קונטרס אחרון, אורח חיים, סימן ת״ק

אאם חושש כו'. כן משמעות הפוסקים. עיין מג"א ס"ק י"א, וכן משמע בהדיא בב"י בשם הרשב"א ומגיד משנה. עיין שם שכתב דרב אדא בר אהבה חולק על שמואל, ורב אדא לא התיר אלא משום הפסד כדמשמע מכל הפוסקים כרב אדא, וכמו שכתב הרשב"א משום הפסד כו', וכן כתב בהגהות אשר"י משום פסידא כו' עיין שם, ופסקו כן האחרונים (עיין מג"א ס"ק י"ב), ואם שמואל מתיר אף אם ידוע שאין הפסד אם כן לא פליגי אהדדי, אלא על כרחך צריך לומר דאף שמואל לא שרי אלא משום חשש הפסד. והדעת מכרעת כן, דלמה נתיר שבות דמליחה וגם טרחא שלא לצורך יו"ט כמו שכתב הרא"ש בדבר שאין בו הפסד אם לא יעשנו עד לאחר יו"ט.
והך פסידא אין צריך להיות פסידא ודאית אלא אפילו משום חשש הפסד התירו לו, דאם לא כן מאי איכא בין אחר אכילה לקודם אכילה, דבפסידא ודאית אף לאחר אכילה שרי כדמוכח בגמרא גבי מסוכנת, וכן כתב המג"א. ולפי זה צריך לומר דמה שכתב המג"א בסוף ס"ק י"ב יסריח הבשר כו', היינו אפילו שיש חשש שמא יסריח, שהרי בהגהות אשר"י נלמד דין זה מדרב אדא. והא דנקט לישנא דמשתמע לתרי אפי ולא פירש בהדיא שמא יסריח, היינו משום סיפא לאשמועינן רבותא דאפילו ודאי יסריח אפילו הכי אסור אם נשחטה מערב יו"ט:

בחושש שלא יסריח כו'. נתבאר במ"ש לעיל באות א':

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org