סימן כט

גלילי ידיו הטהורות קריתי ושניתי. ולע"ד אין כאן בית מיחוש מכל החששות שחשש מעכ"ת כי שתי תשובות בדבר חדא דרשות הרבים לאו מקום סתירה היא גבי סוטה דמשום הכי קי"ל ספק רשות הרבים טהור והיינו אפילו היכא דשייך קצת סתירה באפילה ובלילה כמ"ש התוס' ריש פ"ק דנדה^א ואף דהאידנא לית לן רשות הרבים לענין שבת הא לענין טומאה שנינו^ב הרבה דברים שהן רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה ואפילו חצר שהרבים בוקעים (בה) ובקעה בימות החמה (רשות הרבים לטומאה) וגם למ"ש בגליון תוס' שם בשם ירושלמי^ג היינו באפילה דוקא משא"כ כשהלבנה זורחת כמ"ש מעכ"ת וכן הוא בהדיא בפ"ה דטהרות גבי נגע באחד בלילה שהוא ספק רשות הרבים כמ"ש בתוספתא שם הובאה בר"ש שם ובתוס' ריש פ"ק דנדה^ד ומ"ש התוס' בסוטה דף כ"ח ע"ב ממשנה ג' פ"ח דטהרות צע"ג דהתם היינו טעמא משום גזירת כלים הנמצאים שגזרו באושא לשרוף אף ברשות הרבים על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן כדאיתא בפ"ד דטהרות (מ"ה) ובפ"ק דשבת. ומאבד ביום היינו טעמא כמ"ש הר"ש שם וצ"ע. ותו דגם אם נסעה בדרך לבדה בלא חבורה אין לחוש כלל דבכהאי גוונא לא מקרי קינוי כלל רק הוכחה שהוכיח אותה ומיחה בה (שלא) לעבור על דברי חז"ל אבל לא משום שעלה על לבו לחשדה לעשות מעשה ח"ו וקינוי שבתורה אינו אלא כשחושדה באמת כדאיתא ביבמות דף נ"ה ע"ב ע"ש בתוספות ד"ה לשקינא לה וברש"י שם ולחילוק זה נתכוין הבית שמואל סי' קע"ח^ה ומוכרח הוא ג"כ בגמ' ריש פ"ק דסוטה ולא תקשי אהא דאמר רב חנינא מסורא לא לימא אינש כו' מהא דקיי"ל ר' יהושע ורבי עקיבא הלכה כרבי עקיבא ורבי עקיבא אמר וקנא חובה ואף דהרמב"ם^ו פירש הא דיבמות דף נ"ה לענין שאין המים בודקין כו' היינו משום דסבירא ליה הלכה כר' יהושע דמתניתין^ז דלא כר' חנינא ולהרמב"ם בלאו הכי נמי אין לחוש (כלל) [כ"כ] בנידון דידן שהיה בינו לבינה^ח.

ומגודל טרדותי לא אוכל להאריך וה' ימיו ושנותיו יאריך כנפש או"נ מלונ"ח

שניאור זלמן במו' ברוך זלה"ה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org