מתו מפני ש"שתויי יין נכנסו למקדש", שמיתה זו היתה קשורה (תוצאה) משתיית יין יותר מדאי.
וידועה התמי': מפורש בכתוב שמשה אמר לאהרן "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש"יז, ובפרש"י "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך" — וכיצד יתכן שיהי' אצלם דבר בלתירצוי ובפרט עד כ"כ שיכנסו למקדש "שתויי יין"?
ומבואר בזהיח ע"פ מ"ש באוה"ח הקדושיט, שנדב ואביהוא מתו מפני גודל תשוקתם להתקרב להקב"ה, ש"לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות נשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם". ובלשון הכתוביט "בקרבתם לפני ה' וימותו", היינו, שסיבת מיתתם היא "קרבתם לפני ה'"יט.
וזהו גם הפירוש ד"שתויי יין נכנסו למקדש": הכוונה ב"יין" היאכ לסודות ופנימיות התורה, כמאמרכא "נכנס יין יצא סוד", דכמו שיין גשמי מגלה את הטמון בלבו של אדםכב, כן הוא ברוחניות, ש"יינה של תורה" היינו גילוי סודות התורהכג; ו"שתויי יין" מורה על גודל ועוצם הגילוי דפנימיות התורהכד, עד למצב של "כלות הנפש" [דכמו ב"שתויי יין" כפשוטו הרי היין גורם לביטול החושים, כך גודלו של גילוי זה והשתוקקות זו גרמו אצלם ביטול החושים, ועד לכלות הנפש].
ולכן לאחרי מאורע זה הזהירה התורה "יין ושכר אל תשת"כה, שאסור לשתות "יין דרך שכרותו"כו, שבזה נרמז, דכאשר "שותים" יין שבתורה, סודות ורזין דתורה, צריכים להזהר שלא לבוא למצב של "שכרות" של "כלות הנפש", וצ"ל באופן של "נכנס בשלום ויצא בשלום"כז, כידוע הפירוש בזהכח, שהכניסה ל"פרדס" צריכה להיות "בשלום", באופן כזה שבודאי תהי' היציאה "בשלום" — נשמות בגופיםכט.