The Arrest and Liberation of the Mitteler Rebbe
סה רבינו למושל חאוואנסקי בד קודש[אדר-ניסן תקפ"ו?]
אודות התאריך, ראה במבוא לסימן הבא.
בהקדמת כ"ק אדמו"ר זי"ע להוצאת קה"ת תש"ז כותבקיא:
כתב הבקשה אשר שלח אז אל שר פלך וויטעבסק ה"גענעראל גובערנאטאר" חאוואנסקי, כתב בו מבקשו אשר "למשפטו דווקא אני חפץ" כי ודאי עיניו תחזינה מישרים ... יותר מכל איש שר ושופט ... להסיר מעלי כל קטרוגי שוא" ומנמק זה ב"הצעות והקדמות שפירש וביאר" כ"ק אדמו"ר הזקן כשהי' תפוס בפעטערבורג, הצעות מיוסדות בחכמת הקבלה ומבוארות ע"פ תורת חסידות חב"ד.
והנה בהוצאות הנדפסות יחסו כתב בקשה זה לכ"ק אדמו"ר הזקן. ויש מיקיב שרצה לפרש "אדמו"ר" הנזכר בפתיחת הכתב (לפי נוסחת הדפוס וכת"י תרכ"ב, כי בכת"י תקצ"ה הוא - "אאמו"ר"), אשר הכוונה להרב המגיד ממעזריטש, ואין בנוסחת הפתיחה שלו התיבות "לפני הקיסר פאוויל", אבל מלבד כי לפי זה צריך לשבש כל הכת"י והוצאות הנדפסות שהובאו בהם תיבות אלו, הנה הבקשה היא "שניתן לו מאדוננו הקיסר יר"ה כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו" - דבר המובן במשפט כ"ק אדמו"ר האמצעי שהי' ברשותו של שר פלך וויטעבסקקיג, ואין לזה מקום במאסרו של כ"ק אדמו"ר הזקן שישב תפוס בעיר הבירה ומשפטו הי' ע"פ הסענאט (בית המחוקקים) המיניסטר והקיסר.
וכנראה גרם לטעות זו מה שהתוכן או היסוד של פרקים הראשונים של בקשה זו הוא של כ"ק אדמו"ר הזקן, שאמרו או כתבו בעת משפטוקיד בפטרבורג. - כמו בשאר מאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי, אין לברר עד כמה נשמר כאן לשונו של כ"ק אדה"ז.
בקשה זו כתבה כ"ק אדמו"ר האמצעי ביחס עם המלשינות שהיתה עליו. וכיוון שהלשינוהו בסוף חדש תשרי שנת תקפ"ז ותיכף הובילו אותו לעיר וויטעפסק, גם נודע … אשר בקשה זו היתה קודם שיצא מהמאסר, הרי כל זה קובע זמן כתיבת הבקשה לחדש חשון או תחלת חדש כסלו שנת תקפ"ז בעיר וויטעפסק.
אני טרם אחלה לדבר ולבקש אל אדון הארץ, אבקש מלפני אלקים שיחנני בחסדו וטובו להטות לבבו ודעתו אל כל אשר אציע לפני הדרת כבודו, מעט הצעות והקדמות שפירש וביאר אאמו"רקטו זצ"ל נ"ע לפני הקיסרקטז פאוויל, בבוא המלשינות שונות עליו, ונתקבל מאד לפניו, ואני בטוח באל עולם הנותן חן וחסד לנו, ויחנני חסד ואמת בכל דבריקיז אלה האמתיים הנאמרים לפניו, למצוא חן וחסד לפניו כל הימים לפקח עלי בעינא פקיחא חיבהקיח וחמלה וידמו כל המקטרגים כו'.
א) המלך החכם שלמה אמר (במשלי כד) ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערבקיט, פי' שמשוה המלך שלמה יראת השם ליראת מלך בשר ודם שאחת היא ממש, ועל כן אמר ירא את ה' בני ומלך ביראה אחת בשווה ממשקכ, וביאר עוד ופירש עם שוניםקכא שהם האנשים המפרידים ומחלקים ביראת השם ויראת המלך, לומר שיש הפרש וחילוק ביניהם, אל תתערב עמהם להתחבר יחד, כי בזה ישחיתו נפשך ויסירו מלבבך יראת השם כי באמת אחת היא ממש, זהו ביאור הפשוט, ועל פי זה נסתעף בתלמוד שלנו הדין שמצוה לרוץ לראות מלכיםקכב ולברך ברוך אתה ה' בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודוקכג כו', לפי שיראת ה' בבחי' מלך העליון מלך העולם, מאיר ונמשך ונתפשט במלך בו"ד, וזהו שחלק מכבודו חלק ממשקכד מכבודו של מלכותו ית’ למעלהקכה שהיא אחת ממדותיוקכו הנאצלים מעצמות האור א"ס הפשוט (וכמשי"ת באות ה'), וזהו ג"כ הטעם שאמר ירמי' הנביא (קאפיטל כ"ט) ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהיה שלום לכולםקכז, ולמדו בתלמודקכח מפסוק זה שמצוה להתפלל בשלומה של מלכות, וכל תפלה בהזכרת שם הוי'קכט, וזהו ג"כ שפסקו בתלמודקל דינא דמלכותא דינא כמו דין ודת תוה"ק המבואר בתלמוד, והכל מוסד על יסוד אחד הנ"ל דמה שאמר שלמה ירא את ה' בני ומלך אחד ממש וד"לקלא.
ב) ומעתהקלב יש להבין שורש הענין וטעם הדבר הנ"ל במ"ש ירא את ה' בני ומלך כו' וכל הדינין המסתעפים מזה כנ"ל והוא עפ"י יסוד חכמת הקבלה האמיתית המבואר בזוהר הקדוש וספרי הקבלה בענין עשר ספירות דאצילות שנאצלו מעצמות אור אין סוף ב"הקלג וכו', וידוע שהם מצויירים בספרי האמת דרך כלל עפ"י הלוח, בציור ג' קווין ימין ושמאל ואמצע וספירת מלכות עומדת תחת הקו האמצעיקלד דת"יקלה דוקא כזה
וביאור ענינם מבואר מעט בספרי הקבלה דקו הימין בכלל מורה על בחינת החסד, וקו השמאל בכלל מורה על בחי' הגבורה בחי' הדין, וקו האמצעי בכלל הוא בחי' הממוצע הכולל לב' הקוין דחסד וגבורה שבימין ושמאל, והוא הנקרא קו היושרקלו שהולך ביושר ומיצוע בלי נטיה כלל לימין ושמאל, וכמו קו המשקולת שמכריע לשני הפכיים, לבלתי יכריע קו הימין לשמאל ולא השמאל לימין אלא עומד בשוה ממש, שאז המשקל מכוון במיצוע ממשקלז מבין ב' הפכיים ממש כידוע.
וביאורקלח הדברים הללוקלט עפ"י חכמת הקבלה זהו שמובן בציור אדם שנעשה בצלם אלקים, וכמו שמבואר (איוב י"ט) בפסוק ומבשרי אחזה אלוה כו', שיש בו ציור כל השלשה קוין הנ"ל והיינו בג' מקומות בשכל שבמוחו ובמדות שבלבבו ובמעשה שברגליוקמ, והן ג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י כידוע בספרי הקבלה. וביאור ענינםקמא בכללות יובן לכל אדם, בכל איש שישקמב בשכלו הטייה לחסד או לדין, כמו מי שטבע כח שכלו נוטה רק כלפי חסד לדון כל דבר לזכות וחסד אף ברשע ורע לגמרי ימצא צד זכות וטוב עד שיוכל להצדיקו, ולהיפך יש מי שנוטה כח שכלו כלפי גבורה לדין וחוב לדון הכל לחוב עד שיוכל להרשיע גם את הצדיק למצוא בו רע כו’, ושני מדות האלו שבשכל הם שני הפכייים בשני קצוות רחוקים בתכלית כריחוק טבע האש ממים, וכמו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעוקמג, להיפך יש חכם משכיל רק להטיב, וכמו בסנהדרין היו מחייבין ומזכין ומכריעין (כמשי"ת), וכח הדעת הוא בחי' הממוצעקמד הנמדד ונשקל בשיקול השוה שלא להטות כלפי חסד יותר מדאי ולא לדין ביותר רק כפי המזיגה הנכונה מב' הפכים אלו כמזיגה שנעשית מהרכבת ב' יסודות הפכים כאש ומים (וכשנ"ת), והוא הנק' משפט אמת דווקא לפי שמיצוע הטוב הזה הוא אמיתית של כל דבר המשפט כמו שהוא בלי נטיה כלל לימין או לשמאל רק כפי האמת כו', וכמו שנשקל דבר במאזנים כידוע, משא"כ שכל המטה כלפי חסד לבדו אינו נק' אמת לפי ששכל וסברא המנגדת לו במה"ד וחוב סותרו, וכל דבר שנסתר אינו אמת המתקיים, וכן מדה"ד אינו אמיתי לפי שמדת החסד סותרו, רק מידת המיצוע נק' אמת המתקיים למעשה דווקא כידוע, וכמו"כ יובן בג'קמה מדריגות כאלו שבשכל ומוח שנק' חב"ד יש ג"כ בלב, והן ג' מדות שבלב כל אדם בפרט בהנהגתו עם בני אדם ובביתו, ובכלל ג' מיני טבעיות שבבנ"א א' מדת הטוב וחסד שבלב זהו רק להתחסד ולהטיב לכל הבריות וזהו תענוגו, עד שישפיע חסדו וטובו גם לרעים כמו לטובים ממש ולשונא כמו לאוהב, שאינו חפץ רק לטוב וחסד ולא רע כלל, ולהיפך ממש יש אדם שטבעו רק להרע ולעשות בפועל רע וזהו תענוגו ולא חפץ בטוב ומתנהג גם כן עם ב"ב ובנ"א, והם ב' קצוות רחוקים בתכלית כנ"ל בחו"גקמו שבשכל, עד שמסתעף מב' מדות אלו ב' מיני אדם א' הנוהגים בחסד וטוב, והב' הנוהגים בפועל רע שהם העושים רע וגוזלים בנ"א, כמו בבהמות וחיות יש טורפים ומזיקים ויש בהמות וחיות שגומלין חסד זע"ז כידוע, וב' מינין הללו אינם ביושר הנכון כי בבחי' החסד יחלוף הרע בטוב ובבחי' הדין יחלוף הטוב ברע ואין זה אמת כלל, אבל המיצוע מבין שניהם במזיגה יפה וברורה הוא שנק' אמת כנ"ל בבחי' הדעת שהוא בחי' האמת שבשכל, וזהו שארז"לקמז איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם, פי' כי מדת האמת הזה שהוא המיצוע וההכרעה נק' בסה"ק מדת הת"ת והיא בחי' הדעת והת"ת שהן בקו האמצעי דוקא שכוללי' לבחי' חו"ג שבב' הקוין דימין ושמאל כפי שמצוייר בציור הנ"ל.
ג) וביאור הדבריםקמח למה נקרא בשם תפארת כי כמו כן יש בציור המראות והגוונים ציור המראה לבן המורה על בחי' החסד והטוב והמראה גוון אדום מורה על בחי' הדין כדם שהוא אדום, וכאשר נעשו הגוונים במיזוג יפה נכללקמט משני מראות במדה אז נראה היופי והתפארת מורה על טעמו כגוון התפוח שמראה על טעמו, וגם בטעמים דאוכל וכל צומחקנ יש ב' מדות חסד וגבורה שהוא מר ומתוק והממוצע שהוא טעם הממוזג ומעורב מבין שני הפכים יחד, וכן בקול ערב לנפש מאוד כידוע בנגונים שבחכמת המוזיקע שהוא עיקר היופי והעריבות בקולות הממוזגים יחד, וכמו כן ביסודות הגשמיים דאש ומים יש ממוצע הממוזג מאש ומים יחד כידוע בספרי הטבע. וכן בסממנים יש עשבים ודברים טובים שמחיים ויש עשבים ודברים חריפים שמזיקים, ויש בחי' ממוצע שממוזג ומעורב כלול משני הפכים ועל זה יסוד הרפואה במזיגה נכונה לפי הצורך לחולי קור וחום כו', וכן כל חלקי הדומם והצומח והחי ממוזגים בשני הפכיים דחסד וגבורה, וכמו בשכל ומדות באדם כנ"ל. והנה זה הממוצע שכלול במזיגה טובה מב' הפכיים דחו"ג הוא שנקרא אמת כו' ונקרא תפארת כנ"ל, וכמו שאנו רואים היופי וההידור הוא בעירוב הגוון דלובן ואודם במזיגה טובה ויפה ונכונה בציור, ובלובן לבדו אין יופי והידור כלל וכן באודם לבדו אין יופי, רק בהתכללותם יחד בציור נאה הוא שנקרא תפארת והידור, וכן במזיגת הקולות בטוב נקרא קול נעים ומהודר, וכן במזיגת מיני הדומם והצומח ובהידור הגוונין כתפוח כמ"ש כתפוח בעצי היערקנא וכה"ג. וכן במדת התפארת במדות דחסד וגבורה ההפכיים כשהוא מתנהג במזיגה יפה משניהם יחד, וכן במדות שבשכל לחסד ולדין דרך אחד הוא, שמן השכל שבמוח נמשך למדות שבלב, וז"ש איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת דווקא לעושיה במזיגת המיצוע כנ"ל ואז תפארת לו מן כל האדם בשבח גדול.
ד) אךקנב הנה עדיין יש להבין שורש הדברים מאין יוכל להיות בחי' התכללות המיצוע הנ"ל מדבר והיפוכו נמנגדו בתכלית בב' קצוות רחוקים מאד כחסד וגבורה שבשכל ומדות, ובחי וצומח ואש ומים וכה"ג. הנה בהכרח לומר שאין ב' המדות חסד וגבורה ב' הפכים פשוטים אלא מורכבים, וביאור הענין ידוע ההפרש שבין פשוט למורכב שהפשוט לא יסבול הפוכו המנגדו כללקנג, והמורכב יסבול הפוכו דווקא, כמוקנד מים ואש שאינם פשוטים בלתי מורכבים זה מזה, שאם כן לא היו מתחברים יחד במיצוע כלל, אלא האש יש בו חלק מחלקי יסוד המים והמים יש בו חלק מחלקי יסוד האשקנה דווקא כידוע בספרי הטבע, וכמ"ש בס' יצירהקנו הוציא אש ממים ומים מאש כו', וכמו כן בכל התחלקות דב' הפכים כטעמים בצומח מר ומתוק חריף ורך, כמו בסממני הרפואות יכול לחיות המסוכן כנ"ל, כי יש טוב ברע ורע בטוב, וכן מתוק במר ומר במתוק, וכן בקור וחום, וע"כ יוכל להיות שיבואו בבחי' מיצוע ומזיגות בדבר אחד ישכונוקנז, וכן המזיגות והתערבות שעושין בד' חלקי יסודות אש רוח מים עפר כידוע, וכמו כן יובן בסיבת התכללות דמדת האמת שנקרא תפארת שממוזג משני הפכים דחו"ג יחד כנ"ל, זהו בא מצד שכלולים כל אחד מהיפוכו המנגדו דוקא, וכמו שאנו רואים שיש בחסד מדת הדין דוקא, כמו המשלם לשונאו חסד כדי להאבידו, כמו אם רעב שונאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותהקנח כו', הרי עושה ומלביש דין קשה בלבוש של חסד דוקא, ולהיפוך אם מכהקנט את בנו ועושה לו יסורים כדי להיטיב דרכו שמלביש חסד בדין (ונקרא גבורה שבחסד או חסד שבגבורה) כידוע, ומזה אנו רואים שיכול להיות שלוה לרשעים, כי זהו מדת הדין המלובש בחסד לשלם להם עבור מעט הטוב שבהם כדי להאבידם בעוה"ב, ויסורים לצדיקים ליתן להם העונש עבור מעט הרע שבהם לזכותם לעוה"ב שזהו בחי' חסד שנעלם ומלובש בדין קשה ביסורים, וכ"ז מורה שיש בחי' התכללות דחסד וגבורה, שמזה יבוא מדת המיצוע כנ"ל, והוא שמסתעף מצד התערובות טוב ורעקס שנעשה ע"י חטאקסא אדם הראשון שאכל עץ הדעת כידוע, עד שאין טוב שאין בו רע בהעלם, ואין רע שאין בו טוב בהעלם, ולכן צריך אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובהקסב ממש, לפי שיש ברע זה טובה ממש בהעלם והבירור בהם הוא בחי’ רחמנות והאמת כנ"ל (אות ב’), שנקרא דעת ותפארת, ואם אין דעת אין הבדלה ובירור בין טו"ד אמת ושקר, וזאת כל עבודת האדם השלם בדעתו ומדותיוקסג שיהיו שכלו ומדותיו בבחי' הבירור בתכלית המיצוע הנ"ל.
ה) ועםקסד כל הצעה הזאת הנ"ל המובנת לעיני בשר בשכל אנושי בד' חלקי דצח"מ יובן מזה למעלה בדמיוןקסה וציור עיני השכל, כמ"ש איוב ומבשרי אחזה אלוה לפי שבצלם אלקים עשה את האדם שנעשה בציור ג' קוין דע"ס דאצילות העליונות בג' מדריגות דחב"ד כנ"ל, והוא ענין הידוע בע"ס דאצילות הכללות איך שנאצלו מן המאציל, שענין אצילות כמו ויאצל מן הרוחקסו שזהו ענין שנקרא הפרשה והבדלת אור קטן מגדול כאור הניצוץ מן השלהבת, כך הן ע"ס שנקראו בשם אורות עליונים, ואמנם אין הדמיון כאור גשמי ח"ו כי אין ערוך כלל רק בדרך משל, אלא כמו כחות האדם שלמטה, שהשכל שבמוח חלק קטן מסתעף מעצם הנפש שהוא אור פשוט בתכלית, וכן המדות שבשכל ורצון והמדות שבלב היו כלולים בעצם הנפש בביטול המציאותקסז לגמרי, רק שיצאו מבחי' העלם שבנפש לגלוי התחלקות כ"א במציאות ומהות בפני עצמו, כדי שיתנהג בשכלו ומדותיו למעשהקסח בכל צרכיו, כך יובן למעלה שזה שאמר במאמר אליהו ז"ל אנת הוא חד ולא בחושבןקסט, חד באחד פשוט האמיתי ולא בחושבן י"ס כלל, וכמו שמסיים אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כמו החכמה שבאדם שכלולה ומתאחדת בעצם הנפש כו', וכן מדת החסד וכה"ג, רק שהאציל י"ס מן ההעלם לגילוי כדי לאנהגא בהון עלמין כו', כמלך בשר ודם שמנהיג מדינתו במיצוע נכון מב' המדות דחו"ג שבשכלו ומדותיו שנקרא אמת ונקרא תפארת כו', שיש בו התכללות מכל ההפכיים דחו"ג יחד במזיגה יפה ונכונה כנ"ל. ובכל זה יובן ביאור הענין של ספירת המלכות שמצייר בציור הנ"ל שעומדת תחת הקו האמצעי דת"י כנ"ל, כי הנה איתא בספרי הקבלה דגם שמדת מלכותו ית' הוא ספירה אחרונה דע"ס הנאצלים מאוא"ס ומקבלת מג' הקוין, על כל זה במדה זו דוקא עיקר השפעת אלקות לכל הברואים ועולמות העליונים הרוחניים כמלאכים וחיות הקדש דבריאה ויצירה וע' שרים שלמעלה שבעולם העשי' שמקבלים ממל' דעשי'קע עד השפעה הרוחניות דד' יסודות ארמ"ע שנמשך בהרכבת ד' יסודות גשמיים בד' חלקי דומם צומח חי מדבר, שבזה הוא כל עיקר סיבת שינויים וחלופים שאנו רואים בעליות וירידות בבני אדםקעא, כמו בעושר ועוני שהן חיי צער וחיי נחת שפלות ועליות מזמן לזמן, כי השי"ת עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם לשלם לאיש כמעשהוקעב בהשגחה אלקית פרטית, כמ"ש דהע"ה משמים הביט ה' כו', המבין אל כל מעשיהם כו'קעג.
ו) והנהקעד אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפטקעה, דקדק לומר משפט דוקא דמדת משפטקעו הוא מדת המיצוע הנ"ל שממוזג וכלול מב' הפכים דחו"ג בכמה ריבוי אופנים שונים דוקא, והוא בחי' מדת המלכות למעלה שנקרא מלך על כל העולמות עליונים ותחתונים עד עוה"ז השפל שע"ז אמר מלך במשפט יעמיד ארץקעז במשפט דוקא במדת המיצוע שנק' אמת לא בחסד לבד או בדין לבד, כמו מלכותא דארעאקעח שכפי ערך ממשלתו הגדולה על כל המדינה שיש במדות הנהגות מלכותו בחי' התכללות דחו"ג, שאם יאיר בחסד יותר מדאי ירבו הגזלנים ועושי מרמה ועול ואיש את רעהו חיים בלעו, ואם יאיר ויתנהג במדת הדין יותר מדאי ירשיע גם את הצדיקקעט כנ"ל שיבקשו להאביד גם את הצדיק כרשע וישפוך דם נקי הרבה, ע"כ אמר מלך במשפט יעמיד ארץ דוקא בחי' המיצוע שנקרא אמת הוא יעמיד ארץ להעמידם ולקיימם בארץ, ואין ראוי ושייך זה במדת משפט המיצוע על הרוב בבחי' אמת לאמיתו רק במלך לבד ולא בשאר אדם זולתו, והוא לפי שמאיר בו ממדת מלכות דאצילות, שהיא ספירה אחרונה דע"ס דאצילות שעומדת תחת קו האמצעי כנ"ל, והוא מה שנמשך למעלה בה כל המשכות במדה הזאת מג' הקווין שהן ג' מדות דחו"ג הכלולות במדת התפארת כנ"ל הנק' אמת, ומהתכללות ומזיגה זו בא ונמשך במדת המלכות שלו להנהיג כל העולם בחסד ודין במיצוע, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ממש והיינו מטעם הנ"ל. במ"ש ירא את ה' בני ומלך ששוה יראת ה' בבחי' מל' דרקיע עליון עם יראת המלך שלמטה, עם שונים המחלקים ומפרידים ביניהם אל תתערב כי יפרידו אותך בזה מיראתו כי אחד הוא ממש, לפי שמאיר מאור מל' העליון האלקי במלך שלמטה שבמשפט של אמת דוקא יעמיד ארץ כנ"ל כמ"ש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט כו' ולזה הטעם מצוה להתפלל בשלומה של מלכות כי זהו נמשך משלומו של מלך העליון שנק' מלך שהשלום שלוקפ כידוע, וזהו ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהי' לכם שלום, שממנו יבוא אור ושפע שלום לכל אדם מטעם הנ"ל, וזהו ג"כ הטעם שפסקו בתלמוד דינא דמלכותא דינא כדין ודת המלך העליון בתורתנו הקדושה, וזהו גם כן הטעם שחייב לברך בראיית המלך בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו העליון כו' וד"ל.
ז) ועכ"זקפא יובן מ"ש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משריםקפב, דקדק ואמר מלפניך דוקא משפטי יצא ולמה לא חפץ במשפט השופטים הממונים, וגם הטעם מ"ש לפי שעיניך דוקא תחזינה משרים ולא עיני דיינים אחרים זולתו, ולהבין טעם ושרש הדברים הנה יובן ומבואר ממילא עפ"י הצעות והקדמות הנ"ל שנתבאר מזה פי' מ"ש שלמה ירא את ה' בני ומלך כנ"ל ומ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ מלך דוקא מטעם הנ"ל וד"ל, וביאור הדבר להיות מבואר למעלה בענין מלך במשפט יעמיד ארץ שמדה זו שנק' מלכות לא ימצא ולא יתואר בזה רק המלך דוקא, להיותו כלי מוכן לאור מדת המלוכה העליונה שממוזגה וכלולה מב' הפכים דחסד ודין שבמידת המיצוע הנ"ל, עד שאין במדת המיצוע הנ"ל נטי' לימין ושמאל רק כפי המדה הנכונה וברורה בתכלית שנק' משפט אמת דוקא כנ"ל, וע"כ ביקש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא דוקא ולא יבא במשפט דיינים ושופטים הממונים לדין כי יחייבוהו ויזכוהו ביותר מכפי המדה ולא יכוונו אל נקודת האמת כמו שהוא במיצוע הנבחר ונברר, כי האדם יראה לעיניםקפג אבל המלך המשפט יראה ללבב כי בוחן לבות וכליות הוא להבחין בין טוב לרע האמת ושקר וידין הדבר כמו שהוא לאמיתתו דוקא בלי נטי' ימין ושמאל כלל אפילו כמלא נימא, ולפי שדוד היה בטוח בזכות וישרותקפד נקודת אמיתת לבבו כמ"ש בחנת לבי צרפתני כו'קפה ע"כ אמר מלפניך משפטי יצא ויצא זכאי כפי שיבחין ונכון לבבו, ולא יוכלו לראות זה דיינים אחרים זולתו, שזהו פי' הטעם כי עיניך תחזינה משרים דוקא, כידוע בסה"ק דשורש הראשון להתחלקות הנטי'קפו דחסד ודין לימין ושמאל בשכל ולב כנ"ל בציור ג' קוין דחב"ד חג"ת כנ"ל הוא בבחי' הכתר שע"ג קו האמצעי שהוא בחי' רצון הפשוטקפז שבעצמות הנפש כמו שהוא טרם שיתחלק לב' הטיות רצון דחסד ודין להטות בשכל ולב כנ"ל, ומשם הוא נמשך התחלקות תחלה בב' עינים דוקא שבטבע הסתכלות העין לראות בטוב ורע שיסתעף מצד העצמיות דאדם דוקא, כמו האב על בנו יראה בעין טובה רק לחסד לבד עד שגם במעשיו הרעים ידון אותו הכל לטוב ולזכות כי עינו עין טובה עליו לבד, וכן באהבת עצמו שאנו רואים שאין אדם רואה חוב לעצמו כלל ואף בפשעיו הגדולים יכסה בזכותו, ולהיפך השונאקפח שבא מצד העצמיות יראה רק בעין רעה לדון בשכלו רק לחוב ולהרשיע גם את הצדיק, ונמצא בהסתכלות דב' עינים ימין ושמאל תלוי באופן הוראת דין השכלקפט, ולהטות בסברא וטעם גלוי לזכות או לחוב, ומזה נסתעף ג"כ כל חסד ודין בלב (בל"א ווי מען קוקט אן די זאך אזוי ווערט דער לערנונגקצ אין שכל כו'), וזהו הטעם שאמר כי עיניך כו', כי המלך המשפט שלמעלה בא בהתחלקותקצא דחו"ג שבב' עינים בהתכללות ומזיגה כאחד בבחי' המיצוע שהוא היושר והאמת כמו שהוא בעצם בלי נטי' ימין ושמאל כנ"ל, וע"כ עיניך דוקא תחזינה משרים שהוא בבחי' המישור והיושר שממוצע וממוזג מב' ההפכים דהסתכלות עין טובה ועין רעה חסד ודין שהוא בחי' משפט אמת הנ"ל שאין זה רק במלך דוקא מטעם הנ"ל, כי נעוץ תחלתן בסופןקצב בחי' הכתר שלמעלה מחו"ב וחו"ג הוא שמאיר במלכות סופא דכל דרגין שנק' כתר מלכות, שזה שאמר מלפניך משפט יצא וכנ"ל כי עיניך תחזינה מישרים וכנ"ל, ואחר שעיניך תחזינה משרים במשפט אמת אזי ממילא כשיבא משפטי לבית דין של מעלה ידונו גם הם בשכלם ומדותםקצג כפי שיאיר בהם משפט מדת מלך כו'.
ח) ואחרקצד כל הצעות הנ"ל אבוא לענין שאלתי ובקשתי, כי הנה מבואר למעלה בביאורי הפסוקים דשלמה ודוד אביו המלכים הקדושים והחכמים האלקיים שהי' שורה בהם מבחי' מל' העליון ממש, שכך הוא בהמשכת אור אלקי במלך שלמטה בכל דור ודור, מזה יובן ממילה שגם בהסתעפות הארה השלישית מאור פני מלך התחתון להשרים הגדולים שלו שנקראים שרי מלוכה המנהיגים ממשלת מלכותוקצה הרי לכל אחד ואחד חלק מיוחד יאיר מאור האמת ומשפט שבמלך עצמו ממש מאור העליון שבבחי' מלכות העליון שמאיר מכבודו למלך שלמטה בלי הבדל כלל, ולזאת יובן ממילא שהארת אור האמת מעוז מלך מאיר בהוד כבוד מעלתו בחלק עוז ממשלתו שניתן לו מאדוננו הקיסר יר"ה כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו הרמה יתרומם ויתנשא למעלה בכפלי כפליים, ואם כן ודאי עיניו תחזינה משרים להבחין ולהבדיל בין הטוב והרע אמת ושקר ולו משפט הבחירה וההבדלה הזאת בחוש הטבעי יותר מכל איש שר ושופט זולתו מטעם כל הנ"ל במ"ש דוד המלך ע"ה מלפניך משפטי יצא כו’, וכמ"ש שלמה בנו ע"ה ירא את ה’ בני ומלך כו’, וע"כ למשפטו דווקא אני חפץ שיצא מאתו שיכוון נקודת האמת לאמיתתו כי עיניו תחזינה משרים בלי נטיות ימין ושמאל כלל, ואני מקבל על עצמי באהבה וברצון כדין ומשפט מלך עליון, ומובטחני בתום לבבו בכל דרכיו ושביליו יוציא כאור משפטי ויחנני ברוב חסדו וטובו לפקח עלי בעין טובה לחסות אותי בצל כנפי חסדו להסיר מעלי כל קטרוגי שוא ולא יקובל לפניו עוד וד"ל.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Id
- rh-wc1px4mf
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.