Night of 13 Tishrei 5740

תוכן ענינים

• שיחה א: יום ההילולא דאדמו"ר מהר"ש, סבו של אדמו"ר מהוריי"צ שייכותם ניכרת הן בתואר פניהם והן בעבודתם "מלכתחילה אריבער" - "ואתהלכה ברחבה", באופן בולט גם ביחס לחצר המלוכה דמדינה ההיא; אף שא"א להדמות להם, צריך ללמוד הוראה מכך להתנהג באופן זה בעניני תורה ומצוות השייכים להנהגת העיר והמדינה. בפרט הארץ הקודש שה"ז רצונו האמיתי של כ"א מישראל ולא "כפי' דתית"; בפרט בימים שבין יום הכיפורים וחג הסוכות. (ס"א)
• שיחה ב: שייכות אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר הצ"צ - "אחד (י"ג ניסן) באחד (י"ג תשרי) יגשו" - עבודת הצ"צ בתורה היא "אחד" עם עבודת מהר"ש בעניני המלוכה. וההוראה - גם "טוב לבריות" צ"ל ע"פ תורה; בפרט בענין החינוך שהוא טוב לשמים וטוב לבריות; חינוך - גם מלשון "חנוכת הבית" דבתשרי היתה חנוכת בית המקדש הראשון (שנעלית מיום הכיפורים ולכן אז הי' אכילה ושתי' גם כן, ובזמן הזה ח"ו לשנות) שנמשך "שבעת… ושבעת ימים" - טוב לשמים ולבריות; הדגשה בענין החינוך בקשר עם הכרזת מנהיגי המדינה וההוראה להוסיף ב"תומכי' מאושר" ובפרט בחינוך עצמו באופן ד"ואתהלכה ברחבה" בשמחה; ע"ד המבצעים. (סט"ו)
• שיחה ג: בית המקדש הראשון פעל דירת קבע לו ית' ו"ושכנתי בתוכם" הוא בפרט בענין החינוך - גודל החשיבות דחינוך ילד קטן שפעולתו היא (מלמעלה למטה) עד סוף כל הדורות ו(מלמטה למעלה) נוגע במחשבה הקדומה דא"ק ובמה נחשב לגבי זה, כל הענינים האחרים; לנצל ימים אלו וימי חג הסוכות לפעולות בחינוך, הקטנים עם הגדולים וכן לביקורים בבתי רופאים, זקנים ואסורים; כשילכו בתוקף - גם שמים וארץ יאזינו ותהא הצלחה מופלגה. (סכ"ו)
• שיחה ד: לפ' ברכה אין שבת מיוחדת, ויש לבאר פסוק עם פירוש רש"י; שאלות בפירוש רש"י (לג, כה-ו) "ברזל ונחשת מנעליך… אין כא-ל ישורון"; ההוראה בעבודה: הנשמה מעולם לא הלכה בגלות ו"לא יוכלו האויבים ליכנס בה (כבארץ ישראל שעלי' נאמר "ברזל ונחשת מנעליך"); כאו"א הוא מפרנס של הקב"ה "והוא יתן מעדני מלך" גם בזמן הגלות באופן ד"ברזל ונחשת מנעליך" ולא להתפעל ובפרט בארץ ישראל (בענין השמיטה זה בגלוי); הביאור בפירוש רש"י ע"פ פשוטו של מקרא. (סל"ג)
• שיחה ה: התעוררות ע"ד: מבצע ד' מינים ומתוך שמחה, מבצע נרות שבת קודש ויום טוב, הוספה בצדקה, הספקת צרכי החג; חלוקת דורלים לצדקה ע"י ה"טאנקיסטן". (סמ"ה)
• שיחה ו: המשך (מיום ו' תשרי ושבת תשובה) הוספה בה"הדרן" על מסכת עדויות; ביאור בענין "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין כו' משום גזירה דרבה" - ע"פ נגלה וע"פ פנימיות הענינים; ביאור פרטי הסיפור דבעל ההילולא שאמר שהבעש"ט והרב המגיד הם כתר דחסידות, אדמו"ר הזקן - חכמה, אדמו"ר האמצעי - בינה, והצ"צ - דעת. והמשיך "כתר הוא ממוצע ויש בו בחי' תחתונה שבעליון ובחי' עליונה שבתחתון, אשר בבחי' עליונה שבתחתון יש בו יסוד ושרש החכמה, ולכן רבנו הזקן (להיותו חכמה) ישב במעזריטש, איצט דארף מען צופארן צום טאטן (היינו על האהל הק') הערן וואס טוט זיך; ביאור ההוראה בעבדות כאו"א מכל הנ"ל. (ס"נ)
• קטע מהנ"למחאה על מסירת שטח נוסף למצרים, דבר הגורם ל"תפתח הארץ לפניהם" ר"ל; יש לאפשר כניסת יהודים לירושלים העתיקה ולחברון; אין מקום לטענה שחתמו הסכם ומוכרחים לקיימו, כי: א) מלכתחילה אינם יכולים לחתום ע"ז בשביל כל ישראל. ב) כל אדם עלול לטעות; יש לנהוג בהתאם להוראת פ' השבוע "ברזל ונחשת מנעליך" - "שהיו גבוריהם יושבים בערי ספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים ליכנס" (פירוש רש"י), הן בגשמיות והן ע"י (ה"גבורים דשומרי שביעית -) עושין רצונו של מקום וזוהי הדרך לשלום אמיתי עד לגאולה שלימה.