תורת מנחם – התוועדויות
פתח דבר, מוצש"ק ג' תמוז, ה'תשי"א
176
במכתבו1 לחגיגת יב-יג תמוז הראשונה – בשנת תרפ"ח – ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר ענין גאולה זו, אשר "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".
אשר בזה נכללו כל סוגי בני ובנות ישראל: אלו שיש בהם תורה ומצות, אלו שיש בהם תורה או מצות, אלו שאין בהם לא תורה ולא מצות ורק אשר בשם ישראל יכונה.
וכידוע אשר כינוי הוא דבר ושם המעלים ומכסה על ענינו של הנקרא בכינוי זה, עד שאפשר שאינו שמו העצמי, גם לא קיצור שמו, גם לא פירוש שמו, גם אפילו לא בלשון שנקרא שמו, גם לא כינויו מצד עצמו אלא שנקרא כך רק על שם משפחתו2,
ובכל זה גם הם עכ"פ יכונו בשם ישראל3, כי, בלשון מכתב הנ"ל "כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצות) לבו תמים עם ד' ותורתו",
ולכל סוגים אלו נמשכה גאולה ביום זה בשנה ההיא (שנת תרפ"ז), וחוזרת ומתעוררת המשכה זו בכל שנה ושנה בזמן זה.
177
גאולה פירושה – יציאה מן המיצר המדידה וההגבלה של הענינים החומריים והגשמיים ושל הגוף ונפש הבהמית,
אך עלינו להכון להיות כלי לקבלת המשכה זו, לקלוט אותה בפנימיות, ובמילא – להביאה בפועל, במחשבה דבור ומעשה, בימים יבואו אחרי חג גאולה זה,
ואז גאולה תהי' לנו, לכלל בני ישראל, גאולה השלימה והאמתית, במהרה בימינו אמן.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור