מד שבתורת החסידות גופא, בזה שהביא את החסידות להבנה והשגה דחב"ד, גילה את עצם פנימיות התורה (ד"ה פדה בשלום תרפ"ה, בשם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בי"ט כסלו עטר"ת. וראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1138).
מה סה"ש תש"ה ע' 127 ואילך. וראה לקו"ת שה"ש (נ, א) בפירוש ענין נשמות חדשות. וש"נ.
מו ולהעיר מזה אשר חג הגאולה יט כסלו [שאז הי' עיקר ענין התלבשות החסידות בשכל (תו"ש ע' 114. וראה לקו"ד ח"א כב, א ואילך), שע"י התלבשות זו, מתבטא העצם דפנימיות התורה כבהערה 44] הוא "ראש השנה לחסידות", שענינו של ר"ה הוא בחינה כללית, ובו נמשך "עומק ופנימיות כו' מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה" (אגה"ק של אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לי"ט כסלו תרס"ב, נדפסה – פאקסימיליא – במבוא לקונטרס ומעין ע' 17).
ע"י כ"ק הבעש"ט, הה"מ וכו' ואח"כ – תורת חסידות חב"דמד מה מו ובמילא נתחדשו בהם כמה וכמה ענינים.
מז ובפרט לאחרי גאולת י"ט כסלו ("לאחרי פּטרבורג") וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בזה: "מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא את שמנו כו' כן ע"י הקטרוגים שהיו בפטרבורג נתגלה הפנימיות דוקא כו'" (תורת שלום ע' 26).
מח אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועיי"ש ההפרש בין יין (רזין) לשמן (רזין דרזין), שהיין ע"י עיכובו בהעלם בענבים הולך ומתגבר בכחו, משא"כ השמן, עיכובו בזית אין מוסיף כחו כלל. והיינו, שיין הוא בחי' העלם – יין בגימטריא "סוד" (ולכן מיתוסף כחו ע"י עיכובו בהעלם), משא"כ שמן הוא למעלה מגדר ענין העלם וגילוי (שלכן העיכוב בהעלם אינו מוסיף כחו). ומזה מובן, שגם תורת החסידות שנמשלה לשמן, היא למעלה מגדר העלם וגילוי (ולכן, ביכולתה לעשות מהעלם – גילוי, כנ"ל הערה 40).
ז. גם מטעם זה, נמשלה תורת החסידותמז מח
מט ראה תו"א לט, א. קי, ד. לקו"ת נשא כז, ד. אמ"ב שם פנ"ו (נד, ב).
פרטי , לא הי' יכול להיות נקודת התמצית של כל דבר), אלא שהוא בחי' "עצמי", ולהיותו עצמי, נמצא הוא בכל דברמט
נ טבול יום פ"ב מ"ה. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ח ה"י. (וגם לדעת ריב"נ ש"שניהן חיבור", אי"ז שהשמן מתערב ביין, ורק לפי שנוגע ודבוק בו – ראה אמ"ב שם רפנ"ו). וראה גם שמו"ר פל"ו, א.
נא ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.
נ נא
מד שבתורת החסידות גופא, בזה שהביא את החסידות להבנה והשגה דחב"ד, גילה את עצם פנימיות התורה (ד"ה פדה בשלום תרפ"ה, בשם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בי"ט כסלו עטר"ת. וראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1138).מה סה"ש תש"ה ע' 127 ואילך. וראה לקו"ת שה"ש (נ, א) בפירוש ענין נשמות חדשות. וש"נ.מו ולהעיר מזה אשר חג הגאולה יט כסלו [שאז הי' עיקר ענין התלבשות החסידות בשכל (תו"ש ע' 114. וראה לקו"ד ח"א כב, א ואילך), שע"י התלבשות זו, מתבטא העצם דפנימיות התורה כבהערה 44] הוא "ראש השנה לחסידות", שענינו של ר"ה הוא בחינה כללית, ובו נמשך "עומק ופנימיות כו' מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה" (אגה"ק של אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לי"ט כסלו תרס"ב, נדפסה – פאקסימיליא – במבוא לקונטרס ומעין ע' 17).מז ובפרט לאחרי גאולת י"ט כסלו ("לאחרי פּטרבורג") וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בזה: "מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא את שמנו כו' כן ע"י הקטרוגים שהיו בפטרבורג נתגלה הפנימיות דוקא כו'" (תורת שלום ע' 26).מח אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועיי"ש ההפרש בין יין (רזין) לשמן (רזין דרזין), שהיין ע"י עיכובו בהעלם בענבים הולך ומתגבר בכחו, משא"כ השמן, עיכובו בזית אין מוסיף כחו כלל. והיינו, שיין הוא בחי' העלם – יין בגימטריא "סוד" (ולכן מיתוסף כחו ע"י עיכובו בהעלם), משא"כ שמן הוא למעלה מגדר ענין העלם וגילוי (שלכן העיכוב בהעלם אינו מוסיף כחו). ומזה מובן, שגם תורת החסידות שנמשלה לשמן, היא למעלה מגדר העלם וגילוי (ולכן, ביכולתה לעשות מהעלם – גילוי, כנ"ל הערה 40).מט ראה תו"א לט, א. קי, ד. לקו"ת נשא כז, ד. אמ"ב שם פנ"ו (נד, ב).נ טבול יום פ"ב מ"ה. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ח ה"י. (וגם לדעת ריב"נ ש"שניהן חיבור", אי"ז שהשמן מתערב ביין, ורק לפי שנוגע ודבוק בו – ראה אמ"ב שם רפנ"ו). וראה גם שמו"ר פל"ו, א.נא ראה חולין צז, רע"א. שו"ע יו"ד סק"ה ס"ה.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org