשע ואדם כשר וירא שמים שני הפכים. ולזאת לא טובה השמועה, אם אמת הדבר שמו"ה אייזיק ממחניכם רוצה לקפח פרנסת השו"ב מומחה מו"ה שמואל, והדבר מוטל חובה על מעלתכם וכל אנ"ש השומעים [לי] להתאמץ בכל עוז להסיר מכשול זה, ולדבר ג"כ על לב מו"ה אייזיק, ולהראותו מכתבי זה, ולפרוס בשמי בשלום הרב המו"צ דמחניכם, ועמו הסליחה אשר לא יחדתי הדבור לכבודו, כי לא ידעתי אכנהו, ולבקש מכבודו גם כן כזאת וכזאת, להעמיד על האמת והשלום.

וה' שלום ישים שלום בשעריכם דורש שלומם וטובתם מלב ונפש חפצה

שניאור זלמן בא"א מ' ברוך זללה"ה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org