Text

¶1וואס ער דארף זיין א שם ר' כתינו ר' כתינו ר' כתינו ר' כתינו ר' כתינו ר' כתינו ר' כתינו ר' כתינו

¶2במאמר חז"ל שכל העשירה העשרה מישראל ”שכינה שרוי' בימיהם”, און מוסיף בזה בפשטות, התנאי הורחדי שהם עשרה שיושבים, אף ”על פי שאינם עוסקים בתורה” באופן המוטר,

¶3שלא פטור ומעסקן בתורה משום עוסקים במצוה אחרת איז מאיזו סיבה שתהי אז ולצפי ”שכינה שרוי' ביניהם” מספיק שיש עשרה מישראל, אפילו ”כשאינם עוסקים בתורה ובמצוות”,

¶4אז זיין זי עצמה, מספיק שלא רג שתהי' שכינה ביניהם אל שהשכינה תהי' שרוי' ביניהם, השרעת השכינה זי יטר מ נכיות השכינה בעצמה,

¶5כי אין דער אופן שיהי משרה מגידושת השכינה על ”כל הנמצאים שוין” בעל, לא בשביל שהנמצאים בסביבה עוסקים אות בתורה ובמצוות, אלא רגמא פני שהם עשרה מישראל, בזה מספיק.

¶6וא כינעת ”אשרו ישובו בטיך” ישבו בנו עשטו שונו אבער גם כן אשרו.

¶7על רבה פסוק שכתוב, אז שכן יתן בתחתון אתן משמע אדיו תיך, כבל ”הרב ומוער שאיש עשר” היהו די איבש ואיבש, שכן עד בנהויבס, אז שכן אתן בתחתון אתן משמע אפילו שלא כך רואו אם יעקום השכין אבניהם.

¶8אפשר שכתוב עצמו מדגיש, שאף על פי שהם 'בתוך טומאתם', אפשר השכינה שרוי' בני הום, זאגט דא מערער רער, שאין הטומאה, תברי תורה אינה מקבלין טומאה, זאגט דא מערער רער, אפילו כשהם בטומאה איזו שלד ענין שהן לומדין בטהרה,

¶9מה ווי אמור הזקע מדגיש אפילו שברור, אז שזה באופן המותר, אז אינם יוסקים לשעת הענינים שממשיכים שכינה שכינה אז זיי גם כן כל השכינה שרוי' בנוהו.

¶10ולא יו סאר לי' ברכתא דברכא בעל התניא ששכינה שרוי' זו מאלי' טורק דא לה משרה שחליתנו.

¶11איז שכינש רואה בניהם?

¶12בתחן אחד אחד. עליה טאג דרבן האט ער סתם שוין שכינה, ס'איז אים צטעט עליהם ובניהם.

¶13אבער כשומת קשים שאוי' זה יטב ווי ששומע מצד זיין.

¶14וועלט. לכאורה, מען ס'איז מער בא זא אים צי אסרשע ושביעין.

¶15עצה מעט עשרה יויבטע, שכינה און שרוי' איז דאך דער מערשט ווי משפיע עליהם רק מצד זה שזה עשרה מישראל.

¶16מזה אפשר לשער, מה הוא התוקף של עשרה הנמצאים כאן, צי הם בודאי רחשים ”תראה ועניני תראה” אז סרקו כך חשוב גם נא מישראל, אז כתוב אז אברהם אבינו כשי המדיד פליא על סדם אז תשעה וחטמי עשרה לא בקש.

¶17למה? למה הכי נטייט, בזמן נח, לא היו רג שמונה, לא היו עשרה, ולכן בשמעון מכאן, עשרה גן בדרא מבולין לא היו עשרה כאלק, למה?

¶18לא היו שנים בדרא מבולין. אז בזה היו מה שאמר אברהם אבינו משה שעה הי' קודם מתן תרעה בזמן אברהם אבינו זאגט דעם ערשט קודם מתן תרעה, ”בחרת בנו מכל העמים” על פי דין מה שצרוך לכוון כי שומרין תפילה זו, ”בחרת בנו מכל העמים צרוך לכוון” ס'איז זער בזמן מתן תרעה.

¶19מ'זאגט דעם ערשט, ס'איז זער א מצב מיוחד שמיות מתן תרעה ועד ”היום הזה, בכל דור ודור”, איזו הור דור שיהי,' מצד שזה כבר מתן תרעה אזוי התרעה וישראל ומורייתם וישראל, 'חד הוא' לא בשפיל שישראל עוסקים מ'האט בטרעה, כאדרבא, הראי' על זה,

¶20שמינינו יודע, מינינו יודע מה קדים למי ויאמר אני כך הוא המסקנא, שאומר אני שמחשבתן שלישראל קדמה אפילו למחשבת הטרע, והראי' מה טרע עצמה,

¶21”כל מצוות הטרע”, ו”דברו בני ישראל, למרו” בני ישראל וכו,' אז אין צריך דוקא ”עוסק בתורה כי” איז מספיק.

¶22ואדרבא זה העיקר שנמצאים עשרה מישראל, וית שחורי השכינה ובדרך ממילא ושרוי כל ההא נבומה המצורף היא מבן שכינה ולהדגיש גמקע ששכינה שנקראת כאן, בפני שתיק בדרכת אלקות ישנם כמה דרגת,

¶23בדרכת אלקות שהיא ”למעלה מכל השרי'” בעולם הזה התחתון, ”בשמים ושמי השמים, לא יכלכלוהו” כלשון הכתוב, על ויזה כתוב עצמה מדגיש ס'איז לא יכלכלוהו, אז ולהו נמצא ”בשמים ושמי השמים”, על ויזה ו”שמים ושמי שמים”.

¶24מה שאן און נמצאים, כאילו שהתרה לא בשמים ויום, און נמצאים דוקא לי דוקא באתטר התחתון שאוין, דוקא נמצאת התורה,

¶25ועתר בני יחיד בעלי בתים על התורה, והברי בטים במיוחד ”מפני בני ישראל” הן רבנין, כשרב פוסק דין בארץ ישראל אז זיי צליח למלת מה שפסוק הדין, אף על פי שלא יכאורה נראה ס'איז ער היפך התורה,

¶26במילא מוצא הוראה שער כדוגמתי ליהו שהקריב ”בחוץ לארץ בפני” שהוראה הדור, שהן מבולבלים,

¶27ולכון הקריב דוקא ”בחוץ לארץ, אף” על פי שהיו בזמן המקדש, ולוי בתוך המקדש, ולוי אפילו קרוב למקדש, אפילו לויב עזרת ”המקדש, כים דוקא” מחוץ ברחק משם, והידגש בזה שהוי' הוא אלקים כפי הלשון שלה שהוי' הוא אלקים למעלה מהתרם.

¶28בצפט בבטרע משמען שכמיציאן תצטרד בראשים מרושלים, שמצפט שואלים הן מרום בתחליעשי ירדימי לרושלים למה תרע, און שאוהב שערבי בתלוי תזי, איז ארום בצפט, שירא איך כענים בהבואי התמרות ואין בדוכה אנן הימין כוין לבא ולמוט תרע,

¶29כאמור כשורא, אימותא קדושה אז למדים תרעה עט ער.

¶30ולצפדם, וי אם איז כמו שכתוב במאסר שני, ”למען תלמדי יאר את ה'” אזאמרי איך עליו ואירא בניבלער אתה וירא את ה' אמר.

¶31איז אזוי איז אויך האט גאנבי לימוד הרד שיעולים ואין כאמורר וואס תרעמדי קדושה אז לימוד א תאמרי לימודי תרתא והוא, איז דא לשמה.

¶32און אין לימודי קדושה איז דא ארץ ווי ענא.

¶33מה שכתב בחזרת, שכשבנית אלה עולים ל ארץ ישראל, אז זיין עצם הביעה לארץ ישראל היתה ממשיכה השכינה עליהם, ”אף על פי שעדיין לא” למדו תורה ועדיין לא יקריבו קרבננט על עצם הענין שהם באו לארץ הקדוש.

¶34זה עצמה מספיק, און מספיק במיוחד עם כל ההספה שבזה.

¶35ובירושלים מחלם השמם, נכנסורה ארץ, אז קדושה חלק ורהם מפרע בזמן אברהם אבינו, אז קניסה לארץ טאגט מען ניטא לארץ אז די גמרא אשר, המחלקת בורושלים,

¶36מיט חייבו בחלים ומצעו בצעק, מיט חייבו נאר חייבו אז די גמרא רמה איז אויך חייבו הראשי שבעים, אז דאס איז מען ניטא, מיט דעמאנט זיך ניטא לארץ אז למפרע אז ירושלים הן זמן אברהם אבינו ואז קדושה גם על הפי רב חלק ורהם למפרע מיט דעמאנט זיך ניטא לארץ, איז דעמאנט ניטא.

¶37אז נחלה נפסי כח, אבער כחמת המען דברי ירושלמי.

¶38לפי הבנה טיפה ירושלמי, מה א ירושלמי מדגיש שחלה הקדושה מאז אזוי ”חלה האז ולא רק הקדושה שבעו” על ידי 'לימוד התורה' אלא שזה שבעתיד,

¶39ילמודו שם תראה ומצות אז אין חלה ”שם כל הקדושה” הבא גם על ידי 'לימוד התרה' כי ישראל הם קודם לתראה, דברו לבני ישראל ו”אמרו לבני ישראל”.

¶40בגמרא כתוב, טאקע ”אדר-טו ופני בריאת” עליהם את הטרן, טאקע אדר-טו.

¶41ערשט הגדרת ס'איז גבוון, וכסראשי' לו חמעשה ווי שעשה מלט ”עליהם של שני” ראשי תראש נקרא אמר רשיט ותראש נקרא אמר רשיט אז דא איז גביילט, תראש נקרא אמר רשיט ס'כתוב וקדוש את העלי ה' רשיט ובואו אתה לא ”כתוב כמה דרת”,

¶42אז מ'עשט מאן מכאן כמתי א רב אומר צי ישראל עזר לפני התרם וואס דה רם גובר טפקע אז דרת.

¶43לא כתוב בטוב. זא עצמה ידימי התורה, איז ער גדלות התורה שהיא מודיעה שיש מה שהוא, שהוא למעלה מההתורה, און מה שהוא, און דוקא נשמות בגופים.

¶44בני ישראל איז קמקם חילוק, אויך שהם נשמות בגופים, אויך ”שהם נשמה בלי” גוף, כדי שנמצאים בגן עדן, גדלות בני ישראל איז לא כשפישי אם נמצאים בגן עדן, אלא כפי שאין נמצאים אין 'עולם הזה' הגשמי,

¶45ווי שם נמצאים, נשמה בגוף, אפילו קודם שמתחילין 'לימוד התורה' ועומדי ”מידי אני לפניך” כשבני ישראל ישן, אז דיין לא יתחא לים,

¶46אז דיין לא ”יאמר מוד אני לפניך”, ופשיטה שלא אמר ברכת התורה זאגט מען מערערשט אין מוטרלך לעשר בצרב אז עצם המציאות שהוא בן ישראל נשמה בגוף, זעד עצמא זהו העיקר, וואס זהו יקג יטר וקודם, לא רך קודם בזמן ולא גם קודם במעלה.

¶47וואס דאס ווערט אפילו עתה, לאחרי שניתן התרה, ואחת ים ”כל הדברים האלה” ונוצאים התרה בשלימות, ונוצאים לומדי תרה ומחדשים בתרה, ”מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, נאמער” אפילו לדורנו, להפה פי שאין הכשיר דרא בתוי,' בנוגע ללימוד התורה,

¶48תלמוד משיג עתיד לחדש ”בכל דור ודור”, וזה מחוץ, ועיקר בקיום הארץ וקיום כל הבריאה בראשית ”בצבילו התורה שנקראת ראשית”, איז דער ענין תמידי בכל הים, בכל ים וים ובכל דור ודור.

¶49אבער רחי' מקדש אמר כתובה שם ברכיו עליהם בשבועי ישראל שנקראים ראשיש ווי טו ראש י' נקרייט ראשית, ומה כל העולם כולו?

