שיחה א
26
זאת — באופן של "שוכן", "על שם ששוכנת ומתלבשת"נא, היינו שהשכינה מתלבשת בתוך כל אחד ואחת מישראל גם בהיותם במצב ד"טומאתם".
מבואר במ"א דזה שרק ישראל הם מציאות אחת של ציבורנב, הוא לפי שיש ענין בנפש כל איש ישראל, שהוא בשווה ממש אצל כל ישראל, מקטן שבקטנים עד לגדול שבגדולים (והוא למעלה מהתחלקות לגמרינג);
וענין זה הוא בחי' "יחידה" שבנפש, מלשון "יחיד", לפי שענינה הוא שהיא מיוחדת בו ית', בתכלית ההתאחדות, ומחמת ה"יחידה" הרי כל ישראל הם כמו נקודה אחת ויחידה.
וזהו גם הטעם ד"כל זמן שישראל נאספים למקום אחד קרי להו חברים"נד, דכאשר ישראל מתאחדים יחד, באחדות גמורה (מציאות של ציבור), מתגלה בהם היחידה, ומצד זה הם למעלה מכל ענין של טומאה, דענין הטומאה יכול לנגוע רק בכחות הגלויים של איש ישראל, אבל לא בבחי' יחידהנה, ולכן במצב זה של אסיפה ברגל — "כל ישראל חברים".
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- לקוטי שיחות
- כרך
- כרך לז
- מזהה
- rh-d6hm80x3
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.