סימן א

סימן א

בבא קמא

(דף ה' ע"א פרש"י) ד"ה ומפגל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה כו'. כבר האריך בזה הפני יהושע מה שלא פירש רש"י ענין פיגול כפשוטו דהיינו במחשבת חוץ לזמנו שזהו פיגול האמור בתורה. ועיי"ש שכמעט לא נמצא פירוש מספיק, עד שרצה להגיה שצ"ל שלמים לשם חטאת וכמ"ש רש"י ס"פ ערבי פסחים¹, וגם בזה לא מצא מנוח אשר ייטב לו. אבל האמת יורה דרכו והוא פשוט² דרש"י לישנא דגמרא פ"ד דמנחות (דמ"ט ע"א) נקט³, ועיי"ש בפירש"י⁴ ותוס'⁵ ודו"ק.

ומה שכתב רש"י דאין קרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר, ולא פירש דהקרבן נפסל לגמרי (ובפרט דגבי חטאת אפילו שלא לשמו נמי פסול לגמרי⁶), היינו משום דלא מיחייב לשלם מחמת שעשה פסול בקרבן דרעהו כתיב⁷, ואפילו אדם המזיק נמי פטור, כדפירש התוס' (דף ז⁸) והרא"ש⁹, ואין חיובו אלא מחמת שגרם להפסיד לבעלים קרבן אחר.

והשתא אתי שפיר הא דכתב רש"י כהן ששחט כו', דאע"ג דשחיטה בזר כשרה, משום דבפיגול גמור דהיינו במחשבת חוץ לזמנו קמיירי כדפירשתי, והפיגול לא נקבע אלא במחשבת זריקה או אכילה שכהנים אוכלים או זורקין, ולא שייכא בישראל. ומשום הכי נמי קתני מתניתין¹⁰ הכהנים שפיגלו במקדש. אי נמי דנקט כהן, וכן מתניתין דתני הכהנים, כדאיתא בנדרים (ד' ל"ו) דכהני שלוחא דשמיא נינהו, משא"כ בישראל מצי למימר לתיקוני שדרתיך כו'. אע"ג דדחי בגמרא, מכל מקום לפי מה שכתבו הפוסקים¹¹ דבעיין איפשטא¹² דכהני שלוחי דשמיא נינהו, יש לומר דלא מידחי' במאי דדחי' הגמרא דלא למיפשט בעיין ודיחויא בעלמא הוא.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org