¶50רחי' מקדש ”כל העולם כולו בשבועי” ישראל למטה רם ”כל העולם כולו נברא” בשבועי ישראל למטה רם ”כל העולם כולו נבראה” בשבועי ישראל למטה רם אזא יבלי אזא בי עשרה דער פסק ”דין דין” ברמב ם,

¶51עאכו כתר כפסק דין הרמב ם, שכל המעדנים שהובטחו בטרע לכאורה ”קשיא מזה וקושיא” מזה ענין התרעה לדברין בני ישראל קיין ”להם לחם לאכל ובגדיל ובש” ”וכל הפירות טובות” שבעולם,

¶52ווי הרמב ם מבאר ס'זעו אך תנאי כדי שילמדו טהרה מתוך ”מנוחת הנפש וגם מנוחת” הגוף, וואס ער טעגמתם מה שמשתדלים בין חב"ד להתעסק בטובת בני ישראל אפילו בטובתם הגשמיות לגמרי,

¶53לא דוקא בתנאי שיהם לילמדו תורה ושילשין ילמדו תורה ”לכן מספיקים להם כל צרכיהם”, אלא עצם הענין שמספיקים הטובך של בנות ישראל אפילו טף ונשים שאינו מחוייבים 'בלימוד התורה',

¶54און נשים מחוייבים רגבי לימוד שלהם אז על אחת כמה וכמה טף, אבער ביחד עם זה כיבן שזה טף של בני ישראל אז ער איז קדים לכל העולם כולם,

¶55אז אז ער איז ער אשר כולדא לכולם שקר לחוה איז למעשה?

¶56פאר מיר רעפט די למעשה? ברושל המן יודע בכולי לחב דים, ער מאתים די למעשה?

¶57אים נאך זריעו ומצור עומר הנשים לפני תרחמנא.

¶58הנשים ונשים בגמי בגמי טף.

¶59און בפני תרחמנא וואס ער איז מקיים מיט זיך.

¶60בנוגע לטף, כתוב במפרשי התורה בכמה מקמים, מודגש בנוגע לאכילה ושתי' שיש אכילה ושתי' של גדולים ומבוגרים, ס'איז אכילה ושתי' שיש בה תארץ,

¶61משא' כן אכילת הטף, א טף רגיל ”באכילה ושתי' שלה” שהם מעבדין פירורים, ופירורים לאו דוקא קטנים, נאר אפילו גדלים יאטר,

¶62כדובר בטף וגם אכילת הטף, כשמבארים ענין החיוב שלמאי כשון יוסף שכל עם ישראל נקבע ה' יוסף, בפני שי יוסף הוא זה,

¶63שהוא יזמין טף, גמלי הטף, זאגט דערן ארץ לא רגעפיל השחילה שתי' שלום דתורה אז ער איז בשביל הטף, ובשביל הטף מוכרחים, ובמילא כך השפיע, בשביל האכילה ושתי' שלהם,

¶64בשביל בגד ללבש, ואפילו ”בשביל חלקים שהם מעבדים” בפירורים, וכפי שרום במוחש, אז זיי איז דוקא ראי'ן אין התורה זיין במוחש, כשרום טף מישראל און מיני מישראל, הם מעבדים יתר בפירורים אשר החלים בפיל הבריאות שלהם.

¶65און מ'איז זיי נאך כא מיינען אז לכל איז פסח איז פסח אז תינוק נכנס וכקרבו ידאז מפוררן אזא יצריך ”לב דוקא חמשה” הגדולים אין די גדולים אין די גדולים אין די גדולים הקטנים ממוחוייבים לבקרות חמשה, אין קטנים אז וואס זר מאמרך יואב מזכה את המבוגרים שהאמצרים תריכין לבדק עצמם מאני מסע בז' דמו שלהם.

¶66יעשה אראדבאז מפורסם, אראדבאז במהר שהוכחא דעת מאני מוק מדוע החזר יחמירו מבדיקר חמעץ 'וכל שהוא' ובינע ולבדק ולבטל אז ווי עס זיינעט דאס פאראט דא גמרא, ציינעט די בדילין מיני, ווי ספראט מפני שזה יבקרער, דא כל ודחן.

¶67און במילא, ווען ער ערי מכו אנשי חמעץ וואס נמשל יצר הרע אז לכן טרחים אפילו הפס ולבדוקא הרבן זא אערתא ”אפילו פירור אחד”.

¶68און דאך אז ס'איז דא רחי' לער אדבאתא.

¶69זאגט זאת מדגיש שכיוון שבני ישראל נצתבל זה יש להם הכח והקשרן למצא ”אפילו פירור אחד” לא רך ”בתוך ששים אלא אפילו” למטשהו בכקיום שזה מציאות של ישראל,

¶70אין שם מקום אפילו לפירוש של זיין וואסער איז נציאה אף.

¶71וזרע אראפ אין מקושב וזהר גטוב, אים מצזה מחרדי מצוותא, אחר הרפאה, ותער כנגדי חמעץ און כנגדי צרע, אז מדובר אז כוראת ולן נאכנה נאכלים נאר נראה ער כל השמעת את יצר הרם בזר המשך איז דאס א יח רך לא קופא של פסח, עד הבעורשן מבוארים אז אין כל השנה כולן,

¶72ועד זיך ובין לא יאכל החמעץ אז די מצשון בנים למה וער את החמעץ וערפע איז רחת רוי לא יאכל כל השנה חמעץ, יוכלתי ארוך אלא זרע רם.

¶73בזה המעלה ”של עתיד לבא”, ”ומעין המעלה של” זמן ”המקדש, והאין מקריבים”, אויב מקריבים חמץ ושער,

¶74אבער בחג השבועד אויב מקריבים ”על גבי המזבח” אויף נביאים זה לתוך המזבח, אז ווי זהו לפני ביאת משיחות כל אחרי הגאולה יגאל גם כנחמעץ, ותהי' גאוה גדולה בכל הענינים של דושה,

¶75אבער גאוה זו לא רג מותרת, אלא אדרבא דער קיום שהאיכחי ישראל לי יהי"ג...

¶76גועה בכל התקוף, שהוא זכר לקבל התורה, ו”הוא זכר לפסיק” דין בתורה, ולברר הדין אויך ס'איז צריך להיות הדין בתורה, ונוסף על כל זה ניתן לא איז גם קיין הכח, שבתורה הוראה שעה, כי ”התורה היא נצחית”,

¶77אבער בתורה הוראה שעהה, הוא נעשה לב על הבית מבלי כל הגבלות.

¶78איז מען אריין בקסלו, איז דער גמל נתן שדחם כאחר וויליאמען ין מה רבין בדבש מפני ”שאתה רם, רא ככלתו עליו”, חדא דבש איז דער כתירו מנה ושואלי השם.

¶79בקתרה דארפן מען מורימען דאס אין מה רבין בדבש אין מה רבין בדבש פון פשוטו קטוב בטרה, מה רבין בדבש וואס דאס איז פאר מסבירה וכאן.

¶80אז כתוב ותרן לטער קריבו דבש, פלאס אר אז מ'איז דא למען קריבן תפס אר, תפס דבש, כהר בו קטס למען מה רבים בתפדו אשר ואילן כטוב בטרה כ”כל סער וכל דבש” לגמרא ומען מערער, כמה הלכות בבוחני' ברא שלקות, אם חצות אברך צורמען הטרן ומערער שלקות, ”אם כטוב בטרה” כל,

¶81אז ס'איז אויף לו כולשהו זה אסור, יש ”לו כטוב בטרה” ומען מערער, ככל סער וככל דבש עט ומען לו כולשהו פרור, כבר אסור האט ווי געגאנקענט כבנו השם, כי אפרור אזוי איז אין חלום ארבערי אזיק, איז שוין ניט גירש טאקל אזוי.

¶82”כדי לזכת את” רוב בני ישראל בדורנו טראך להדגיש שיסורו עד ששים, ואם את זה מפחוץ מישן ששים אז זי הוא בתוך 'כלל ישראל', ומצפים יתא למיין, ומתפלים עמו ביחד, ומתפלים עמו ביחד ”את צמח דוד ארבתך מורה תצמיח”, ולפני זה שבטינו כבראשונה.

¶83וואו העיקר שיהי איז דוקא נשמה בגוף ופי שמעתי לפני זה איז ער קדם אפילו לחיי גן עדן.

¶84וואס דערפון איז דא, מה נאך דארף ער דאך ניט קעווען, וואס ער האט בחרבנו בקבלת רם מורים הרי' בהגדשת לפסח, מדיינון, ”אילו קרבנו לפני הר” סיניים ודא נתננו תטרם איז דאך ביי פירושים אזוי.

¶85איז אין די פירושים לקרבה פון הר סיניים.

¶86וכבנו תרם. אבער נא קבנו זי ליצילנו.

¶87שרבנים יו בעלי בתי מלא תרע, שכרינו הפסק מה שפסקין פסקין קובל בשמים ווערן כבלים תרעה כלימוד תרעה.

¶88לא. קורא וואנענט רפי נתרע ווען נתרנען וועט תרעה מתנה מוחליטת, ששייך אהמאצע ערבי עז ”ומר כבר חומי” ומה פסקים למטה.

¶89אייך פסקים למטה איז נפסק למעלה. זהר שמחשי נתרנען ווען נתרנען וועט תרעה.

¶90זהר שמחשי נתרנעתא רשי אויך אהמאצע ערבי עצמיותה תרעה.

¶91לפי שן כפי שאיז קציא לפני זה, שבני ישראל קודמין לתרע, ויתר מזה, מי מכריז על דבר זה הטרע עצמם.

¶92מ'איז משנך נקורין ביום חמשה ער איז גאר ברכה שנה, אז כתוב כאבה חדש ופר בכתר אם הגנו ”כי חק לישראל וכתוב אין” מדרש,

¶93שהמלחים בשמים אומרים, רבי נעשה רבי מטהי, ראש השנה מטהי, המאנים אני לרדה את השלו תרצו את השלו תרבנים ושמען פוסקים.

¶94ודוקא שלשה ”רבי בידים ושמען” פוסקים?

¶95אדער ס'איז מער ווי ס'איז מער ווי ס'איז מער ומחפיריא.

¶96אבער גמרא מה שמש גמרא הן פסוק כדי טו, כטוב על רבא ברוך הנהר שאת ”וביין בהערך קדמליא לבנ”, אז כטוב און מחנך בדין של מען אמור נאר אמת יגידי רבא ברך הנאים.

¶97משא פארזאגט רבא ברך הנאים אז משא יחודי חליף סק.

¶98רבינו הזקן, אדמו ר הזקן, מבאר בספרו אין ליקוטי תרעה, אורך נמצא זי' פלוגתא כפי שמוספתא בגמרא בן הקב רה ומוסיבתא דלי

¶99והספק הוא כים שהוכיע ”רבה בר נחמני שהוא יחיד בנוגעים” ועלות אזי הספק וואס ער תלוי הפסק-דין, איזו רגע זה היה רגע של רבה בר נחמני בום הייתי בעולם הזה, לזמן יציאת הנשמה שלה.

¶100והפוסקים וחלקים ביניהם, אים הויז ברגע שלפני היציאה, ווי ברגע שלאחרי היציאה, און לדעת הפוסקים שהגרי שעי' לפני היציאה אז ווי הלכה כרבא בר נחמני, לדעת הפוסקים של שעי' רגע לאחרי היציאה אז ווי הפוסקים לרדילי' לא כרבא בר נחמני.

¶101און מקוייב בדעם. זיי זיינען שמחים לה, צי הרע הוא רבא ובכני הימעשיך פארט היהודים, רבינו תאמט הרך, לכל הרדיפה שלא שלדפוטו כיוון שהספט הי ודים שבתקליו ושבתתי' אלה לימודי תרם תרעה, ולכמה פושי, אסור למון תרעה אז זיי זיינען שומשי רבב אבער ברחניו ולכמה יעדער לחדור לימודי תרם תרעה לכן נסתר גופא לימט הקדושנו.

¶102ובאופן שהקדושת אים וואס למעלה מקדושת התורה.

¶103ודוקא הם מקרצים את התורה אויך מקרצים ספר תורה, על ידי שישה את ישראל לי כותב בכוונה, און לעבד את ההאירו את ההר בכוונה ובאופן המותר על פי התרעב, ומי הוא המעביד ומי הפוסק באיזה אופן יבדו את הער ועל כך יעשה את הדיון הדיו וכיוצא בזה, זער אחוי רג ברשות בני ישראל.

¶104ולפלק גדול, שבשפיל ”לטהר אשה לבעלה”, אז לא רג מותר ולמחק חלק מהתרעב, דער ושזה נעשה טיווי מהתרה ”בשביל להביא שלם בין איש לאשתה” ובאיזה אשה לא אשה צמועה שלכם צריך לאשתה ובלעשות בכל הדובר אלא האשה ממתהגה, בן אופן כך וכך,

¶105ועד כדי ”כך שהיו עדים” בבואר ה די הרעה וועדים בבואר ה די הרעה ולא רכוד אחד לשני עדים לפני זה ולאחרי זה ולאחרי כל זה זיי גם הכבוד ”שיהי' שלם בינו לבן הבעל” שלה, ו אבאל שלה אינו מקפיץ כל כך בעניני צניעות, כי ”הוא רצב שיהי'” שלם ביניהם, ואף על פי כן פסק-דין התורה עצמה,

¶106שהכל צריך ”לעשות שלום איש ליישתה”.

¶107ויתפצי בזה רמז יש לומר שזהו מגדיל, און מ'איז ארויס את גבולה האמיתית והשלימה, שעז יהי החזרת השלם בן ”כנסת ישראל להקב וש” ברוך הוא.

¶108ואפ על פי שנכתוב בתורה עצמה, אז שוכן ניתן בתוכטו מטם כפי שהזכרה רב, אז עז איז דער בתוכטו מטם, אבער ואפ על פי כן זער איז טומאה שלהם, בקומש איז דער טומה שלהם אז זיי א בעל מה און ין שהסוטה תטעור לבעלה, ולא עדר ”שאין היתה רגיל כבט” מכאן ולהבא, ולילדת דוקא זכרים,

¶109און בימיו אין עדרת זכרים לבנים, אז לכך דוקא בריאים, ודוקא כחזקים וכו' וכו.'

¶110ער האט אן אשר, חנעם אני ריכות הטר, ווי כתוב בטרוק השם אכה רמים האלה בימים?

¶111כאילו ער איז געזאגט זיין רמב"ם העניין, הגמרא ראה אומרת, כשיתתא מים, ובממתי תתא איסור אז לרק היא צבא בתנא אביו מיטא איז לגמי בעול אויף לו שנמצא בקצה העולם, איז משפיע עליהו אז כשיתר ומדימה טבק בנענט חשבי'ן כתוב,

¶112אז אז רמב"פ עס איז ”כדרך וכטוב שגם הבא” לשון ימ צבא טהן על אים השקע אשר משקימעט אז ס'איז ער משפיע אז גמר עלי"ז, און מער איז גמר בפנק'ן זיי אט אבער בתנאו וען הירח לבו איז כל הדברים ונקוד אים זייעך מציעותם גילוי מפיוטי ותרן האמור בזה וחום.

¶113כפי שמדגיש כודל, לא רכאי נס סתם, אלא ”בעונו של הב” ול, ניכר שהדבר תלוי בערך, ובטלוי בכל הענינים הקשורים ”אין תשמישי המיטה” באופן מותר,

¶114ובאם היו ספץ בדבר, אז זיי מצוה הקב"ה שיתפו מים ושיתפו עפר דוקא מן המשכן, ודוקא מיסוד המשכן, המשכן היה מיסד וכן בבית המקדש, הי' מיוסד כל בית המקדש על העפר שממנו לקחו ”כדי לטהר אישה” לבאלך.

¶115ולזה מספיק אין צריך מסירות-נפש שלהם אין צריך רג שהם יזקימו לשתרות המים, בימינו מסקימו, אסור לחייב טאן.

¶116ער איז אין דעם ערשט ווי ביז אין רצון שבקרוב ממש,

¶117היהו כל הענינים בפועל, ולא יצטרכו חס ושלום לעיני סוטה וכיוצא בזה אל שיהו כל הקרבנות, מתחילין ”לתמיד של שחר ותמיד של בין הארבעים”, וואס דער אדרבא זה התחלה ווי קרבן תמיד ”של ערבית ושל” הארבעים כפי אז מ'האט רבים בזה,

¶118ועוד והוא העיקר שיהיזו פוקף ומיד ממש.

¶119בזה פסק-דין הרבנין, על מטה כמה פעמים, שרב צדיך סוף כסוף להפרסם, א פסק-דין ש”כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי בתשובה”, ולפי שאמר כבוד מושת מוחד מור, שכבר עשו תשובה גם כן, ועשו כל הענינים הקשורים בתשובה, ואתה נשע רג הענין, בגאולה האמיתית 'בפועל ממש'.

¶120מי ידער ניקשא בגמי רבי טראקעט וואו ס'איז דאך רבי ברכנם ורע את אבזים שהוא שמ נימה, ויהי כסי' יוצר נצאה מאן אבזים איז משפחתא מה שומן, וסעלה טעמים מושלט חלק לעל מבא ורימו טעה את געטפאציע להם.

¶121על קודם ממעמד ר' בי לעזר, ועת דין מתחאוה לתנו תדינה על אבזים האלק און מער ”השיבה ומערער אין מקאמר בני” גרשום, שאלה הויבזים משתמצער בעלי חיין שמרובש ומען המשך קפ דם לא יחול ימנה ליכט, וס'איז עצכין מיט עטער דין על הקפ דם נאמש לבא המשיח,

¶122משימין משמשיח, נאר לבא לנהתחילה לכא בי אנש על הויבזים האלה.

¶123ווי אזוי אין פסק שקענט זיך לבא המשיח, און אין פאכט נפחט נשטח רער מען אן אנש אזוי.

¶124אזוי איז לעצחלה שכן בתוכטום הטעם אז ווי תוכף ומיד יהי בדוגמא צו ”טומה בציבור לא” רג תחוי' אלא ישם רים שזה בטולם יקרא וזה וקים עניו בכל ענינים אלו, ס'איז ארויס בטלה פרא אדומה, מזמן,

¶125וכפי שמרץ הגמרא ”כולנה בחזקת טמיה” מוסים וביחד עם זה מתוך דער ענין של היפך החיים, א היפך בשני הענינים, לואו תמורת משים יהי' חיים וחיים נצחיים, און תמורת הטומאה, תמורת הטומאה, שבעיקר ענין הטומאה שהותרה נמצא ענינים במגולה קרבן פסח.

¶126ווארום לגבו הרמב ארץ אין פרעד ומאי ותשעה פרעד ומאי עשה זיין משיחי ומכם מ'החלק מה שמשימית ארמא משה רבינו ארי' מחרחם בכל מקמה ומקמה, ל קח התוועדות, כל פרבא פראמען מצרפין משה רבי'ן, אז ס'איז שריט זיך עזר דא משיח, בתכל הקהר בפועל.

¶127מכל הפרוט, הורק זיר שם בתוך המאה הזי' צריך היא ממש וט בחביל שיכללו הזד ס'איז הזהר החס, ואיד תשובה אזא יע צו לא פרמ חדו לכמה פעמים, אלא שצריך לצרף לזה כל הדורות שלפני זה,

¶128כבהגאולת שלנו תלוי' גאולת של ”כל הדורות שהי' לפני” זה.

¶129ואין די בשעת שאני בעל גאיבור, און אני מדבר זא בשעת של כל הימשיך כאן.

¶130וואס דעמאלט איז גמי' שבלענדען? גמי שלא?

¶131בני ולא רגב אלא הי' כן.

¶132אט האט ער זאגט, אז אים עיקר שהמקבל איז קאבלת המים און מצויות שהכהנים זרקן.

¶133ונפקא מינה כתוב להטי לבב, ”וזרקתי עליכם מים תהרימו” ודהר תמי אים תהלי תליט לכל עם ישראל דאו פארן כזה, ומלימנה איז זרקו, ודרך בן אדם איז זרקו, ולא יסעט כהני זה, אים זו מאדל ישראל דין הזרעה?

¶134לא! זיי איז מקבל מים, אבער אינו דין הזרעה?

¶135הכהנים יזו בפואר, אז קדושתת הלבמא איז שירטן הכהנים לאדם אז די הזריקי עצמם.

¶136און במילא הזרקן מדגיש גם בזה, שהלשון הוא לפני הוי' תברו ולפני הוי'יש ל זה גם פירוש, שזה לפני ו”למעלה משם הוי” ודוקא משם הוא טהרת ישראל.

¶137כלשון המשנה במסכתא יומא, במסכתא יום הכיפורים, בפרק יום הכיפורים, ”אשריכם ישראל מי מטהר אתכם, ו”מי” מטהר אתכם” לפני הוי' תדערו, הדגשת לזה לפני כל השימט,

¶138ובלשון הזהר, שישנו דרגא בה' שעיל שלא אתרמות, לא בשום אות ולא בשום קץ אפילו לא בשם, וכתוב בזה, מבררים בזה, גמקע בתורת החסידות, מה שהיום לאחרי יום הכיפורים, 'נקרא בשם' 'בשם השם', כך קרים אצלנו, ובבדר כ המוצא לספרדים נקרא כך השם שלאחרי יום הכיפורים.

¶139שהים שלאחרי יום הכיפורים נקרא יום 'בשם השם', ומברים בזה אז מה הפירוש 'בשם השם'?

¶140כיוון שלפני הוי' תצערו הי' בי יום הכיפורים אז לאחרי כך צריך לי ירידה עד שיבוא לדרגת שם של הקב וש ברוך הוא, והתחלת היום של יום שלאחרי ”יום הכיפורים אין” לו שם כזה רבי 'בשם השם'.

¶141מ'איז אים מדגיש ”מעלת ישראל, על” פי התרה, איש ישראל כשהוא מהרי תשובה ”נעשה צדיק גמור”,

¶142זדה מרד הגירסא באור זרועו לא רך הרי תשובה ”נעשה צדיק”, ארץ באור זרועו הגירסא ”נעשה צדיק גמור”, זדה מרד שכיום עושה תשובה בכל יום ויום, ובלשון הזהר, אשר בני ישראל הם 'כולם צדיקים',

¶143ובכל יומא ויומא עבדי תשובה, זאגט דער מערער, שבכל יום ויום ”כל אחד ואחת מישראל” הם בדרגא 'בשם השם' למעלה מכל השימט, עד שהוא זה שנותן שימט להקב דש ברוך הוא.

¶144ווי שהוא על ידי התשילה, כאשר ישראל מברך הקב"ה בברכת מגן אברהם, משפיע מסרנט אזוי בזה תלוי גם כן ה' של הקב"ה, ואם הקב"ה 'נקרא בשם' אלקים זאגט דמרי שזה קשור אים הכחות והענינים שהוא משפיע,

¶145בין קרוב בשם הוי ”בשם השם הקדוש”, אז ער איז א שם שמהוה כל הבריאה, ויש דרגא בהשם שלמעלה מכל השם עולה, ודוקא בדרגא זו ושארו של במי ישראל.

¶146אז גמרי שמחתתא וככם האחם ביאמרו שאן ושמחתם לפני השם ורקכם ”לפני הוי לפני” השם ורקכם אז יפי לפני השם ורקכם אז לפני השם ורקכם אז יש תשובה ויש כפרז אויף נה"ה.

¶147במקום ודאו אמר לאברהם ס'איז פא א ראש העלים שכתוב, ו”כל ברכת שאין” בשם ומרחו ת ברוכה אתה ה' אלקינו מלך העל ם ינא ברכה אזוי כרח נוברים בתורה ”ברוכה אתה ה' אלוקרי אברהם ואלוקיי אברהם ואלוקיי” צוהקים.

¶148לא מזכרים אלוקיי מלך העולם. לא מזכרים אלוקיי מלך העל ם.

¶149און דברי מזכרים ”אלוקיי אברהם ולוקיי אברהם” פסומט לט� ידי ברכת שמור ויתעל לב עלם כולו ויקרי השם 'בשם השם' אז ס'איז גאמרים ולכו אברהם זה א תמוסת אברהם מנך העולם,

¶150זה ניתן ל”כל אחד ואחת מישראל” כשמתחילה השנה אז זיין מבקש הקב"ה מכל אחד ”ואחת מישראל שתמליכוני עליכם”, ס'איז דער לשון בצרן, איז אמרו לפנים מלכי יטן הלכנו זכרנות ובמה?

¶151בשופרות, און מפרש פירוש הברייתא כפי שהוא בטורא כתורה מכריזה שהקב"ה מבקש שתמליכוני עליכם, און מפרש גמקום במה?

¶152דוקא בשופה של בהמה, זאגט דערנרץ לא שרעה היהודי אומר חידוש תורה בטרע וכו,' הואו מעשה מעשה פשוט, ומעשה פשוט שקשר בבהמה,

¶153ו בהמה לא ידער נפש הבהמיש של ישראל אלא בהמה מן העולם, וכח של אית ישראל לי שאולה כח בהמה ”מן העולם, ומן הבהמה עצמה” בכח רג הכרן על פי דין, א כרן אין דעם ”מקבל טומא, בפני עצמם”, כמשונה ענין של אכילה ושתי' ולא ענין של לבוש,

¶154האור הבהמה ומקבל-טומאל מפני שותנין מימי לבושים, אכילת הבא מה, בשר הבהמה, אז זיי איז דער אכילה ושתי' לא כסף טומח אמורע, אז לדם כינך טומח.

¶155שלא כים הקרן, והקרן דוקא בפני עצמה, אז זיי איז דער ענין שמדגיש עד יא תה מעלת התורה, שמעלית"ע איש הישראלי?

¶156כשהוא מעבד את הקרן ”של בהמה, של” ”בהמה ממש, שלא” רום 'הזה הגשמי', ואפשר תשתי הבהימא שהוא קנה לו בתורת גזל, הלבים קנה זה, כמתה ”זה בהימא של” נכרי אז זיי הבה א קרן, עשה קרן אויף שופר, שבזה תמליכוני להקב דש ברוך הוא, ובמלבס שופר.

¶157בא פוסקים את מחלכה ”שתמליכנו עליכם מרו” מלכי יא תמלו זכנה ותמלו שופראט אים זו איז חיוב די אורייתא, אבער שחזלם רואים שרחנא תקנו וטי גידוק אחיו וזרח אתמחתא תמליכנו עליכם כוזרק אתמחתא אז דער רבה פוסקים מבנים אתמחתא, אבער משמע מברי ארי ן ”שתמליכוני עליכם וזכנת” ומלכי יא תמלו שופראט דמי איז דאך די אורייתא, דא די רבנן.

¶158אדם צעריך ויאמרו שנא כסל מרימין מלכי יעוט צעריך רכוון בדתא ראה אזוי מ'צבטי עשה דא ראיתא, ווי צעריך רכוון מדם עשה דא ראיתא ”לרעתא לרעתא לרעתא” ”לרעתא לרעתא לרעתא” ”לרעתא לרעתא לרעתא” לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרעתא לרע

¶159אף על פיקר, ער איז גטוף שאיבדי דרבנען איז קיום מצוה דרבנען בלי כוונאה איז דער חל בעתה לא יתה של הן ארוך, משמע שגמר מצוה דרבנען צורך כוונאה, ואם לא קווען ”לא יצאי'” דער חל בעתה וואס כמשך, הרומי חלקים בן דרבנען בנדוע ורייתה, וואס לפי ”דעתה של הן” ”ארוך משמע שאינה” וקי מינה.

¶160לכן אני טעמישט דרך כלל ומרום רבותי' לזהר ולשתדור לגידו שם יחוד זהר שמחוץ זה פטרתי אדם וטאמאל מ'איז מצבשי' לאשר הכוונן, וואס דעמאלט מען מר שמח לן יבאל וסדר מצבש האלק הים אז ער איז קיימטו, אז מצבשי' איז ”כאטא כוונה כי” וואנענט ער אז דבר אזוי.

¶161על פי נוסח חב"ד צריך לומר 'לשם יחוד', באופן חזק כל כך, שאין אחר כך חיוב להסחיר 'לשם יחוד' לפני 'כל מצוה' בעצמה, מנהג חב"ד ”אומר לשם יחוד” רק טעם אחד בים.

¶162לפני ברוך שמר, ולאחרי כך לאחרי ”כן מקיימים כל” המרצות כרימן, ס'איז דאך דעם ערשט אומרין שכתב בספרים שברימן יש תר י' גרעמים בכל אחד מישראל,

¶163לאמילא אין מצרת כרימן תר י' ג' פעמים ואפילו בקרובין אין צבריך לומר תר י' ג' פעמים 'לשם יחוד', כי אומרין טעם אחת דוכן חזק אל כך, ובטוב הקדמה, לברוך שאמר והי' עולם.

¶164אבער מחווינין על מה שאמר והי' עולם, על ”כל העולם כולם”.

¶165בחדרכין צו קהל החם א דם שמברכת ברכה ברוכה תה' אלוקנו, שומר 'שם ה'' ”תשמר לכווען מדתיו הי"ו” ובי'ן ואלוקנו תקיפו בהר יחדיו לכל חדקו דם אז זיי זיינען שים כשרין לכווענות זיי כל ”פעם, כל פעם” שונא ברוכה תה' פשט הלכש, ער האט ”מכווען כל פעם שמעזקירו שם” ה' לכווענות היהו ובי'ן, די נוטה וגמר אלקים אז אני כתרק,

¶166ספר שבדם בבקר אין לידי הכתא מנהג שלאחב דברא כיוונתא ודעתיכם שבדם לא יאכל ”יכון ובכל ברכה וברכה” פעם מחד בבקר איז ברכת הברכה ויחון ברוך אתה ה' ויחון וימשלט כמה שאין אמרה שבשר ה ועדנו כוונה על כל ה ים כולו, וחומר אלקינו על כל ה ים כולו, אז ודי אבאר מספיק פעם על כל ה ים.

¶167ווי אזוי ואם ס'איז תעשה לאתר חבד על הנה ולשום החלטות בזה.

¶168איז כאן קיין לגורל לימוד ”את הרב עכן” כך, עומרים ביוחצתתר תרע פעם אחת בתחילת הים, בפריחת השחר, ואחר כך לומרים תרע כל הים כולם, בהפסק בינתיים, אפילו הפסק של שינה, אפילו פאים ישן באמצע הים,

¶169איז ”כמה פעמים ישן” באמצע הים אף אויף בקום ברכת התורה בפעם ומשנה בתחילת הים איז בתוכף כדא וכו' כך אפילו השינה, שינה על פי דין, שינה את חדת, ולכום בנוגע להקשבה הכבת קרבן, נכתב להסחה חדת, וכרוך לטבעו, עד הפעם ולקדש ידו ברגלו וכל ענינים וכו.'

¶170און ס'איז יקוש יתר אז בכתוב איז א מיד לשנא נקרא הפסק לא נקרא הפסק אבער מ'איז נכנס הדם לנוחי וט למקום שהשאולי ארהרבה ברי תרעה אזוי מ'איז זיי נקרא הפסק שיוצא משם לברך עלי תרעה אזוי מ'טורר כמה תירוצים, על מטיוספי ומה ככה, כנכרך דער מנוחי וט יש על החוטו,

¶171אסור לי כנח בימין, אסור לי כנח אלא בו את ועזט אלא בו עזט ו אסולי לא הורא בגדיו עשי' שב אז אלא חטא אראהבה דברי טה רע, אז אלא חטא אראהבה דברי טה רע זיי בפועל, אז לכן זררים כרבן שיחתמאו דברי טה רע.

¶172תירוץ ימר. עצה מענין פון דעם נכנתא מקום כזיבו.

¶173עלאו ולחשבת שהאסורי הרהבה דברי טה רע אסורי הרע זי טה רע.

¶174זיי איז אין א היפסק. ועל פי דין, הדין שעשה להרהר בדברי תהרה מוטב להרהר במקום תומאר כזהו ענין הנוגע למעשה בפועל, יסור בפועל, אז איהו מר ”צריך להזהיר בכל” סביבתא אף על פי שזה במקום סביר כי טהר שיעדער שכאן עשה לו עסק בצבא.

¶175איבערשטער איז דאך אים זוי מקום של זכמם אז ”רע סולי הרהר” אז אין דער מקום של הרהור מוטר, אבער איז דער מקום של הרהור מוטר, אבער בקום של זוהם מה גם הרהור את הסורה.

¶176ולא פרושה מאיסורה, לא רך מותר אלא מחוייב, לא פרושה מאיסורה, לא רך את עצמה, ”ואהבת לרעך כמוך” מוטה להזירה את כל העשרה מישראל שנמצאים סביביו, עאכו"כ כשעשרה הן טהרי וקדושים, בפוסקי דינים מישראל.

¶177יש כמה נחדים שוין חברים כוונת במקוה, כוונת?

¶178און ריבשי, אסור המקוה, און מקום שרחצין, חידאו מער, מ'קענען שיין מקוה אזה עמוקת רטפחים, פאר חד אמוקת רטפחים, בודיו תרמ אהמת רטפחים, כזה רשות בפני עצמה, ומלטלה ארהר שעמדברעט הרב.

¶179בתנאי שלא? ס'איז דא ער ווארגען.

¶180לא יראה. ס'איז דא ער ווארגערעך לכל טאמאים האט אים אשוהו.

¶181אבער הרהור בכוונתו בתוך המקבו.

¶182מ'איז מלא אסור. ועל פי דין מספיק כשהוא מפסיק בידע ”בין הרש והלב” שלה לחילוק התחתון שלה, אף על פי שההפסק ובידע.

¶183ועל פי דין איז הפסק אמיתי, לכאורה.

¶184כאן כסאוי ראש. ס'איז דא ארבע המבין החרבן וואס ס'איז בגופה זיי לאבן כסאוי ראש כנראה מהשעת שהדיוק בכסא הראש, אז זיי זעען ניט עוסף בדיוק דוקא לאחרי זמן המשנה,

¶185כבזמן המשנה על פי דין, לא היו כנראה אין היו נזהרין כל כך בכסא הראש.

¶186און במשך הזמן, וואס דוקא בדורנו הכרובלים, בזמן הרמה וכיוצאוה, אפילו בזמן הבית יטב נתחדש הענין של חומר הענין של כסא הראש.

¶187אז די שמט איז ווי מ'שם חתם סופר ס'איז ייש נדענין בכי סיור, כסורו ס'איז אין לכת ארבע אמא, גאווה לגאווה, אז די שמטה הרבה מר אבער ער גיט שם השם, ברוך אתהי השם, ער קרשט שם ”שמים בגילוי רב” ש, ווארום זיי יסור דא ראיתם ”ומבימא אתם ספר” ש, מדמי בריך, בגילוי רב ש,

¶188אז ברכה לבטריו וחייו לחזר וברך פרמים ש, יא אז ס'איז אין חמדרם ער שלא מוצא פוסקים שמסקים אין מהתם ספר.

¶189לא מצא. לא מצא. ויש סיבה בדבר, יז כנראה אין ין גזירה שאין ”רוב הציבור אין חולין למוד בה”.

¶190הכלל הזה ניטא, בשביל פסק דין, חסוק ”דינים שהדין צריך” לויט תך וכך, אז ולאחרי כן צריך לפדק במשך השנים הקריבים, אים רוב הציבור ”אין חולין למוד” אז זיי הומן את חינם.

¶191וכרוב, אז כסלוי ”אין חולין למוד” אז ס'איז כתוב בגמנאכי הרשי טירו וועט דאס שמען לא לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב לטוב

¶192שכלו כל הקיצין, וצריך עליות אויף נען שגאולה האמיתית השלימה, וואס אי' וואס שבעה שבטייך כבראשונה, ובכל הענינים שעדיין בספק זיינען תיכף ומיד משלחן שלוחים ”לבית דין הגדול פסביבת לשכת הגזית”, והוא ישול על אתר,

¶193ובימלו יכללו החליטו זיינען תיכף ומיד ישלו ווי סנהדרין הגדולה, שם שיהי 'לשכת הגזית' באשלימותה ובמקומה, ויהיו ”ואשיבה שבטייך כבראשונה” אז זיי במילא תהי' יה כל הענינים הפסק-דין תלכא פון מיד.

¶194איז אין זייערע דרגא, אז במהלכא טוב שמיוספי קט בבנה משיח לא אתא נדריננו כבעדנו, אז דער גמרא אמרה מה שבע אראנו בעדיהו, איז דער גמרא על ממהרתא?

¶195וואס מאמר כאן שמיוספי קט אז איז דא ניט אז יש עליך לסנהדרין און עלה טעם ווען עליך למושבי אהרן וואס מה מגמורם?

¶196ווי די פרוגע פון דא אבן א סנהדרין כבוהו והככי כחו כשיש סנהדרין, אזא אפילו לפי דעתו על כל פנים אין למשה אלא אהרן כח לפתיק היפך הסנהדרין אז ער איז דאך עליך לסנהדרין, מליך למושבי אהרן?

¶197אז נימוד הבן אל משה והארן ממש, פריט תחיית המתים, ויהי את סנהדרין בימים ההם אז אי' על פי דין צריך לי ”אל הכהן אשר יהי' בימים ההם” וצריך לי הכרע דוקא על פי הרב, ומשה והארן א מרק שנים והסנהדרין יהיו ”של שבעים ואחד”.

¶198בזה ולא יפדימיים ש...

¶199בגמר אל מערער שמספקא ”אין מטמאו ולמטמאו”, ס'שערו אנט שוין מיט שלא שרצור הוי"ו שלא שרז הוי"ו שלא שרז הוי"ו שלא שרז הוי מרהו משל אראם בהדאי' וב האמת תקוטה הי' לך.

¶200אז כינער איז דבר גילוי און למדימין ושבר הארם, אבער א 'דבר חידוש', איז מזה נדרין, זה ורגבי ענין ”שלא תהי' בהם” הצבעה, ואז משה ואהרן יכולים למסר,

¶201שבזמנו ”מהי"א דין תך” וכך, אז ובי אם יבקשו צי צריך אצבעה אז זיי צריך להתחשב אים שבעים ואחד איש אנציון על אתר, און משה ואהרן אומרג שניים הם.

¶202ביהדי הוא גדול. שנים הם.

¶203אני משתדל להגדיל כבודנו.

¶204כן, דאך. און ווי היילא וועט ער כולל, ערמאכט די שלפה של ארון, ווייאמא של ארון.

¶205אפשר לשלט למשה ארון אז ענינים התלויים בשאלה, אז כפי שנאמר בנוגע לכל נביא ”שאין הנביא יכול” לברת מהו הפסק דין, איזו ענינו של נביא?

¶206דער צריך להיות מסרת ”משה קיבל תורה מסיני מסרי לישועו”, ישועו לנביאים, און נביאים אנשי כנסת הגדולה, ומש אנשי כנסת הגדולה אז זיי איז א פסק-דין לא כפי הנביאים, אלא רע כפי אנשי כנסת הגדולה.

¶207ווארום רעדע אזי משה הרמה, וטמשה משפט, יתר נדרין.

¶208אנהויבא. און ווי אים-ווי אים ס'איז ריכות לשען, אתר נדרין.

¶209בשעת אשר נביא, ואם זה הרחז איז משה הרמה בעדים.

¶210ביום הברסן מחליט כן, אז וביד ”הבית דין כתוב” בכתבי האריז ה מובא ”של עתיד לבוא” יהי' ”הלכה כבית שמאי”, ובפשטות מטרצים זה ”של עתיד לבוא” כשתהי' הסבה,

¶211אז אזי' יתברש איז במצב ההוא, אז יהי' בית שמאי הרב, אז על פי דין ”הלכה כבית שמאי” בפני ”שחרי רבים מהעטיות”, אבל ביחד עם ”זה מודיעים על” פר זי גם כן עתה ”של עתיד לבוא” יפסקו היפך הדין מה שפסקו עתה.

¶212כתובה על שמער, מה אס יפקדש הי' כי יצא הבט ”קדש ועמר עלך” כבטיל וארום כי שמער הוא חרפימי' טער.

¶213חרפימי' טער? אז אבער אין אמני אשר הרחק... מ'האט אמני חרפימי' טער צדק ועמר אשר הרחק כבטיל וארום.

¶214ס'איז מערנט... נאמר דא שם... בית שמער חרפימי' טער.

¶215פסקינף היא ערוב. קען פרשה, איז א מבימנו ווי מ'טוב?

¶216ער איז ולא בטוב נבואה, ער איז דוקא בטוב חכמה ולימוד ושקלא וטעליא 'ופלפול דרייתא' על פי הכלליים של עשה משה רבינו ”משה קיבל תורה”, קיבל הכלליים,

¶217ואין זה תלוי בהתבעה כזהו כלל, ואדרבא כל השקלא וטעליא ועל פי הכלליים אלו.

¶218יש בהודכו טוב אין אדם, הטי הים איז דער חטא שהייב קרבנן הים לילה מבאר משיח, כי לילה פסוק וברושלים איז דער ים איז דער ים, נאך אן?

¶219אז כשבע משיח לא יטחשיב ולילה לשלימה עיני כי תחשיב הים של ארץ ישראל איז דער משיח ולבא וחשב כי תחשם הים אז 'אין אדם עבר איסור' ומנין היו יעבלע ווי ”קרבן ובת המקדש הי'” מען ברגע שאני אבערטי איסור לא אייב בתי מקדש זיינען פטורבן אם היו אהבה חיובו מתת מאדם העברי סור חייו מתי חשב ואמצע אנעדרין,

¶220הגך לה אתית גיורת אנעדרין שייך חייב על הדברים ואילא לא חייב.

¶221יו. וכלל זה הוא ענין הגירות, כשצריך לגייר ”מי שהוא בזמן שוין” המקדש קיים, הגיור תלוי בקרבן.

¶222ואחר כך פסוק בשולחן ערוך, ”שבזמן הזה, שאין” קרבנות אזוי איז גור, כאמור, לכל הענינים, והפתיר מוטרת ינשא אלקים, והכהן הזה כשיבנה בית המקדש ישמש בבית המקדש, אף על פי שיעור טו.

¶223כמדומנין איז דאך איין נאך אן? ס'איז דאך וואס דער ביאור לימוד מען?

¶224הד כתוב לדרת כם. משמען מכאן, אז לכל ידש הרבי תעמק דש ולא ייתן הדרין אויך קטוב לדרת כם?

¶225דער כמת מעשי איז גם כשען קרבנן איז א גר גר, די חלרכה חמת מעשה, איז ”כמו ביוחד, אפילו כשען” קרבנן, כשען קרבנן, כמו ביוחד אזוי.

¶226'ולא יוצא' כפי שמעתא לפני זה, שהבן שלא איז א בן ”שלא, הוא משמש בכח” שבית המקדש, יבנן תיכף ומיד בתחילת בבנין המקדש, שזה יהי' כפי דברי פסק דין הרמב אם בתחילת ביאת המשיח,

¶227ינאג מלחמת הוי' וינצח, ”ויבנה בשם מקדש במקומו”.

¶228וואס תיכף ומיד, אף על פי שנתחייב בקרבן, הולקיבן שנתגייר ים לפני זה, אזוי איז גיור גמור.

¶229בפרעד וויד מביאי חקירם כתוב ומדם כרפה רשט חתת, כצי דר חברי חתת, חקורין הים ושמעפרים ספטינם אז זקוטו ומר כתוב על ר'יש מער,

¶230כתב הפרקי סוף, שברימין תמודשט עניין ווי קורבני חתת אזוי קען מען מען מכאן המאהר אין חליות וכתב מדין נדבה לא ”חיוב חטאת כי” ברגש שעבר לא הקרבן, עלה כתב ופינקסא אזוי איז מאהר למה לא ”כרע פארשעט חטאת” ווי ”כרע פארשעט חטאת” בזמן אזוי,

¶231ויפה טו למאה ”יכטוב על פינקסא” שבתצי מקדש קרבנו חטאת אזוי איז מאהר מה שכתב, שלא ”כל הקרואה, כאילו” אזוי איז מאהר קרבנו חייב לאביו זי לא שטארט אן א טריעלע סופטרתא.

¶232און משלמא פדש שפתנו זה רע כתה.

¶233אבער בגירם השמע על אברהם אבינו, בשלום אמר לו את שם אבינו וכחליפ פר ואיל אז אמר לו מנין כרד ברית אז אמר לו מעי את אין בני יחטא הוא אמר לו יביא קורבן אמר לו אמר לו אברהם הקזש ברוך הוא בנשה עליהם מניחה על בזמן שאין בדרך קיין בזמן שאין בדרך קיין מעיין בן איר אדער מען יקראו וברא אני חפר להם,

¶234משמשה זה איז גאם קיין צבוי, מטה רש"י קריא עכה זאגטו חלל יחפר כשיבנה בית המקדש, המשקה אפילו לרגע אלע כמה רגעים, אז איהו לא רג בעל תשובה גמור,

¶235אלא יש לו כל הענינים הכשריים בתשובה, גם הענין שעת לעצבה צדיקייא בציובתא, הגאולה האמיתית והשלימה טבעה דוקא על ידי בעלי התשובה.

¶236למורא רבי, יומאו מערער אין מאדם לחל שעדמות וים, ויבאר יהא הנביא ויגידת את שעור הזה ופחוט הי' טער, אז יצריך משמעי מכאן, שוין יגידת את שעור הזה ופחוט, ואחל שעורו מעשה הייב לביא קרבן כתריהו יגעלית את גאולה של השעור לעתידו.

¶237יש בהם באיסורים, גמי איסורים גמי מדמה א חיל אכילת א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה א חילה פרסה איז לא יאכלת זיי אחרת בימים, א חילה א חילה מים בפיזור, אכילה בפיזור, א חילה א חילה פרסה לא אים להחילה כרעד,

¶238אבער אם תחילה אחרת פרסה איז שיחילה.

¶239ונתימידי ירוצה פרעה כתובה גמראים, מדמה א ”חילה הקעך חברה” פצעך חברה אז אברה השנה ספרים אברה עלי סופ שזיקן חברה און דאס אברה עלי סופ שזיקן חברה און דאס איז אבער כתוב שמשלם בלא לוקע אבער אים אדם הקעך חברה אז קען אין וואס שוה פוטע איז

¶240”דא בגמרא רשי” לוקע אין פאזעשטו מימא לכן לוקע אז נטאר אדער מה יעשה, יתן מקשטן יענער חברה עדה פעם, וואס יהי ביחד יצרף ו' הציפרו טבא חציפרו טבא שלם ולא יו קח.

¶241ולמעלה ברגש ה' איז כטייך כאחד מה פרוטה כברך היה מקוט דמענו אזוי לא עזר מה שיתין אדמה אתה, אדמה כזה אנהויבן אנהויבן, אנהויבן קוט.

¶242כמה אין אומרים צירוף במקוטה להאמרים.

¶243ס'איז דארף מען דארף ווי גאנבי שבע פרטה, וואס דא איז גזילה וחברא שבע פרטה אז כתוב ”גזיר גזיר גזיר” און אין כאן אומרת השיבה, לא א ”חלי השיבה, כאין אין” שבע פרטה.

¶244און אז ולא אזוי ס'איז גזיר מן נאר אט פלוטער ווי יתנו ביחד פלטער והעצי עברה לסור אין בי' בקע שיחו.

¶245כתב מסיני גזיר זי לו אזוי דעמאלט.

¶246וכמה מפרשים, מה שהחילוק, צי צאלן ”שיעור למלקט וכו הוא” רגבה נוגע להשיר למלקט, בעצם הייסור מן הטהרהו, ”אפילו בפחות משיעור” וכך משמע גם כן דעת רבינו הזקן בשולחן ערוך שלו,

¶247ש”מן התורה האיסור” בתקפו בכל התוקף, אפילו די פחות משיעור, אלא שהמלכות ותשלום עונש וכיוצא בזה, ער זעט דוקא תלוי בשיעור, אז וואס מקצת שיעור אסור אז איז לדעת רבינו הזקן און מן התורה.

¶248”ואחירה ואחד דברה”.

¶249מה שכתוב בפירוש איז בנוגע לאחילה, כדא?

¶250אזא. אזא.

¶251אזא. מפני הטעם שבדבר לכאורה איז נפשט מינה ימשיזה ושיעה של אכילה און שיעה של שבע פרוטה וכיו' סו בזה, כמן הכלל ושמן התורה איז מקצר שיעור וככל השיעור בנוגע ליתרון מן התורה.

¶252יא. און ווי דערנאך איז... אבער א שיעלה איז כדבר כאורה היא באחירי' זקה בפרוטה בגזר, אדם דזרפא חדמו שבפרוטה ולגר שחבלו, אז ער הווטט זיך אראפ דעם מצוה טאן, אז ולא יחדא לגחתא תימנו, אדער צי פרוטה ורצתא ודבע אז זיי לממוץ טער רעכט.

¶253יש כשהוא רצח, חצי שיעור, און דעם כאן איסור, יש בהר רבי שבת ומרד, מדינה אויף ים, וחצי שיעור, אז הגמרא מעטיק, אז חצישי אור איז גאר קיין אסור, ראשי ימי' שטייט מבן חצישי אור, פחטמי שעור מבן חצישי אור, משמע גמלא באכילה יוי שדינען חצישי אור.

¶254אז אף על פי שכתוב שם בהסוגיא, שחצי שיעור מותר, אז וואס זה לא מותר ”מותר לעשות כן, אלא” מותר בהנוגע שאינו מתחייב עניש.

¶255עניש. האיסור ”הוא וכפי כך” משמע ולשון רבינו אז הקומו בשולחן ערוך שלו, בנוגע לאיסור עצמה מקצת שיעור ””אפילו פחות משיעור, מקצת שיעור”” איז מבטל משמען ככך כגמר חצידי יצודו הרב גמר חשית ה גמונה ככך כגמר חצית הערט אומן הטילן.

¶256ס'איז דער דברי פלא בספר של הרב חלוה, שהוא כתב ”שפחות מחצי שיעור” אין כל יסוד.

¶257אפי מיט א ”פחות מחצי שיעור”, אז והוא יחיד בענין זה, וכל הפוסקים מעזקן מסכנא למעלה, מסכנא.

¶258הרב גדול ברמת ובביו שבועלים, מחבר וען דבק יא רב כה טום, גאון הטום מים וכתב כמה חיבורים באוהד, ברית ספרים כתב, גאון הטום.

¶259והוא אומר כתוב במדרש עמלו ה'א ין אדמה ראשון מקור ה עצה, גן אכלת אז איז מען אכלתי אמרים חזר, ”אכלתי ואוכל, אכלתי” ואני וחלפה עלי שניים אז ומען אז רבה עלי שבע עלים איז אפשר לעביד, אכלתי ואוכל איז אפשר למען זי דברים האלה אז אזוי מען איז מען אז אני יחסף, פאכל מחצי ”שיעור, ואני עשה אפסקה אשר” כדך לך פרעץ ואני וחלפה מחצי שיעור.

¶260המעלה הקדש פרוחו מקור ה עצה גן מכל מקום שכתוב כל אז גמר בית, רשתקיסטיו ביך, מ'כתוב כל, ובחרף כל חרף, אף לו 'כל שהוא' אסולו אחד אז דער גאנצער א מאטער דאך אמר לה כל אז גמר חציא וחציא ווי אסולא אסור.

¶261וואס אפילו פחות מחציא וואס ”אפילו פחות מעיקן”.

¶262ער איז מובא בפוסקים, גם כן דבר מוזער שיש משהו שמתחלק לשתי משהו.

¶263קיין. אויף חצי שיעור, אבער רביע שיעור, איז אפילו משהו דמשהו.

¶264משהו משהו אז דערויף איז א חלק געטאן בארץ, יש לו כינערץ ומאן קינערץ אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר אשר החמץ בפסח במשהו אז כל הים של הקנין רט א יאסור,

¶265ושעברה הגך לה אלינו אז ירושלים לנוגב איז אסור אז אמרום במשהו דמשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו למשהו

¶266מובפה פסקים ושובדור אבן אדם זרע כרתך בר שלא, וואס זיך פרשט דאחר אז למשהו דמשהו בפסח, בבא ער, אז אים זה שלא אז מ'איז מער ניט משהו דמשהו בבא ער, אז אים זה כמרד בבר אחר אז אבער אדם לא איך לאחרי תאבא, משהו דמשהו בפסח.

¶267און דערפארשטער דמשהו בפסח.

¶268און דערפארשטער איז משהו דמשהו בפסח, און דמשהו בפסח.

¶269און דערפארשטער ס'איז א עיקר כאי בקרות וואס ”רוח הטומאה אעביר מן הארץ” אפילו רוח לא רק משהו, און אפילו הרוח והרוח צו הרוחל הדמירטא אמען, כזה גם זה העברה.

¶270הרוחה ועצלחה. הרוחה זה הים מראה עמו זה, הרוחה הלוקים ורחבת ה”פני המים, ורוחה” בקדושה זה מהר חשיבוטה,

¶271הרוחה פנים משיח השם בפירוש המדרש של מושיח, במדרש רבה, מפרש ”רוחה אלקים להחפת על פני המים”, רוחה של מושיח.

¶272ולאחרי זה מימר, הי"א ”מר אלקים יהי'ער” איז דאס אין מערער קובן שהיו אור בעולם פאר הי' רוחה של מושיח.

¶273וואס דאס איז פאר דא דברא, כדא מאחשי ישראל ימענה מנתרן, דפני אתה רם, אז רחושי למשי עדל פני המים רוחי רקים ולחושי על פני המים כאמור, רחושי למשי עדל ”פני המים אין” מאמר לתרן, און ישראל ערדעווען ”על פני המים ועל” פני המים, אפילו פני עוד של המים, די כיבודי ברימיניק,

¶274אז ס'איז רחימלי, להחליט ולשא כשהמשיחתיך לבא מיד ”ממש, מיד ידן ממש, מיד” ידן ממש, מיד.

¶275מיד. מיד. מיד. דערפי וואס איז אין חדש פוסקים, ובאופן משה הריבי בנימון.

¶276וכלו כל הענינים, באימא לחקד, איז אמיתית, ועדיים כפי שאמרט אדנור שמאורי וחמי כמה פעמים, שכבר נסתיימה ”כל העבדה בעתה, ואין הדבר תלוי” בביאת משיח עצמה.

¶277לב אקטלוי בתשובה זה אין לפני זמן מה שעתה תלוי איז שרק שיבור משיח 'בפועל ממש', און באופן שיהי מרא דתבעי ואומר זה לא משיח צדקנו.

¶278ומקשרים זה אים דוד מלכא משיחא, ס'איז זער קשור במוצאי שבת קודש, לא אמר אנהו ממוצאי שבת קודש, ס'איז ער צוצר דוד מלכא משיחא זאגט דער מדרש, אז גאולה איז ”דוקן כך שיהי'” סעודה, כאן בשביל הגוף, על אחת כמה וכמה בשביל הנשמה.

¶279כדי כתוב, וואס דא איז מוצאי שבת מזכרים מיט אליהו הנביא?

¶280כדי כתוב לגילה, אהלך שבית ”ספרא את עליך” עליו ובא, אחשבע אתה עליך עליו ובא, מוצאי שבת.

¶281וואס דערפי וואס דערמאנען, אז ס'איז דאך דא א לגוף יש רשיבו שבת, וכתוב שכלם ודים בעצרה דבריננו מי' לכם.

¶282ר' פסחים, וכל המ וגיין בעצרת דברנו מי' לכם און ס'איז דאמרו ר' לא יחולו, בפשט, עצרת און מתן תרזו, אז כל ברוחניצו לכם, מה זה לכם האחר?

¶283במהרה שא יא, שאידלו, שעדי אחירת ישמח...

¶284גוף ישמח... גוף ישמח... אז אחירת איז בגוף אז אחירת איז בגוף, אז ס'וועט דאנקען שיהי' לכם.

¶285כפי שמדגישים בתורת חב ד, שאדרבא לעתיד לבוא, הנשמה תהי' ניזונות מן הגוף, אתה הסדר שהגוף מקבל חיות שלהם מן הנשמה, ולעתיד לבוא, כשיתבררו כל הענינים ויארזרו לשרשם ומוקורם, אז זי' הנשמה תהי' ניזונה מן הגוף.

¶286בזה מדגישא אדער יטר אדער כמה חשיבות הגוף, שרוך לי איז דוקא גוף בריא, ודוקא גוף בריא בשלימות, ואין זה מפריע לימוד תורעו לקיים מצוות,

¶287אדרבא זה איז מסייע שיהי הלימוד בכל אופן, בכל עצמתי תאמרנה בשביל שיהי 'כל עצמתי תאמרנה' און שרוך לי בפועל רמ ח אברים ורמ ח עצמות וגדים וכו וועזר הקלו לי גלו גמר, לימוד, אט רעה בשלימות.

¶288כטופסטו, אין ימי אליין מיט חסד הי' מוער אני עשה חסד ומגוף שלי לגלו חסד ומגוף שלי.

¶289ליגלו חסד ומגוף שלי. טוט אראפ א בשעט טוט אראפ, וואס הכוונן היא חסד דמאך, שא גופא היינען?

¶290אז וזה וזה אמר בשבט הנשמה שלו, בשעת נשמה יש לו הזכייה שיהי יכל"ה להזינה את ה ליגנו לחסד אים הגוף, כזה הגופו של הקב"ה, בשלשון הגמרא לא חי מור לא ”בורא שברא אני” שהוא ברא את הגוף,

¶291ובאופן כך שדוקא בהגוף נגלה כחו של הקב"ה, כשרוב נשמע מה אין רום בזה חידיש גדול ככך כי אנשמה ענין רוחני ואין רום בזה חידיש גדול ”ככך של כח” הבורא, כשרום גוף נברא אז אין רום בזה חידיש גדול קודם ונורא כל כך,

¶292והוא ”ברא בפועל, בשר וגידים ועצמות”, בזה ודוקא בנוגע להגופא.

¶293פועם אין קואב להם ארחו הכטף שלו, אז למעלה ארי' קדש אברה ואיזה קשורם כטף לכל אבר ואבר את עשה שלו, אז לכם צריך שיהי אז גוף כולה בריוך וכל המצות כולם מרקיימו תם, כל אבר ואבר שבה.

¶294לכל עצמו וכה. דער רמבר מארי' מונה האט ער געדריבן וכי עצמאה בפירוש, וכאט בפיו ומפרט א מקום בכל הפרטים,

¶295ולא רק לבני אדם ולאפילו כאן בנוגע לבהמה איז זהו גם הבא מה איז בשבילה איש הישראלי ”בשבילי ישראל שנקריים ראשי” ובמילא ”גם בבהמה צריך” להיות נקר שזהו קשור בישראל,

¶296כיוון שבשבילה ”בשבילי ישראל נבראה”, זדה מרשא בבוהומר צרי חליות אופן כך הבריאה שלה, שיהי' חולה להזין, והוסיף כח ובריות, ”דמי בשר כבשרו” באשי הישראלי, וגם בי אשי הישראלית, וגם בי טפשטו לישראלי.

¶297און חודשנו, ווי אלא פסוק ידעת שר כנהו, ”והמורה ווספו עליו”, כמה סכתוב שמאי היהודי מחרת א דאך שר שלה לגוי, ”ולא עבד” בשבת, והכך עליך לחשן עמל הייתי עד השליעה, ויחשבת של גוי, יכולה עבד.

¶298והכך ראה טוי אז גוי אזוי, וחזר וטובאו, ויאדר וצייך ”בן בחנן בן” טרתא, אזוי, ”ידע שר קנהו”.

¶299לחמר איז וואוספו, אז לארף זו חמר ראשי בפרחס 'בן יאיר' כשגן נביאים נקחו טה עסקים נקחו טה, ולתנו לא יבוס שלא א ממוסר, אז ולא אחר אז במילא מ'זעט זיך כמד מוסר, שער ידע כנהו, לחמר אבוס ועליו ידעתו מוסר למו מוסר אז המעשה אתריך למוד מהם, והאמור, אז בשנתם מליחנו מבהימוד ארץ.

¶300בזה ומעלה ”את השער ואת” החמור, ”כיוו שהאים נעשים” ”למדים את בני ישראל”, והאילוי היתר גדול שאפשר לפל בהשור ובחמור, שממנו ידע איש ה ואשה, אישראלין, חמור בעליו של הסוז, של החמור, אז זה נגלה אצליהם, שזה הבעל שלהם.

¶301וואס העיקרו שזה איז 'בפועל ממש', בין אופן שמראה באצבעו ואומר זה, שלזה צדיקים השני חזר ומדגיש כמה פעמים, שלא רג סוף הגבולה לבא שיקבר עומדת על סף הדלת,

¶302ורגשית שמחקר לכל אחד והחת מיתנו שנפתח את הדלת ונשחר ואת הגבולה בתוך החודש שלנו.

¶303אבער בשער השידוע פון אים.

¶304בשעתיר גרענט פועל, נאר ווי ס'איז געווען מערניט פועל, נאר ווי ס'איז געווען מערניט פועל, נאר ווי ער האט געגעגאנגען די געבודה אית וכו'ן בן קדס פרחו וכנסת ישראל, הכסף ממילא, תשובה ואתשובה עליכם,

¶305יסודם אומרים, אז צבנו עיניך ונחשובה אז זכו דער רבים וחוק רבים, אז עיניך הוא מ'איז במילא, אין סיורת אין סיורת איז ער געברעדט ער בא אין ידי רחמים ס'איז הוי אין סיבה טעם.

¶306ככתוב ”בפלוסתו שבין הקב דוש ברוך הוא וכתבתא דרקיעא, יש גם כן החלוי רבים להטא” וליאן אף על פי שהקב דושה איז אומר כך וכך.

¶307וואס דער איז גאר במדרש יא ראשון ריען. משכנין, הרעכן הרוטא.

¶308כאמורא במדרש, וראשי הרם, תליב מילי הרח נפשיך.

¶309און וואו ער איז דער... וואו ער זאגט הגיד מילי למשכני...

¶310משכני! געב ער אין די בושה. געב ער די בושה.

¶311געב ער די בושה. און ווי ס'איז דא א...

¶312ווי ס'איז דא א...

¶313ווי ס'איז פלוגתא, אז נהכנו אמרי משיבנו, משיבנו ”אמרי משובו ושובא” עלי ושבא עליכם פלוגתא!

¶314אנו ביי גדוות בארוכה ואז מעלות אים, אז מה?

¶315איז פאר החם. ווי עס איז דא קלער רבו שמואל אז דער חטן איז ”כרב באיסורו וכשמואר” בממונם.

¶316אין חפש ושבו ראוי בגמרא בפתחומש, מחלקת איז מגן סתם איסורו למטה אסורו, דבר מותר ”למטה קרו, למטה” חמים, טאטע אגבר אדער אז רב סעבר שאולה אגבר ”ושמואר סעבר שטאטע” אגבר ס'איז אז לחניף ס'איז כאן, בגמרא און טאטע אגבר.

¶317ווי דערנאך איז א כלל. וואס איז מער ווי בנשחרי בנשור העלם, תמיד ערך כמוך, אבער כאן איז ס'איז גרה אתה אגלה!

¶318אבער כאן איז ס'איז גרה אתה אגלה, אז ס'איז גרה אתה!

¶319ווי טרעגע פון מיד ממש, אפילו לא לחכו את שנביא לארץ ישראל אתה נדדה ארץ ישראל, אז ויהי אין צריך אתה לא אז אתה נצטה בחוץ לארץ,

¶320ואף על פי כן צריכה לבוא הגולה אתה אפילו כשמר נמצא ”בחוץ לארץ, ולא” יכפיד על תיקל הדרך שצריך לא יתלתו ולא אהבתו ולא יזוסעו.

¶321ווי אזוי תלוי געהאר, מחר בארץ איז דער ערשטער בארץ במאחש שבן, וארץ אמרום וברך אים, ובתן טרם וטהר.

¶322ובתן וברך אים, ובתן אמרום וכי סמיום אז ישמע חנוכה בנפוסקים איז מחדמין חוצה ארץ מצפה מחדמין מצפה כמוני, עתה אז איז בנין יחא לי הגיד ותן תרם מטהרה ובראת ”שם שלנו, בריך עלינו”,

¶323ולמעלה מכמן שרירים צפו. עזרים תחריות כמו כולי אבן.

¶324אז דער ברקרת הפסק, כך ורש' לא, גיט דאס איז בבאז אומר, ארץ את ער שאין חוץ דארץ אז וכייב לי הגיד וועט כהגזימין דברי על גשמי ארץ ישראל אז ברכת ארץ ראבר אז הי' דא גיטא, צולאשר אלקמו ארץ הארץ הארץ אז אני נמצא כאן, אז כידוש שנמצא בארץ ישראל הרחמים.

¶325פוך ני הוי כאן, מר?

¶326פרי אתה שנמצא בחוץ-לארץ?

¶327מחר בארץ, מר. הים אני אים בי ים, מחר בארץ כאן.

¶328אני נהכמה ארץ באז, ווארום ען גייט בריך עלינו כמה ארץ ישראל.

¶329ארץ ישראל. אקע. במשר ארץ ישראל.

¶330און ככה נהגים כל בני ישראל הנוצאים בחוץ לארץ.

¶331ככה אלה שנהגים ”מארץ ואין חוץ” אשר.

¶332ורכך המשמען. נאך און שוין הודך על זה.

¶333”הודך על זה. הודך” על זה. הודך על זה. ורשיאל ורשיאל ורדבאנגעבן כיבור כי תורה גמר פרי חדשים.

¶334און נאכמען אומקשן פראוילימא לגשם, פראוילימא לפרנסא.

¶335בחדש העדר לפרנסא. פארמיט ס'איז איך פרנסא לארץ.

¶336און דערנאך פארנסא פון דא ניט אפ לבא גופא בזבני, כאילו דא ניט אפ לבא, בנוחתכן יטר על הפה זה מיעץ.

¶337בשבילי מספיק לפסק דינים כאן, במילא לא ”יפסיקו אפסיק כל” דעת בנוגע להנהגת קתר, אויך אין הגן ”אחר, אבל בכל” אופן כמדומה לי ישועה א דבר נמצא במחלקת.

¶338וואס זאגט דעם ערשט ישנם רבנו ארץ ישראל נוצאים בחוץ-לארץ, בזמן הסופק, מחר בערב אין מחלטיים בערב ובים, אויך אין מגוה אז.

¶339און נאכמער געבן ארץ באז דער... ישראל חכרן היתרח מורא א דם שהים בארץ, ו תחילו מה וברך עליהם, והגך ברך כאן לחוטה, אז זה גמר היתם מתקים שהמשיחים, כמר שתחירו שתהיה אז זה הרדבה, זה הרדבה מחדשתים.

¶340און ווי שכמה שטייט ציבור שבאם לכאן נטפלל, אז אין א ימי ן בלחש תלוקה מאה ארגס רערש, און ווי ערשט יע ציבור ומחזרש הרי לדעהבה טעמתית, תלוקה מאה טעמתית, תלוקה מאה טעמתית, תלוקה מאה טעמתית, תלוקה מאה טעמתית.

¶341כפי הציבורים, און ס'איז אז בכלל הרי התפילה שבלחש של שליח ציבור איז דער רק הקדמה והכנה שיודער אויך להתפלל בציבור,

¶342א תפילה הכשב כשנמצאים כל ”שליח ציבור, התפילה” שלה בלחש, שאולים השאלה למו צריך הוא נתפלל בלחש עלי ותפלל?

¶343ווארום בזה שזה בשביל שיחין עצמה כדרוש לתפילה בציבור.

¶344וכדרוש לתפילה ”בציבור. וכאורה לפי הקבלה? יש” חיוב לחש ואיש חיוב לחזרה, שנה חיוב ונפרדים ווי ס'איז די כוונת מיוחדיו דמקען ללחש איז כבוד מחזר לחזרה.

¶345ס'איז מען נאך אין הים הזה יגידו אנשים שנה הוי שנו סדרים בידינו ואני נתיך את דער, נתיך הכנעי, לא כטוב שכל תפילי שבע פעם מחצה שלשים ים, וואס דאס איז דעמאלט זיך לפניכן, לעיוני בעלי הים, ס'איז דער סידור, בחצה אחת,

¶346הים אמרו הים ווי ספרים איז דער אינטער רב העכץ יש בו כילל שלב כמה ענינים שהוא נוהג כפי שנוהגין בארץ והספרדין בארץ הקדוש.

¶347און דערנאך משאו לימוד העכות אויסים כאן ועושים החלוקים כאן דערפי החסקים של הלבנים של ארץ איז נאך דא פסקים פעול, שומען מ'איז שומחים על הלבנים של הלבנים בנוגע להנהגה ”כאן, בחוץ לארץ”.

¶348אבער אים מ'גיין ס'קומט אבער אים מ'זאל זיין, אים מ'גיין מיט און אים מ'זאל זיין.

¶349לחץ כן, אבער אים איז משר בהתה בתקנוס יציא ישכן בגולן, ”שוין מברכים בר” כד כהנים וברכים כל ימים.

¶350קיין. ושמעתי מורי חסידים בדורות הלשענים שברצון רבינו הזקן הי' והאנעריק, נשיאת כהנים, בחוץ-לארץ, גמקום, בכל יום, קיום ””שזה מצות עשה” מן התורה”, ובכל זה לא עלפה ליגב.

¶351ארויסער וואס דעמאלט איז ער א מברכת הענין נעמען רעדט מיט המצוה ”אפילו בחוץ לארץ”, אויף לאחרי ההשתדלות לא עלת בידו שהציבור יקבל את הקבל את זה.

¶352וואס האט ביתר ”דין ביתר דין” ביתר ”דין ביתר דין” ביתר ”דין ביתר דין” ביתר ”דין ביתר דין” ביתר ”דין ביתר דין” ואשר

¶353הל יב עליהם ישראל בשניהם עליך.

¶354והם נהגים הנותן כהנים בכל הענינים הקשורים בזה, ס'איז דאך מערניט ווי הליכה לתבילה גמקן און יזרק אלי', הנותן כהנים בארץ ישראל, האם נהגים גמקן ”קודם נשיאת כפיים”,

¶355בתבילה במקוה. לא קולן.

¶356בפרט נשיאות המקפדים של כווענים לכו' מקוה, לפני כן, ויש מצבקים מעקיעו.

¶357ס'איז דא רגע לה. נאר ס'איז דא רגע לה.

¶358ס'איז דא רגע לה. נאר ס'איז דא רגע לה. א יום פעם רגעים בארבע, ימים הכיפורים, אראכו על ימוד דוכן ועל ימוד דוכן ועל יתר דוכן תהיו לפני השקיע?

¶359וואס לפי הרשש, כדורך מיוחדת בין חז כהנים בין עולם, אז ראינו הגים לרבי' לכהנים מים הן מרעך מברדימין רעך,

¶360וכא כך נבהלים בהולים על זיי, שאשים מועדים רעך וימן כפרים, אשים דבר לדם ומרום ”להם, ומרום להם”, ורעוני ומרום להם איז אבער דעת ימי דא איז נוסף כפיים בכל התפילות איז רגבי תפילות נעלעב ומנהל?

¶361בכל התפילות חוטמים מן חל, כאמר בתחרידוי מוסף נוסף כפיים מן חלה און בן חלה און בן חלה איז מען רעדת ”העם בשביל שנותן” בן אלי ב?

¶362און נאר מ'לערנען מן חלם, ס'איז ניט דאס א חלוט?

¶363ביום כאן ניט רגילין, משאר. ”ביום הכיפורים אין למורא” למורא למורא למורא למורא כעת שקולו.

¶364עתו דער? ביום כאן ניט רגילין משאר.

¶365ווי בזרע בטובת, און במילא מ'דאמוזט אז אמריינכם מפרים מנהג גדורי אז נאכמער האט נאך אים כפיינד.

¶366ביז אין אמונה, אמריינכם מפרים מנהג סמוך לארביר, סמוך רשקי אה, נאכמער האט נאך אים כפיינד.

¶367לחובל, מען פאר נשא מ'נחבדי רשקי עשי חרוט, בגן, דער סמוך?

¶368עשו אין גן. ויש שורה מעלה סמוכה.

¶369אז צי שהשע אה עשה שבגדורי אזוי, ורן פרים אריך נאר גימש ווי מ'משט צו מוכה נשים כפה אין פעלים לפניכן, אויף לא נהאקסן אים, און אויף רעכער נשים כפה.

¶370אז ווי מתפללים, נאילא מראג בי ים הכיפורים?

¶371ניין, איז אין רעכים וכיפורים, אז וויל אים געברע...

¶372אז אריך רעכער במין חם אז לא נשים לא מתפללים נאלבר בעשרה בטבת, איז דאך...

¶373אז במין חיים פעלים ומנהאז סמוכה לשקיע אז ער איז ווי קימן ורעכער סמוכה לשקיע אז ער איז ווי קימן ורעכע במילא גם הלויים מצטרפים לזה בכל השדרים של נשיאה.

¶374ס'איז קא פאים. ואין כדי כדאים למכפדים, אז רשע שמען שכן?

¶375בגמר נצוט כפיים מורים בשם אשר שגעמבעטש, אבא אב בבקר און ס'איז דאס אים כפיים.

¶376איז דאס גאר ביחד?

¶377בגמר נצוט כפיים. אבא ביחד, ווי ”אשר ורבי נשמע ביחד, מקום” יש בראשו לי אז אני חושט וואס י' שטייט זיין בניבור, אבער בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור, בניבור,

¶378בניבור, בניבור, בניבור אשר אין חלקם של הספר דעם שזכו לי כפיים, לא רג ביום טוב, השכנזין ”לא זכו” לזה, און כפי שש אמרתי שוין בני הזקן רצון לתקן זה ולא עסה בידו אין ריב הציבור איז לכל ומלמד בזה.

¶379הוצאה לזה שטבו הגאולה האמיתית והשלימה אז זייער איז דער ברך, אז ס'איז איידער קאיבא בחוץ סימן פארש אז נשמע סימן פארשט מען מיט במקדש וצריך להיות משהו שרעמד די תלמות הביטוי של ”שם המפרש”,

¶380כי לכאורה על פי הפוסקים אין דבר ברור אויך צריך להיות הביטוי בדיוק של ”שם המפרש” משפטו הרע, יוקרה אימש תחביבו ”אמרים ברוך שם וכו.'”

¶381כתובה גמרא שא אדם כשמ חקירו שם השם תוכר יצ דק כשאדם אומר שם השם ה' זקט ער כהנים וכו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו' כו'

¶382אמר עתיר און ס'איז מער כך שבגמרה כתוב, כהנה גדול לא ים מזכיר 'שם ה'' וי 'שם ה'' יוצא מפיו ובדער את זה שמפרש, אז איז מער כמה שכתוב שיוצא חין ויתכף זיי בשם בעלמא ה' המפרש, שיוצא חין ויתכף כהן גדול אז זיי לאט זיך ריתקף, זיי מיצר חין פארהאם וואס תהאט.

¶383יא. לכאורה. ווי זיי מוכיח ממילא שם, קומט תשמע כמה פון רשי איז קרענו משתי חבינו אז רך השמים לא הכהנים יצאו, ”רך ממילא, רך ממילא”, רך ממילא, איז דאמאלט מען שוין משהבתוכר איז דאך וואס כשמות ככה ופילין.

¶384וכאחכה חמר עטירותא ומקרחם, מקרשי שמן פון רשי' יוצר ”לא אדם” איז יוצר ובד אז יוצר מן הקרש ועל כהן כולם כהן כולם הויבאתים בזה יש הביקוי, במחלכת בין אשכנזים לספרדים,

¶385בשליח ציבור בין ”ים הכיפורים ועבדיו” אז ס'איז למנהג אשכנז אז שליח ציבור, וגם כן קרוא אן יצרנו דא, יצרנו חזן לא קרוא אןא ציבור קרוא וחזן נשאר לא קרוא אןויף זה איז המחלכת ישראל.

¶386אפילו כששליח ”ציבור הוא אחד” ויש כמה כהנים בי לודאה בצדרה העבודה והקהנים והעם אז דאס איז שרי הציבור פאר אים, רק העם כהנים.

¶387וואס דאס איז געווען, אז מחלכת שני שיש ביים ארנים אריים און כמדובר דאס איז שומש כהן, כהן אט כהנים, אז דאס קענען זיין?

¶388עלים גמר, שרי הציבור וגמר כהנים. ויצלנו לה.

¶389כטוב, אים שם כהן אלה הוא ומובטח לה מצד כפל, מתנאים אז דער אים ”יש קענים אחרים” אלס ושמובטח לה הוא לעולה, אז ולא ישבו בערך טוב כטוב, ושא י' שא י' שא י' שא י' שא י' שא י' שא י' שא י' שא י' שא י' שא י' שא י' שא

¶390האמה האבן גייבן קיין בזה, קיימא צבאר.

¶391נאך אן, נאך אן.

¶392בחדקה, אני ממש, אין בשם אין פארשט זיין בדי מקדש, וכתוב אני תמידו מר, אני קיין לי, לא כדי את הרמב"ם, אני קיין לי כדי את ראשי ותספלט, שבתי מקדש ירעדט מו חן,

¶393מה שמים, ממש, דאס איז דאך נחכרה, עד שיבנו ועד שייתו ואזוי אזוי אזוי אזוי יאב מוכן ורשי ורשי ורחקים בניהם, שנהמת הברומשי רבי מוכן הרמבא מועט זיך מבנן?

¶394מבנן? דאס איז פאר זמן! ס'איז ס'איז שוין ”מוכן מוכן בכל” הפרטים, ואין צריך אלא ירידה בפועל שזה ברגע אחד, ברגע כמימרי, ממעלה למטה.

¶395רשי אמאל מקדשת עטיבדו בנוט ומשחולל י' רעד מלמעלה.

¶396רשי' מאלט לאזט אז מיר רעדן ”בנוי ומשחולל” י' רעד מלמעלה.

¶397ווי רשי' איז משמע שום ס'איז אפשר לי' את דם בלילה.

¶398מה-לערך. און ס'האט דארף עסט זיך פון רשי.

¶399בללק היו כתוב בגאולה בארץ ראין ורעני ה ”קיום יאיר” איז דאך אים מתי גבולים ממש, אז ורעני פסקים ודא למשי משהשרה פוסקים עליך וואס כך אזוי יע.

¶400אבער בתוכף ומיד ממש, ברגע כמימרא.

¶401ממש. ויהי רצון שבקרוב ממש, נסתרף לפלפל בזה אויך א דין, כי נראה הענינים 'בפועל ממש'.

¶402איז מחלוקת שייך אפילו לכרעה כדעת רבים להטעת, כל זמן שאילו בא הזמן ”שהו מעשה בפועל, שאת מעשה” בפועל, למערת הגמרא בבא לבסרא שהלכה כפי המעשה בפועל, ולא מידן הלכה, לא מה הלכה ולא מי כל הענינים קיין במעשה 'בפועל ממש'.

¶403ורחמת תוכן, הגבולי זה משהו לא תבעי אז 'גם אם' ”עליך אין פסק עליך” ונחפסק עליך ואם זה לא טוב אי' ”גם אלתי ועוזתי דקי” אים יהי' לכם.

¶404אני רצי' קבל ברחמים כבודאו כחוי' זקער ותנו שנפסק עליך שמעי' טא ליבא דאורחא תא.

¶405און אני רצי' קבל ברחמים כבודאו שהפסק שלא נהל?

¶406יהי פסק עליך מתיתרונו כאי' לכם.

¶407ומומך שנפסק עליך שהבא מיד אזוי 'בפועל ממש'.

¶408אז וואס זאגט די כלי בריכל תתור ארי כסור ברא לך.

¶409אתה גם כן יש לה גמ בית דין, אז ואל אתה גם ”כן כן כן כן כן כן” כן כן כן כן כן כן כן כן כן כן כן כן כן אומרים בנוגאלה סנהדרין כתוב ברמב"ם,

¶410סג-דין שלכתחילה צריך להיות ”כהנים ולויים וישראל” ולביים ווי דער ווי כשר אפילו במרק אחד ממהרה, לכתחילה וכל הענינים לעתיד-לבוא איז באופן שלכתחילה, וכתחילה אריבער כפי שמוז מצלנו זאגט דא מערשט פון מלכתחילה עושים באופן הכי מובחר, לא רק לכתחילה בדיעבט אלא כם לכתחילה מי לכתחילה.

¶411אז אבירה צדיק בר חמש פדשי, בריך לצי שלא עני כשב וברא לך, מה שנמצקה לך אזוי א לחמי טיפה.

¶412ווי ס'איז א תחילה בהלכות הקשורים בימי הגאולה והכנה לגאולה, וכפי שהרמב ם מסיים חיבורו, שבימים האם, ווי המאדענ ים מיצויים כעפר ויהי' כל דעת ”כל באי עולם” קיום בדעת ”השם כן בדעת” הבורא,

¶413און מסיים ”אחר כן כמים לים מכסים”.

¶414זה חידוש, דער רמב"ם כתוב הענין הזה בשכת תשובה שלו, ולאחר כן בסוף החיבור שלו, בחיבור בהלכות תשובה שלו אין מסיים ”כמים לים מכסים”, כי אין מסיים שבימים ההם יתעסקו בידעת הבורא.

¶415די הלכות בסיום החיבור, ס'איז גאר בשיום הגלות, וצריך לי איז גם ”כמים לים מכסים”.

¶416”אין מים אל תורה” ומקור התורה אזוי איז ער בית דין ורבנים בכלל, און תיתית תורה ומזבר הוי' מירושלים אז איז ער תלוי אצלכם,

¶417מציון ומירושלים.

¶418מוכנים ובשקה גנבא גלי עקלים וועט זיין איין פעלות, כידור ובשום ברושלים.

¶419אז ולאתם נמצא כאן בי וואס שבתך וביתומי בירושלים.

¶420נמצא כאן כמה אראפ בזה רבי וכמי ושל ים, אז נמצא כאן ”משיח ה'” וואלט ממש, מעד.

¶421למעדים פון תורת החסידות מביא ראי' מהלכות אורוין, בנוגע להלכות אורוין צרוך לז במקום שהפרשי לא נמצא ורא כך יש הלכה, שבי מאיזו סיבה שתהי' הי' במקום אחר על ההי' מחשבתו בפת שנמצא על הגבול אז זי' הגבול, התחום נמדעת ממקום שמחשבתו שם,

¶422אז אפילו כשמע נמצא כאן אין ספק בינינו שהוא מחשבתו בארץ ישראל, אז רבי ”מלכים שמחשבת של ארון שם” הוא נמצא, און לעיל רצון שימשיך מקדושת ארץ ישראל ביז יוצא כאן, בקל-שכן וקל-וחומר, גנבך אנשי חוץ-לארץ.

¶423”ראשי שבעה שלי”, הרבה צדקא ולמר גפשטא, חלה, הרבה יעודה ישוען חיים בן שמחת, אשרי מה?

¶424און ווי עס זקט אראבן אראפ אין והעמית הלמידים הרבה, מה שכתב במשנה ווי המדה תלמידין הרבי מספרין לי שהוא קיין זה בפועל במשך שנים רבא ווי ראטן שוין תורה ”מביאה רפואה לעולם” גם בפשטות,

¶425תורה רפואתה קרבב וגם שלמה, ורפואת ”כל בני ישראל ובכל מקום שהם”, והרפואה הכי עקרית, נוסף על כל רפואות עולם שרפואת הגלות שיתושב 'אלופו של עולם' בגלות, במילא איין בגלות תהי' המילה גאולת ותהי' הגאולה האמיתית קודש שמרבן חורך לארץ הקודש,

¶426וואס ניסה ”כולנו יחד” אין מר וקתר לארץ ישראל ובמנינו ובנותינו.

¶427דלכה והצלחה. און דערנאך איז דער ענין פון דער חיל, אז בעתמית איז דאך וואס איז בקרוב ממש צי הגאול ארי' אבקעוועט וואס זאך איז יאכל קדשא בארץ הקדוש.

¶428ווארום. ווארום. ווארום. ווארום. אבי הגאול.

¶429ווארום. ווארום. וואס ס'איז אין חג דרעהן.

¶430און ס'איז רבן דרבא ס'איז אין חג דרבא. און דערמאנט פייט.

¶431און דערמאנט פייט. און דערמאנט פייט.

¶432און ווי שוועט דער סעמדר, איז ליכעט פאר עשר תנא?

¶433די בשדה היתה וחמה און דערפאר איז דאך דער צבחר.

¶434און דערפאר איז דאך דא אין די וואס איז געווען בזה, און דערפאר איז דאך דער צבחר.

¶435וואס דערפאר איז געווען בזה, און דערפאר איז געווען בזה, בזה, ”בזה, ”בזה, בזה, בזה”, בזה, בזה, בזה, בזה”, דא?

¶436און דערנאך איז שוין דער עווער שוין.

¶437און ווי ער איז פארשטאנדיק, אז ער איז פארשטאנדיק, און ווי ער איז פארשטאנדיק, און ווי ער איז פארשטאנדיק, און ווי ער איז פארשטאנדיק, ווי ער איז פארשטאנדיק, ווי ער איז פארשטאנדיק, ווי ער איז פארשטאנדיק, ווי ער איז פארשטאנדיק,

¶438אז ס'איז בלשון ערבים, זיי כולולי די קיובות שזה כלול, 'לשון יחיד', אי יחידו של עלב שערו בניו, במילא דו ”הטה רע מטוב שמחה וטוב לבא”.

¶439לחכה והצלחה. לחכה והצלחה.

¶440תלת הרגיל. לחכה והצלחה. לחכה.

¶441לחכה. לחכה. לחכה. לחכה.

¶442לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה. לחכה.

¶443לחכה. לחכה. לחכה. לחכה.

¶444לחכה. לחכה. לחכה.

¶445לח וואס וועט זיין ענג?

¶446וואס וועט זיין ענג? וואס וועט זיין ענג?

¶447וואס למנה ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת ולשבת

¶448וואו איז דאך דא? איז דאך דא?

¶449איז דאך דא? איז דאך דא? נכאי דאך א ון?

¶450איז דא? וואס דעמאלט קיין ים פון אופן?

¶451איז דא? וואס דא איז דא?

¶452ברכתו אין זכורה, ביתר באור ממחת א יד?

¶453יא ממחת ומען. ארערער? למחת שיש כבלת חפץ, וועלן זיי זיינען כמה צוויי ערשינים.

¶454וואס איז א חשית? און ארויס וואס איז דער חשית, און דער חשית, און דער חשית, און דער חשית, און דער חשית, און דער חשית, און דער חשית, און דער חשית, וועט מען בפועל זיין,

¶455וואס דעמאלט איז דאך אט דעמאלט.

¶456וואס דעמאלט איז דא אט דעמאלט. וואס דעמאלט איז דא אט דעמאלט.

¶457וואס דעמאלט איז דא אט דעמאלט.

¶458וואס דעמאלט איז דא אכטאפ וואס לאט מען אים אראפגעלט די קארד...

¶459און דער ענין פון דער ענין פון דער ענין פון דער ענין פון דער ענין פון דער ענין פון דער ענין פון גייט ער וועק פון אטער, וואס זאל מען פארשטייט אוועקגיין.

¶460און דערנאך ווערן זאל מען פארשטייט, דארף מען פארשטייט דער ענין פון אטער וואס זאל מען פארשטייט אוועקגיין.

¶461און דערנאך ווערן זאל מען פארשטייט, און דערנאך ווערן זאל מען פארשטייט, און דערנאך ווערן זאל מען פארשטייט, און דערנאך ווערן זאל מען פארשטייט, און דערנאך ווערן זאל מען פארשטי זיי גיט אוועקן דער חור, גייט אוועק, גייט אוועק,

¶462גייט אוועק. ס'דרוקט זיך אפ פון דער שיעור, ס'דרוקט זיך אפ!

¶463ס'דרוקט זיך אפ!

¶464ווי ווי ס'איז דא?

¶465וואו ס'איז דא? וואו ס'איז דא?

¶466וואו ס'איז...

¶467וואו ס'איז... וואו ס'איז... וואו ס'איז... וואו ס'איז... וואו ס'איז...

¶468וואו ס'איז... וואו ס'איז...

¶469וואו ס'איז... וואו ס'איז... וואו ס'איז... וואו ס'איז...

¶470וואו ס'איז... וואו ס'איז...